דוד גור היה ממנהיגי מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בתקופת השואה. הוא פיקד על בית דפוס מחתרתי בו הודפסו תעודות זהות מזויפות, וסייע בבריחתם של יהודים רבים מהונגריה לרומניה. הוא נעצר על ידי המשטר ההונגרי ששיתף פעולה עם הנאצים ועבר עינויים אך שרד.
בישראל עבד דוד כמהנדס וניהל פרויקטים הנדסיים בתחום התשתית והבנייה.
דוד פעיל בהנצחת פעילותה של מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בתקופת השואה.
שני מימין: ניצול השואה ופעיל ההנצחה חיים רוט.
דוד גור נולד בשנת 1926 בשם אנדרה גרוס (Grósz Endre) בכפר אוקאן (Okány) שבהונגריה. בשנת 1939 שללו החוקים האנטי-יהודיים את רישיון אביו כסוחר תבואה. לימודיה של אחותו בתיכון הופסקו כדי שתעזור בפרנסת המשפחה. דוד המשיך ללמוד ואחרי סיום הבגרות בגיל 17 עבר לבודפשט, שם עבד כשוליית בנאי, בתקווה שיעבוד במקצוע זה בארץ ישראל. במקביל למד שרטוט טכני.
בספטמבר 1943 הצטרף דוד לתנועת השומר הצעיר שפעלה באופן בלתי לגלי. אחרי כניסת הגרמנים להונגריה ב-19 במרס 1944 שינה דוד את זהותו, ירד למחתרת וצורף לצוות בית מלאכה להכנת תעודות. הוא היה אחראי על בית המלאכה המרכזי של מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, מחתרת שקמה ביום כניסת הגרמנים להונגריה ופעלה להצלת יהדות הונגריה.
פעילותו של דוד כאחראי על בית המלאכה הקיפה את כל קשת העשייה של המחתרת. לבית המלאכה היה תפקיד מרכזי בחיי המחתרת. הוא סיפק את האמצעים לכל מבצעי ההצלה של תנועות הנוער הציוניות במחתרת שפעלו במסגרת אחת. בין המבצעים:
אריזציה – ציוד בוגרי תנועות הנוער הציוניות בתיעוד נוצרי, על מנת שבזהותם החדשה יוכלו לשרוד, לפעול ולהציל אחרים.
שליחויות לערי השדה ולמחנות עבודות כפייה – חברי המחתרת, אנשי תנועות הנוער, יצאו אל הקהילות היהודיות המנותקות כדי להביא להן מידע על העומד להתרחש, על הגטואיזציה ועל הגרוש. לצעירים היהודים הציעו כסף, תעודות וכתובות בבודפשט כאמצעי מילוט.
הטיול – המחתרת ארגנה בעזרת תעודות מזויפות מעבר גבול חשאי לרומניה של אלפי יהודים צעירים וכך הצילתם מהשמדה.
בתי ילדים – אלפי ילדים יהודים שהוריהם גורשו נשארו לבדם בבודפשט. המחתרת הקימה בתי ילדים, קלטה את הילדים והגנה עליהם. צוותי בתי הילדים פעלו באמצעות תעודות מזויפות. המאבטחים שליוו את שיירות המזון לבתי הילדים, התחזו באמצעות תעודות מזויפות לחיילים ולאנשי "צלב החץ".
סיוע להתארגנויות לא-יהודיות אנטי-נאציות - לבקשתם של נציגי קבוצות אנטי-נאציות מקומיות, לא יהודיות, סיפק בית המלאכה המרכזי של המחתרת תעודות כדי לאפשר התארגנותה של פעילות במחתרת.
כדי לבצע את כל פעולות ההצלה ולספק את התיעוד הדרוש ובזמן פעל בית המלאכה המרכזי תוך הסתכנות מתמדת וכורח לנדוד פן יתפסו העובדים והציוד. התעודה הנכונה היתה הנשק היעיל למבצעי מחתרת תנועות הנוער הציוניות, ובית המלאכה להכנת תעודות היה מרכזי במאבק לחיים.
