ד"ר דוד זילברקלנג
המאמרים ומאמרי הביקורת בכרך זה עוסקים בסוגיות מרכזיות כגון הרוצחים ומניעיהם; תגובות היהודים והדילמות שנקלעו אליהן; ניסיונות ההצלה השונים, הנואשים לעתים, של יהודי אירופה; תגובות המערב ותגובותיהם של בני הארץ הלא-יהודים על רדיפת היהודים ורציחתם, ועוד.
המחברים ונושאי מאמריהם:
אינזה מיינן, על עבודתו של מקסים שטיינברג, חלוץ חקר השואה בבלגיה, שהקובץ מוקדש לזכרו.
אינגו לוזה, בנו ניצל וכריסטוף קרויצמילר, על אסטרטגיות יהודיות של הישרדות כלכלית בגרמניה.
ארתור שינדלר, על ניסיונו של ראש היודנרט באושווינצ'ים, לאון שנקר, לארגן הגירה יהודית ממחוז קטוביץ בחודשים הראשונים של הכיבוש הגרמני.
אביהו רונן, הדס אגמון ואסף דנציגר, על התפתחות העמדות כלפי בעלי תפקידים יהודים תחת השלטון הנאצי בתקופת השואה, מבעד לאספקלריית המשפטים שהתנהלו נגד הירש ברנבלט בעוון פשעי מלחמה, בשנים 1964-1963.
קובי קבלק, על התפתחותו של מושג "חסידי אומות העולם" בישראל.
אולריך פריסה, על הסיקור בטורונטו דיילי סטאר בתקופה הנאצית.
חוה אשכולי וגמן, על ניסיונות לארגן התיישבות פליטים יהודים באלסקה.
מאמרי הביקורת הם פרי עטם של פים גריפיון, כריסטופר ר' בראונינג, יאן טומש גרוס ויהודה באואר.
להזמנת יד ושם – קובץ מחקרים: כרך ל"ט [1]
תוכן העניינים
תקציר
המאמר סוקר את פועלו של מקסים שטיינברג, חלוץ בשדה של חקר השואה, שנפטר בבריסל ב-26 ביולי 2010. שטיינברג כתב את תולדות השואה וההתנגדות היהודית בבלגיה. פסגת היצירה שלו ,L’Étoile et le fusil (הכוכב [הצהוב] והרובה), שהתפרסמה באמצע שנות השמונים, נחשבת גם כיום כעבודה מוערכת על הנושא. שטיינברג ייסד במת מחקר בנושא של גירוש יהודי בלגיה, תרם רבות לתביעות בערכאות של "פשע המאה" ואף סייע לנסח את הדרך שבה מתייחסים לשואה, מלמדים אותה בבתי הספר ומציגים אותה במוזיאונים.
תקציר
הערים הגדולות סיפקו מרחב פעולה ואפשרויות רבות ליהודים שרצו לחיות ולשרוד מבחינה כלכלית למרות האפליה והתחבולות של רדיפות הנאצים. תהליך ההרס של הפעילות המסחרית היהודית בערים נמשך זמן רב יותר מכפי שהיה מוכר בעבר. הירידה בשיעור הרדיפות והרחבת חופש הפעולה בקהילות הגדולות הובילו אנשי עסקים יהודים רבים לעבור מאזורים כפריים אל הערים הגדולות ולהתמקם בהן מחדש. רק באמצעות אלימות אכזרית וחוקים שונים הצליח לבסוף המשטר הנאצי להרוס את התשתית הכלכלית של החיים היהודיים בגרמניה בשנת 1938. למרות זאת גם לאחר פוגרום נובמבר 1938 המשיכו פירמות יהודיות לפעול עד לגירושים הראשונים בסתיו 1941.
תקציר
באוקטובר 1939 הקים ליאון שנקר, ראש מועצת החכמים של הקהילה היהודית הדתית בעיר אושוויץ (אושווינצ'ים), משרד מרכזי להגירה שפעל על פי הוראות הנאצים. המשרד הוקם כדי לארגן הגירה המונית של יהודים מאזור קטוביץ. בסוף נובמבר נסע ליאון שנקר בראש משלחת של מועצת החכמים היהודית מן האזור לברלין כדי לדון בהגירה ולהציג את תכניותיו המפורטות לפני הרשויות הגרמניות העליונות. אף על פי שהמשלחת הזו לברלין לא זכתה להצלחה כלשהי נמשך הפרויקט. בראשית פברואר 1940 הועבר משרד ההגירה מאושווינצים לסוסנוביץ על מנת להפוך למשרד המרכזי של מועצות החכמים היהודיים בשלזיה העילית המזרחית, ובראשו הוצב משה מרין. לאחר חיסולה של מחלקת ההגירה של המשרד המרכזי בסוף אפריל 1940 ננטשו כל התכניות להגירת יהודים מן האזור הזה.
