ניצולת השואה אסתר גולן היתה אשת עדות. היא תעדה את קורותיה ואת קורות משפחתה וסיפרה את סיפור משפחתה בבסיסי צבא, בבתי ספר, בפני קבוצות מחו"ל ובכנסים בין-לאומיים.
אסתר גולן נולדה בגלוגאו (Głogów) שבגרמניה (כיום בפולין) בשנת 1923 בשם אורסולה. היא היתה בתם האמצעית של אלזה ואהרון-ארנו דובקובסקי (Dobkowsky). מילדות היתה אסתר פעילה בתנועת נוער ציונית שאמה עזרה לארגן. ב-1937 נאסר על אביה לעבוד במקצועו והמשפחה עברה לברלין, שם עבדה האם כעוזרת בית, מכיוון שהיתה מעל גיל 45. באותה שנה עלה אחיה הגדול, פטר-צבי, לארץ-ישראל.
באפריל 1939 עזבה אסתר את בית הוריה ונשלחה לבריטניה במסגרת ה"קינדרטרנספורט". היא הגיעה ל"הכשרה צעירה" באחוזה של הלורד בלפור. "נשלחתי ביום האחרון של פסח, אז אבי נתן לי במתנה הגדה שהיתה שייכת לסב-סבו. אנחנו קוראים בה כל שנה והורשתי אותה לבני כשביקרתי באושוויץ." הוריה של אסתר נשלחו בסוף 1942 מברלין לגטו טרזין. האב נפטר שם ב-1943. האם נשלחה במאי 1944 לאושוויץ ונרצחה.
ביולי 1945 עלתה אסתר ארצה באוניה הראשונה שהגיעה לארץ ישראל לאחר השואה, מטרואה (Mataroa). היא שהתה במחנה הסגר בעתלית, הגיעה לקיבוץ כפר בלום, עלתה להתיישבות בקיבוץ דברת והתנדבה לפלמ"ח. בשנת 1960 החלה אסתר לעבוד כמדריכת תיירים ובמסגרת זו פגשה צליינים גרמנים:
הייתי צריכה להחליט אם אני מסכימה להדריך אותם. זו לא היתה החלטה קלה, אבל חשבתי שאימי לא היתה רוצה להקים חומה שתגביל אותי בחיים. אז הדרכתי אותם והם היו אסירי תודה.
כשהייתי ראש שבט בצופים היה לנו כנס צופים בינלאומי והיינו צריכים להחליט אם להזמין צופים גרמנים או לא. נסעתי עם משלחת לגרמניה, לנהל את המשא ומתן, וזה היה הביקור הראשון שלי בגרמניה. במשך שנים רבות נעניתי להזמנות מגרמניה ומאוסטריה להרצות בבתי ספר, בקהילות ובכנסים בינלאומיים בנושא השואה.
אני מקבלת כוח נפשי מן האנשים שאני פוגשת. למשל בגרמניה, פעמים רבות שואלים אותי ילדי בית-ספר, אבל גם מבוגרים, "זה לא קשה לספר את הסיפור שוב ושוב?" אז אני מביטה בהם ואומרת, "האם זה נשמע כך?" והם אומרים "לא", והם מחייכים, ואני אומרת, "זו הסיבה שאני מסוגלת להמשיך, בגלל שאתם מחייכים אלי".
המרכיבים העיקריים של זהותי הם ציונות, יהדות, ישראל והשואה. אז אם רוצים להכיר אותי, צריכים להכיר גם את השואה, לא רק אותי וישראל, אותי והיהדות, לא רק אותי והציונות, אלא גם אותי והשואה.
אסתר הוציאה לאור ספר מכתבים שכתבו לה הוריה מברלין ומטרזין. שם הספר הוא דבריה האחרונים של האם לאסתר לפני הפרידה: "להתראות בארצנו", Auf Wiedersehen in Unserem Land. המכתבים המקוריים נמצאים בארכיון יד ושם.
בשנת 2003 השתתפה אסתר במסע לאושוויץ במשלחת ישראלית של יהודים, נוצרים ומוסלמים. המסע תועד בסרט "היינו שם" (בערבית).
לאחר לידת נכדיה השלימה אסתר את השכלתה. היא בוגרת אוניברסיטת חיפה בסוציולוגיה, חינוך, יעוץ וגרונטולוגיה (חקר הזקנה). היא היתה פעילה במסגרות שונות וסיפרה את סיפור משפחתה בבסיסי צבא, בבתי ספר, בפני קבוצות מחו"ל ובכנסים בין-לאומיים.
אסתר נישאה לראשונה בשנת 1941 ליוסף, פליט כמוה. בשנת 1950 נישאה שנית לדויד גולן. לאסתר שלושה ילדים, 12 נכדים ו-12 נינים. אחד מנכדיה, אייל יואל, נפל בשנת 2002 בעת שירותו הקרבי במבצע "חומת מגן".
אסתר נפטרה ב-7 באפריל 2013, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג.