בדצמבר 1944, בעת המתקפה הסובייטית על בודפשט, תפסו קלגסי "צלב החץ" את בית המלאכה, כולל הציוד המלא ושלושה מאנשי הצוות, ביניהם דוד . אנשי הצוות נחקרו ועונו. אחד מהם, מיקי לנגר, הוכה עד מוות. השניים הנותרים הועברו לבית הסוהר הצבאי המרכזי (שם הוצאה להורג חנה סנש הצנחנית). שלושה שבועות לפני שחרור פשט על ידי הצבא האדום, בעת המצור על בודפשט, שחררה הנהגת המחתרת במבצע נועז את צוות בית המלאכה עם עוד 118 כלואים, אנשי מחתרת ויהודים.
לפי הערכת היסטוריונים, כ-20,000 אנשים שרדו בבודפשט מחוץ לגטו וברשותם תעודה נוצרית מזויפת מתוצרת בית המלאכה מייסודה של מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בניהולו של דוד .
אחרי המלחמה נודע לדוד שאביו, מיקלוש מרדכי גרוס, נרצח באושוויץ. אמו ואחותו שרדו את אושוויץ ואת מחנות המוות, חזרו להונגריה ועלו לישראל.
בין השנים 1949-1945 פעל דוד בהנהגת תנועתו ובמוסדות ציוניים כגון הפועל וההגנה, בין היתר בארגון התגייסותם של צעירים יהודים למלחמת העצמאות בארץ. בראשית 1949 אסר המשטר הקומוניסטי על הפעילות הציונית בהונגריה. דוד שפיקד על "הבריחה" בהונגריה, היה אחראי – שוב במחתרת, הפעם במשטר קומוניסטי – על העלייה הבלתי לגלית מהונגריה של חניכי ובוגרי תנועות נוער ופעילים ציוניים. דוד עבר את הגבול עם אחרוני חברי תנועות הנוער הציוניות, בצורה בלתי לגלית, דרך צ'כוסלובקיה ואוסטריה, והגיע לישראל באוגוסט 1949.
ב-1956 סיים דוד את לימודיו בהצטיינות בטכניון כמהנדס בניין. הוא עבד במוסדות ציבור, בעמדות בכירות כמהנדס. לאחר מכן הקים משרד עצמאי. כמנהל פרויקט היה משרדו אחראי לתכנון וניהול ביצוע של פרויקטים הנדסיים בתחום התשתית והבנייה בכל רחבי הארץ.
בשנות ה-80 ייסד דוד עם ותיקי המחתרת את "העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה", והוא יו"ר פעיל של העמותה מאז היווסדה. העמותה פרסמה מעל 20 ספרים בעברית, אנגלית והונגרית, הפיקה 11 סרטים דוקומנטריים, וקיימה, הפיקה ומקיימת הרצאות, מאמרים וכנסים. העמותה השיגה את הכרת ממשלות הונגריה בקיומה ובפעילותה של המחתרת בהונגריה ב-1944 . בשנים 1998, 2002 ו-2004 הוענק אות העוז בתל אביב ל-139 אנשי מחתרת לשעבר או משפחותיהם. דוד גור זכה בפרסים בהונגריה: מדלית הזיכרון ע"ש פאל דמין (Demény Pál emlékérem, 2004), פרס ע"ש מיקלוש רדנוטי (Miklós dij, 2006 Radnóti) ופרס ע"ש שאנדור שייבר (Scheiber Sándor dij, 2013). את הפרס קיבל דוד כמייצג אנשי המחתרת וחברי העמותה, המאגדת את תנועות הנוער הציוניות שפעלו ביחד במחתרת להצלת יהודים. העמותה נטעה את משמעות המחתרת בלבבותיהם של אחדים מבני הדור השני ורתמה אותם להמשך פעילות ההנצחה.
ב-2007 הדליק דוד משואה בעצרת הממלכתית בערב יום השואה והגבורה ביד ושם, בשם מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה.
דוד נשוי לפרופ' נעמי גור, פסיכולוגית, ולהם שלוש בנות, עשרה נכדים ושישה נינים.
