תמר בנשלום היתה פעילת מחתרת תנועות הנוער החלוציות בהונגריה. היא סייעה בהצלתם של אלפי יהודים על ידי הברחתם אל מעבר לגבול עם רומניה ועל ידי אספקת תעודות מזויפות.
תמר בנשלום נולדה בבודפשט ב-1921 בשם קתרינה (קטו) ברונר להוריה קאטה קארנר ואוטו ברונר. משפחתה עברה לגור בדונסרדהי שבסלובקיה.
בצעירותה נפרדו הוריה והיא עברה לגור עם אמה באוסטריה. בגיל 15 חזרה לגור עם אביה ועזרה לו בעבודתו כצלמת בחנות הצילום הקטנה שלהם. האב היה יהודי אורתודוקסי אך לא התנגד שתמר תצטרף ב-1938 לסניף "השומר הצעיר" המקומי. תמר המשיכה ללמוד ועסקה בצילום. בראשית מרץ 1944, בהיותה ציונית נלהבת, עזבה תמר את בית אביה, עברה לגור בבודפשט והחלה את פעילותה במחתרת. לתמר הייתה חזות של נערה ארית עם שתי צמות. היא דיברה הונגרית רהוטה וכך השתלבה בקלות בחיי היום-יום בעיר.
תמר נשלחה לבאצ'קה, שם היה ריכוז גדול של פליטים יהודים מפולין. היא הביאה להם כסף ותעודות מזויפות, והדריכה אותם בכל הנחוץ לגבי שהותם בהונגריה. אחרי כניסת הגרמנים להונגריה ב-19 במרץ 1944 המשיכה תמר בפעילותה המחתרתית ונשלחה לשמור על קשר עם חברי התנועה בערי השדה. כמו כן המשיכה לעסוק במלאכת זיוף התעודות, ובמיוחד במחלקת הצילום.
בעיסוק זה נפגשה תמר עם רפי בנשלום. ידידם המשותף יצחק הרבסט ("מימיש") החליט שהם מתאימים זה לזה, וסידר להם פיתוח תמונות משותף בחדר ה"פיקסיר" (חומר כימי שבזמנו היה מפתח את הסרט לתמונות הנגטיב בשחור-לבן). תמר ורפי, בעלה לעתיד, המשיכו בפעילות משותפת בשורות המחתרת. סיפרה תמר:
מי בכלל חשב על פחד או על מוות? זה היה ברור לגמרי לכולם שזו העשייה של צו השעה - להציל יהודים, וכמה שיותר.
בעיר הגבול קששה פעלה תמר בחילוץ אנשים מן הגטו. עם תחילת ה"טיול" (הברחת היהודים) לרומניה נשלחה תמר לעיר הגבול נג'וורד וסייעה בהעברת הבורחים אל עבר הגבול. כשהבחינה במעקב משטרתי אחריה, עזבה מידית את המקום ללא תעודות, כשהיא משאירה את כל רכושה מאחוריה. ברכבת חזרה לבודפשט התערבבה בתוך קבוצה של חיילים גרמנים וכך לא עברה בדיקה. למזלה יצאה בשלום גם מתחנת הרכבת בבודפשט.
ביולי 1944 נלוותה תמר לסייען היוגוסלבי סרגיי מילאן, איש המחתרת הסרבית, בנסיעתו לווינה כדי לעקוב אחרי הרכבת של ועדת העזרה וההצלה. תמר הגיעה למחנה הריכוז שטרסהוף (Strasshoff) ושם העזה לבקש עזרה מהגסטפו בטענה שבאה לחפש יהודי שחייב לה כסף. תעוזתה השתלמה. הגסטפו אישר לה את חיפושיה. משטרסהוף חזרה תמר עם מידע חיוני ועם מכתבים מן העצורים. לימים סיפרה:
מי מעז מרצונו החופשי להיכנס למרכז הגסטפו ללא מורא? מעשים נועזים כאלו עשו רק צעירים שלא מפחדים מכל מעשה ולא חושבים שזה מסוכן להבריח מכתבים וגלויות מאסירים.
בשליחות זו עזרו לה רבות ביטחונה העצמי ושליטתה המלאה בשפת ילדותה - גרמנית.
עם סיום המלחמה ב-1945 נולד בנם הבכור של תמר ורפי, דני. תמר ודני הוברחו לפראג שבצ'כיה, שם פגשו את רפי, שחזר מייצוג תנועת השומר הצעיר בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים לאחר המלחמה בלונדון. מפראג החל רפי לנהל את המשרד הארץ-ישראלי ששימש מרכז לארגון פעילות ה"בריחה".
ב-1947 עלו תמר, רפי ודני לארץ ישראל והצטרפו לחברים מהתנועה שחיכו להם בקיבוץ העוגן. חברותיה של תמר בקיבוץ יעצו לה להשהות את הגעתה ארצה עקב מגפת שיתוק ילדים שפשתה בארץ, אך המשפחה עלתה למרות זאת. בנה השני של תמר, אלכס, שהיה תינוק, לקה במחלת שיתוק הילדים והיה אחד מ-15 ילדי קיבוץ העוגן שחלו במחלה. שמונה מבין הילדים החולים נפטרו. עקב כך החליטה תמר ללמוד פיזיותרפיה על חשבונה, שלא בהסכמת הקיבוץ, כדי לטפל ביתר שבעת הילדים החולים, שהיו צאצאים לניצולי השואה חברי הקיבוץ. השבעה שרדו, השתקמו ולימים התחתנו והקימו משפחות.
תמר היתה אישה חרוצה וקפדנית, והיתה מסורה לעבודתה בקיבוץ. היא הייתה מטפלת בבתי הילדים ולימים עברה לימודים מקצועיים של סייעת ברפואת שיניים והייתה במשך שנים רבות העוזרת של רופאי השיניים הרבים שעבדו בקיבוץ. היא נאבקה על שדרוג מרפאת השיניים והצליחה לשכנע את מפעל הפיס לתרום למבנה מכובד למרפאת שיניים לקיבוץ. עד היום (2020) קיימת מרפאה זו ומשרתת את חברי הקיבוץ. בערוב ימיה עברה תמר לעבוד כמזכירה רפואית של מרפאת הפיזיותרפיה בקיבוץ.
לתמר ורפי נולדו שני ילדים, שמונה נכדים ועד כה (2020) עשרה נינים.
תמר נפטרה ב-2003 ונטמנה בבית הקברות של קיבוצה, העוגן, שכה אהבה.
