ניצול השואה איתן (טוטו) גינת היה פעיל במחתרת נגד הכובש הגרמני הנאצי בצרפת בתקופת מלחמת העולם השניה. לאחר השחרור עלה לארץ ישראל ולחם במלחמת העצמאות. גינת היה שותף מוביל בהנצחת זכרם של חברי המחתרת היהודית בצרפת ובהנחלת סיפורי הצלה של יהודים על ידי יהודים בתקופת השואה.
איתן גינת (אוטו ז'ינייבסקי) נולד בשנת 1920 בווינה שבאוסטריה, בנם של יוזף ז'ינייבסקי ושרה לבית קסלר. הוא היה פעיל בתנועות נוער ציוניות, בהן "מכבי הצעיר", והיה שחקן כדורגל ב"הכוח" ובקבוצת "השועלים". בשנת 1934 עבר עם משפחתו לבריסל והיה ראש תנועת הסטודנטים הציונים בבלגיה ופעיל בארגונים ציוניים נוספים.
עם פלישת גרמניה לבלגיה ולצרפת במאי 1940, נכלא גינת תקופת מה במחנה הריכוז סן סיפריאן (Saint-Cyprien) שבדרום צרפת, ליד גבול ספרד.
במאי 1942 השתתף גינת עם אחיו פול ז'ינייבסקי בהקמת "הגדוד הציוני של מונפלייה" בעיר מונפלייה, ממנו התפתחה תנועת הנוער הציונית בצרפת (Mouvement de la Jeunesse Sioniste - MJS). התנועה כללה את נציגי הקבוצות והמפלגות היהודיות בצרפת והפכה לחלק מהמחתרת הצרפתית (הרזיסטנס). חלק מחברי התנועה השתתפו בלחימה נגד הגרמנים.
הצעירים הציוניים היו בקשר גם עם חברי מחתרת ספרדים רפובליקאים. אלה האחרונים לימדו אותם שימוש בנשק קל ואף ביצעו פעילות משותפת של הדבקת כרזות מחתרתיות על קירות בתי מונפלייה. פעילות זו הופסקה עם הקמת MJS, כדי שלא לסכן את פעילות ההצלה של יהודים (צילה הרשקו, ההולכים בחושך יראו אור, העמותה לחקר כוח המגן, 2003, ע' 33)
גינת הצטרף לצבא היהודי בצרפת הכבושה (Armée Juive). בכינויו המחתרתי "טוטו", פעל להצלת אלפי יהודים באמצעות הנפקת תעודות מזויפות, מציאת מקומות מסתור, העברת יהודים בסתר לשוויץ ולספרד ואף נסיון להעלאת יהודים לארץ ישראל.
במהלך המלחמה החל גינת את עבודת הדוקטורט שלו בכימיה באוניברסיטת מונפלייה. בנובמבר 1942 כבשה גרמניה את דרום צרפת. גינת נמלט והגיע לאוניברסיטת גרנובל (Grenoble). מעבדתו באוניברסיטה הפכה למרכז פעילות מחתרתית במסגרתה הונפקו אלפי תעודות מזויפות. סיפר פעיל המחתרת וההצלה שמואל רנה קפל:
עם בואי לגרנובל בפברואר 1943 נפגשתי עם האחראי לסניף תנועת הנוער הציוני בעיר, אוטו ז'ינייבסקי (Ginievski), שכונה בפי כל בשם החיבה "טוטו". הוא היה אז סטודנט לכימיה, בעל מוח ער, ואופי לוחם ומלא מרץ. הוא הגן על דעותיו בחום, ולעתים גם בתוקפנות. הודות לשיתוף פעולה הרמוני בינינו הצלחנו להקים בגרנובל סניף פעיל וממושמע, ששימש מופת לסניפים אחרים של תנועת הנוער הציוני בצרפת. סניף גרנובל, או "הגדוד", היה מורכב ממספר רב של צעירים מלאי מרץ ורצון טוב, שמסירותם לענייננו היתה ללא גבול. הגדוד רשם את אחד הדפים המפוארים ביותר של תנועת הנוער הציוני במשך תקופת הכיבוש הגרמני והמחתרת בצרפת.
