סופיה אנגלסמן

סופיה האוסמן נולדה ברוטרדם ב-1926, בת לשלמה, שהיה סוחר טקסטיל, ולז'נט, אחות לבנימין והנס. סופיה הלכה לבית ספר נוצרי ואחרי הצהריים למדה יהדות ועברית בבית ספר יהודי. 

בגיל 16 החלה סופיה ללמוד את מקצוע האחות, כאמה, והחלה לעבוד בבית החולים היהודי ברוטרדם.

ב-23 בפברואר 1943 גורשו אנשי הצוות והחולים מבית החולים למחנה וסטרבורק. ב-10 במרס 1943 נשלחה סופיה למחנה סוביבור. כמעט כל נוסעי המשלוח, כ-1,200 איש, נרצחו בתאי הגזים. 

הביאו אותנו לחדר גדול ועשו סלקציה. שאלו מי יכולה להיות אחות, מי יכול לעבוד בחדר תפירה, מי יכול לעבוד בחדר כביסה. 30 נשים אמרו "אני", ובין ה-30 הייתי אני. היינו רק שעתיים בסוביבור, ומשם הביאו אותנו ללובלין אחרי שהשארנו את כל החפצים שלנו בסוביבור.

סופיה הועברה למחנה מיידנק, שם מיינה את חפצי הנרצחים.

קיבלנו מרק שאי אפשר היה לאכול אותו. תיכף ומיד ראינו שהאנשים שם לא חיים מהמרק הזה אלא מהכסף שהם מצאו בבגדים. בערב הלכו אל הגדר. זה היה מאד מסוכן אבל אנחנו היינו כל כך רעבים, שגם אנחנו השתתפנו מהר מאד. זרקנו כסף וקיבלנו מהנוצרים שבחוץ לחם. ואם זרקנו יותר כסף, קיבלנו אפילו חמאה. לפעמים גם קיבלנו אבן בחזרה, במקום לחם, והשומרים הגרמנים הרגו הרבה אנשים בעד זה. 

במחנה טרווניקי אולצה סופיה לעבוד בטשטוש עקבות הרצח ההמוני. שם ובמחנות נוספים היה עליה למיין את הרכוש שנשדד מיהודים שנרצחו, לקראת שליחתו לגרמניה. כל זאת עשתה תוך עמידה ברעב, כפור ומכות.

30 חברות הקבוצה התחלקו לזוגות, תמכו זו בזו, עמדו יחדיו כלפי חוץ וחילקו ביניהן את המעט שזכו לו במזון ולבוש. חברתה הקרובה של סופיה היתה קטו פולק, אחות שהיתה מבוגרת ממנה בחמש שנים. מתוך ה-30 נותרו בחיים 13, בהן סופיה וקטו. 

הקבוצה הועברה למחנה טרווניקי, שם אולצו חברותיה של סופיה לקבור מתים בקברי אחים. קטו הצליחה השיג עבור סופיה פטור מעבודה זו. לאחר מכן הועברה הקבוצה למחנה באזור לובלין, שם היה על הנשים והנערות לתפור בגדים עבור האס-אס. נשות הקבוצה ניסו לחבל בתפירה ככל שיכלו. 

עם התקרבותו של הצבא האדום ממזרח, פונתה הקבוצה ברגל מערבה בצעדת מוות.

הנעליים היו כל כך רטובות שכבר לא יכולנו ללכת בהן. הורדנו אותן ולבסוף זרקנו את הכל. בסוף, ההולנדים [חבריהן ההולנדים למסע] לקחו אותנו על הגב.

הקבוצה הגיעה לקראשניק ולאושוויץ, שם קועקע מספר על ידה של סופיה. היא חלתה אך שרדה את האשפוז בבית החולים של המחנה, ושובצה לעבודה בניקוי שפכים. "החברה שלי, קטו פולק, ניסתה כל הזמן לקחת ממני את העבודה המלוכלכת." 

בנובמבר 1944 הועברה סופיה לברגן-בלזן, משם - למחנה ראגון (Raguhn), תת מחנה של בוכנוואלד, ולבסוף - לגטו טרזין, שם חלתה סופיה בטיפוס. סופיה שוחררה על ידי הצבא האמריקאי כשהיא על סף המוות. 

ב-14 ביוני 1945 חזרה סופיה לרוטרדם.

ברגע שחזרתי ידעתי שאף אחד מבני משפחתי לא יחזור.

ב-1947 נסעה סופיה לבריטניה וב-1949 עלתה לישראל ונקלטה בקיבוץ רגבה. לאחר שנה וחצי פגשה בירושלים את יעקב, סטודנט צעיר, אף הוא יוצא הולנד, ונישאה לו. סופיה עבדה כמיילדת במשך 35 שנה במספר בתי חולים בארץ. היא פנסיונרית עסוקה ושרה בשתי מקהלות.

אביה של סופיה, סלומון האוסמן, אמה ז'נט ואחיה בנימין והנס נספו כולם בסוביבור. לזכרם שמרה סופיה על שם נעוריה, האוסמן, גם לאחר נישואיה. 

לסופיה וליעקב ארבעה בנים ו-21 נכדים. כאחות מוסמכת יילדה סופיה את כל 21 נכדיה.

* * *

הציטוטים לקוחים מעדותה של סופיה ביד ושם בשנת 1966 (פריט 3556445 בארכיון)