תקציר
כמה משפטים שנערכו בישראל העלו את שאלת תפקידה של ההנהגה היהודית בשואה ועוררו את הבעייתיות של הדימוי של היודנרט בקרב הניצולים. בדיון הציבורי שעוררו המשפטים האלה עלתה השאלה מה מקומה של ההנהגה היהודית (ובייחוד היודנרט) בזיכרון הניצולים ובזיכרון הקולקטיבי של השואה במדינת ישראל. האם ניתן למצוא מקום בזיכרון הזה גם למי שהוגדרו לכאורה כ"משתפי פעולה"?
משפט ברנבלט, מפקד המשטרה היהודית בבנדין, התקיים ב-1963 והיה המשפט הנרחב ביותר שנוהל כנגד איש יודנרט (ומשטרה יהודית) בישראל על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. בית הדין המחוזי בתל אביב הרשיע את ברנבלט וגזר עליו חמש שנות מאסר, ואולם בית הדין העליון שדן בערעור זיכה אותו.
למשפט ברנבלט היו כמה היבטים ייחודיים. בהיבט המשפטי הוקצן הוויכוח על תפיסת אנשי היודנרט כ"משתפי פעולה": בכתב האישום המקורי ביקש התובע להכריז על היודנרט "ארגון עוין" אך השמיט זאת לאחר מכן. בהיבט החברתי פילג המשפט את קהילת הניצולים מבנדין, אחדים מהם העידו מטעם התביעה ואחרים מטעם ההגנה. בהיבט ההיסטורי הבליט המשפט את היחסים המורכבים בין אנשי המחתרת ובין אנשי היודנרט בתקופת השואה, יחסים שהזיכרון הקולקטיבי באותה תקופה (שנות הששים של המאה העשרים) עדיין נטה לראות בהם יחסים קוטביים. פסק הדין של בית הדין העליון הבליט מצדו את הקושי להכריע משפטית בסוגיית היודנרט, ובייחוד בשאלות אם אנשי היודנרט סטו מצווי המוסר ואם הנזק שגרמה פעולתם היה רב מהתועלת שבה.
לפי כל ההיבטים שעלו במשפט נשארה אפוא שאלת מיקומו של היודנרט בזיכרון השואה כשאלה לא מוכרעת. אך למרות הכל סימלה אי ההכרעה את תחילתו של תהליך של שינוי בתפיסת תפקידה של ההנהגה היהודית והיודנרט בשואה: התייחסות שאינה מאשימה (משפט קסטנר) אך גם אינה אפולוגטית אלא מודעת למורכבותם הפרדוקסלית של האנשים והמוסדות האלה.
תקציר
המאמר בוחן את מקום הנצחת "חסידי אומות העולם" (לא-יהודים שעזרו להציל את חייהם של יהודים בזמן השואה) ביד ושם בשנים 1945-1963, מראשיתו ועד הקמת המנגנון הרשמי ברשות הזיכרון המעניק תארי כבוד לחסידי אומות העולם. הטענה המרכזית במאמר היא שעל-אף שנושא חסידי אומות העולם לא היה לעיסוק מרכזי וממוסד של יד ושם עד ראשית שנות השישים הוא לא הוזנח לחלוטין בשנותיו הראשונות של המוסד. למעשה ברבים מן הדיונים אודות יד ושם ותכניות ההנצחה שבה ועלתה הקריאה להוקיר את ה"חסידים", אבל הנהלת המוסד התלבטה בבחירת הדרך הנאותה לעשות זאת ובשאלה באיזה פרק של השואה או הגבורה יש למקם את מצילי היהודים. בגלל הלבטים האלה וקשיים אחרים לא התקבלה כל החלטה רשמית ומסודרת בעניין במשך שנות החמישים. ואולם את מה שהמוסד התמהמה לעשות עשו עובדי יד ושם מקרב הניצולים כשהעלו על נס את מעשי ה"חסידים" בשורה של פרסומים. נוסף על כך בקשות ולחצים מן הארץ והעולם שבהן מילאו הניצולים תפקיד מרכזי היו גורם חשוב שהביא ליצירת מנגנון ההנצחה לחסידי אומות העולם ביד ושם שקיים עד היום.