שכרנו בית קטן במישלון (Michalons) בהרים, בו היינו נפגשים בסופי השבוע, מחליפים דעות על הארועים השוטפים, דנים בפעולות מחתרתיות ועוסקים גם בהתעמלות ובאימון טרום-צבאי. באותו בית כפרי ארגנו גם הרצאות על יהדות, תולדות עם ישראל והתנועה הציונית. שרנו משירי ארץ ישראל ובערבים רקדנו הורה עד אבדן החושים. מפגשינו הסתיימו תמיד בהשמעת שיר המגורשים למחנות וההמנון הלאומי "התקווה". היתה זאת תקופה יפה, מלאת תעוזה ורומנטיקה, כאשר הלבבות פעמו בצוותא. לא היה מקום לרגשות אנוכיים וקטנוניים.
אחת מן הפעילויות הקבועות של גדוד הנוער הציוני בגרנובל היתה הכנה ואספקה של מסמכי זיהוי ליהודים ממוצא צרפתי, או ממוצא זר, שידעו צרפתית. מסמכי זיהוי צרפתיים לא היה בכוחם לסייע ליהודים "זרים" שלא ידעו צרפתית, או שדיברו שפה זו בצורה גרועה. אי לכך הציע ז'ינייבסקי (גינת) לבוא בדברים עם המזכיר הכללי של לשכת המושל במחוז איזר (Isère), אדם בשם קיאסו (Chiasso), שגילה יחס אוהד לתנועת המחתרת, ולבקשו להקל על הוצאת תעודות מעבר ליהודים "זרים". התלוויתי לז'ינייבסקי והצגתי בפני המזכיר הכללי את הנושא. לשמחתנו, הסכים הלה להחתים את התעודות שיונפקו על ידי העיריות באזור ולתת להן תוקף נוסף. כך יכולנו לסייע ל-800 משפחות יהודיות בעלות אזרחות זרה, אותן הצגנו כפולנים "אריים". (מאבק יהודי בצרפת הכבושה, יד ושם, תשמ"א, ע' 94-93, 100)
במרס 1943 נישא גינת ללילי סיטנר. בינואר 1944 נאלצו השניים לברוח לקוסאד (Caussade). בדרך נולדה בתם יהודית בבית חולים במונטובן. גינת המשיך את מחקרו במעבדה שהעמיד לרשותו איש רזיסטנס, אותו הכיר דרך המנחה שלו לתזה. לימים הפך איש הרזיסטנס לבכיר במשרד ההגנה הצרפתי, וגינת נעזר בו כדי לסייע לצה"ל.
לאחר שחרור דרום צרפת, בסוף 1944, התגייס גינת לארגון ה"הגנה". במאי 1945 השתתף בפגישה עם בן גוריון בצרפת. הוא פיקד על שיירת עולים שעברה מפריז למרסיי ובה מאות עולים, בהם רבים מילדי בוכנוואלד. ביולי 1945 הפליגה השיירה ממרסיי לארץ ישראל באוניה "מטרואה". גינת ומשפחתו הפליגו גם הם בהפלגה זו.
גינת לחם במלחמת העצמאות. הוא היה בין נוסעי השיירה הראשונה שעברה בדרך בורמה לירושלים הנצורה. הוא גויס לחיל המדע וסייע בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון הצרפתי, שם היה בקשר עם חבריו לשעבר מהמחתרת הצרפתית (הרזיסטנס).
גינת הוביל לאורך שנים את הפעילות להנצחת חברי המחתרת היהודית בצרפת והיה שותף פעיל להנצחת זכרם של סיפורי ההצלה שבהם היו מעורבים.
לאיתן גינת ולאשתו לילי נולדו שתי בנות.
איתן גינת נפטר באוקטובר 2011.
