ויולה טורק

ויולה טוֹרֶק נולדה ב-21 במאי 1916 בלבוצ'ה (Levoča) שבצ'כוסלובקיה (כיום במזרח סלובקיה) ליוליוס קליין ויוהנה לבית האלאש. היו לה שלוש אחיות ושני אחים. היא נישאה לאלדר נויווירט, רופא במקצועו, והיתה סטודנטית לרפואה. בסוף שנות השלושים סולקה מלימודי הרפואה עקב יהדותה.

במלחמת העולם השנייה גורשו ויולה ואלדר לכפר לובוטין (Ľubotín). באוקטובר 1944 גורשו השניים לאושוויץ עם הוריהם. אלדר נרצח באושוויץ וכך גם הוריה של ויולה, יוליוס ירמיהו קליין ויוהנה חנה, הורי בעלה דזידר וברטה, ואחותה הגדולה לילי.

ויולה הועברה למחנה העבודה ליכטוורדן (Lichtewerden) בשלזיה עילית, שם עבדה במרפאת המחנה. ב-8 במאי 1945 שוחררה ויולה.

כאשר חזרה ללבוצ'ה, גילתה ויולה שהיא היחידה ממשפחתה הגרעינית שנותרה בחיים. היא חשה אשמה על כך ששרדה יחידה מכולם, וחשה יאוש עקב בדידותה. בעידוד קרוביה וחברותיה ששרדו, שחלקן אספו כסף כדי לסייע לה במימון לימודיה, השלימה ויולה את לימודי הרפואה באוניברסיטת ברטיסלבה. כשסיימה את לימודיה והוסמכה, יצאה ויולה מהאוניברסיטה ונוכחה לדעת שאין לה למי לספר על הסמכתה לרפואה. זה היה רגע של משבר עבורה, אך היא הפכה אותו לשיעור לחיים ולנקודת צמיחה. מארוע זה שאבה את הלקח – תמיד להיות שם בשביל בני משפחתה.

ויולה עבדה בבית מרפא לניצולי שואה בסנטוריום של הג'וינט בהרי הטאטרה. "היה קשר של שותפות ושייכות איש לרעהו", סיפרה ויולה. "כולנו נשארנו לבד. בשבילי זו היתה מחויבות."

ב-1 במאי 1948 הכירה ויולה את גבריאל (גבי) טורק, רופא גם הוא, והשניים נישאו. בפברואר 1949 עזב גבי את צ'כוסלובקיה הקומוניסטית. ביולי 1949 עזבה גם ויולה והגיעה לישראל באנייה "עצמאות".

ויולה עבדה בבית חולים בצפת, ולאחר מכן - כרופאה בבית מרפא בבאר יעקב, בו טופלו ניצולי שואה. בשנת 1960 עברו בני הזוג לבאר שבע. גבריאל ייסד את המחלקה האורתופדית בבית החולים בעיר. מ-1966 עד 1988 עבדה ויולה כרופאה מחוזית. היא נסעה ברחבי הנגב, פיתחה את שירותי הרפואה בנגב ובין היתר הייתה חלוצת שירותי הבריאות לבדווים. בני הזוג היו בין מייסדי בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.

בגיל 72 פרשה ויולה לגמלאות והמשיכה להתנדב בתחומים רבים. בין היתר הייתה אשת עדות וסיפרה על הישרדותה בשואה בפני קהלים רבים ומגוונים, בבתי ספר ובמוסדות נוספים. היא הייתה מיוזמי האנדרטה לזכר השואה ליד בית יד לבנים. במשך 14 שנים הייתה יו"ר האגודה למען הקשיש.

בשנת 2004 קיבלה ויולה את "אות יקיר הנגב" מאוניברסיטת בן גוריון, כהוקרה על תרומתה לפיתוח הרפואה בנגב.

בשנת 1998 הדליקה ויולה אחת משש המשואות בעצרת הממלכתית ביד ושם, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

לוויולה ולגבריאל ז"ל שני ילדים - פרופ' חנה יבלונקה, חוקרת החברה הישראלית והשואה, וד"ר ירום טורק, רופא שיניים - ושישה נכדים.

ויולה טורק נפטרה ב-27 ביולי 2022, בגיל 106.