תקציר
המאמר מבוסס על בדיקה מקיפה של הגדול בעיתוני קנדה, טורונטו דיילי סטאר ((The Toronto Daily Star, בשנים 1933-1945. המאמר מגלה שאף על פי שהעיתון לא היה עקבי בסיקורו הוא השכיל לחשוף בזמן אמת את הקנדים למידע רב, מפורט להפתיע, על רדיפות היהודים באירופה ועל רצח העם היהודי. הסיקור אמנם לא היה אחיד בעומקו, בהיקפו, ברמת הפירוט שלו ובמקומן של חדשות השואה על גבי דפי העיתון, אך הרדיפות של יהודי אירופה ולאחר מכן השמדתם היו נושא חוזר ונשנה ומוטיב מרכזי בלתי פוסק, באופן שאפשר לקנדים לעמוד על אופיו האמיתי של תהליך ההשמדה.
תקציר
המאמר בוחן את המוסכמות הרווחות על אשמתן של ההנהגה היהודית האמריקאית ושל ההנהגה הציונית בפרט בכישלון התכנית האמריקאית ליישוב פליטים יהודים באלסקה בתחילת מלחמת העולם השנייה. חשיפת מסמכים חדשים גילתה שחלקן של היזמות היהודיות בהעלאת תכנית אלסקה גדול הרבה יותר ממה שידוע וכישלונה של התכנית נבע בעיקר מסיבות פנימיות של ארצות=הברית ואלסקה. כמו כן גם אילו התממשה התכנית, לא הייתה נודעת לה אלא תרומה פחות מסמלית עקב הגבלות שקבע הממשל. יתר על כן, כל תכנית התיישבות בארץ לא מפותחת דורשת פיתוח של שנים עד שאפשר לגשת להתיישבות צפופה.
מאמרי ביקורת
מאמר בקורת על הספר: Insa Meinen, Die Shoah in Belgien
תקציר
מנקודת המבט של ספרות המחקר הקיימת לגבי הרדיפות בבלגיה נדמה שכל היבטיו של הנושא כבר הובהרו דיים. הספר של אינזה מיינן מוכיח שמחקר דקדקני יותר מניב כמה תובנות חדשות על האופן שבו נפלו רוב היהודים שגורשו מבלגיה בידי הגרמנים. כמו כן נוסף מידע על הדרכים השונות של היהודים לחמוק מגירוש. המחקר מתבסס על תיעוד גרמני של מאסרם של יהודים שניסו להסתתר או להימלט לארצות אחרות. הספר חדשני באופן התיאור שלו ובתובנות שהוא מציג.
מאמר ביקורת עלEckart Conze, Norbert Frei, Peter Hayes, and Moshe Zimmerman, Das Amt und die Vergangenheit. Deutsche Diplomaten im Dritten Reich und in der Bundesrepublik, München: Karl Blessing Verlag, 2010, 880 pp.
תקציר
המאמר הזה מנתח בביקורתיות את Das Amt und die Vergangenheit: Deutsche Diplomaten im Dritten Reich und in der Bundesrepublik - דיווח בלתי תלוי של ועדת החקירה הממלכתית שבדקה את התפקיד שמילאו דיפלומטים גרמנים במערכת הפתרון הסופי של היטלר. Das Amt מנפץ בנחישות את המיתוס שהופץ על ידי משרד החוץ על פיו שימש המשרד הזה מרכזה של האופוזיציה האנטי נאצית והוא לא הוכתם בפשעי הרייך השלישי. הדוח מבהיר שמשרד החוץ של המשטר הנאצי לא היה ביורוקרטיה א-פוליטית כלל ועיקר ולא הפעיל התנגדות בכל שעת כושר. המאמר מונה פעולות של התנגדות כדי להמחיש שההתנגדות הייתה אפשרית, אך הייתה יוצאת דופן. המאמר הזה משבח מחד את ההשלכות ההיסטוריות של הנחת Das Amt ועם זאת מתייחס בביקורתיות למגרעות של הדוח.
מאמר ביקורת על: Barbara Engelking and Dariusz Libionka, Żydzi w powstańczej Warszawie, Warsaw: Polish Center for Holocaust Research Association, 2009, 360 pp. + photos
תקציר
ספרם של ברברה אנגלקינג ודריוש ליביונקה Żydzi w powstańczej Warszawie מספק סקירה מעולה של מה היה פירוש הדבר להיות יהודי במרד ורשה ב-1944 ואחריו. במחקרם ליקטו אנגלקינג וליביונקה מקורות ממקומות רבים ושחזרו בדקדקנות את סיפור הביוגרפיה הקיבוצית של כמה מאות יהודים ששהו בוורשה בעת המרד של 1944 ואחריו, וסיפורי חייהם תועדו. ספר חלוצי זה מגיש תמונה חסרת תקדים של האוכלוסייה היהודית האזרחית המחתרתית בתקופת המרד.
