יד ושם – קובץ מחקרים, מ' [1] (2012)

אאורליה וילז'ינסקה, סופרת פולניה לא-יהודיה ידועה, חיה בוורשה הכבושה ושם כתבה יומן מקיף ורחב יריעה. היא הייתה מעורבת מאוד בסיוע להסתרת יהודים. היומן, שנכתב על מנת לשמש רשומה היסטורית, הפך לנרטיב כשהוא מתמקד בנושא היהודי ובעיקר בבעיות הפסיכולוגיות והאתיות שהיו קשורות להצלה. המחברת מוקיעה את הגישה האנטי יהודית הכללית של האוכלוסייה הפולנית, אך מתמקדת בדינמיקה המורכבת של יחסי הגומלין בין הניצול למצילו. ההכרה בתוצאה ההרסנית של הפתרון הסופי על היחסים הבין-אישיים שמוגדרים ביכולת להדדיות, לכבוד ולהבנה הדדית, גרמה לה להבין את השבריריות של הערכים האנושיים בזמנים של  אימה ובעיקר להבין את משמעותו של מעשה אלטרואיסטי. היומן מלווה את הסיפור הסבוך של השינוי הפנימי שחל בכותבת דרך הערכה עצמית מוסרית אכזרית ומאפשר התבוננות מוסרית מעמיקה אל תוך האנטומיה של ההצלה בימים של אימת רצח-עם. 
 

תקציר

החומרים המובאים במאמר הזה ממשפטיהם של טדאוש מאי ושל פקודו יאן קוז'ל סותרים את התפיסה שעל פיה מעשי הרצח שבוצעו באזור סטרכוביצה (Starachowice) שבחבל קֶלצה לא היו ידועים לפיקוד העליון של הארמיה-לודובה-AL ( המחתרת הפולנית בהנהגת הקומוניסטים). הממצאים מלמדים על ממדי האנטישמיות בקרב חיילי הAL- ומראים שהעמדות האנטישמיות, שאותן נהוג לשייך לתקופה שאחרי סטלין, פילגו את הקומוניסטים הפולנים עוד קודם לכן. התהודה של החומרים הארכיוניים שעוסקים ברצח יהודים על ידי חברי יחידת  שְוויט Świt)) ואחר כך בידי החטיבה השנייה של AL בקֶלצה שנשאה את אותו שם, ניתנת לסיכום במילותיו של אחד מהרוצחים, יאן קוז'ל: "לנוכח הרציחות והתייחסותם של המפקדים לאירועים האלו אפשר לקבוע שהיחס של יחידת 'שוויט' כלפי האוכלוסייה ממוצא יהודי היה עוין".

סיפור המשפט של טדאוש מאי ששוחזר במאמר הזה  ובחקירות אחרות  שעסקו ברציחות של יהודים ושמעולם לא הוגשו למשפט מתעד את המתחים ששיסעו את מנגנוני השלטון הקומוניסטי. השלטון הזה לא היה מעוניין לחשוף את האמת על השואה. את החקירות הפעילו על מנת לסמן יריבים פוליטיים, וכיוון שבתקופה שלאחר מות סטלין חלו שינויים בלתי פוסקים במבנה הכוחות הפוליטיים טופלו המקרים הרלוונטיים באיחור ובחוסר עקביות.   

תקציר

המאמר הזה מנסה לתאר את ההיסטוריה של המדיניות שנקט משטרו של פרנץ סַלַשִׁי ((Ferenc Szálasi, שעלה לשלטון בהונגריה באוקטובר 1944, כלפי היהודים מתוך ניתוח המניעים שהובילו לתהליך קבלת ההחלטות לגבי העמדות הנאציות ולגבי גורל היהודים. ביסודו המאמר מבקש לחשוף את האירוניה בעובדה שסלשי הוא הפוליטיקאי הנתעב ביותר בהיסטוריה ההונגרית והוא זכור בגלל תשוקתו להחריב את שארית האוכלוסייה היהודית ההונגרית, אף על פי העובדה שבזמן שלטונו נרצחו רק עשירית מכלל היהודים הנרצחים בימי השלטון של הורטי-סטויואי. המאמר אינו מבקש בשום אופן לשחרר את סלשי מהתואר של אנטישמי ורוצח, אלא להוכיח שמדיניות סלשי כלפי היהודים הייתה אופורטוניסטית יותר בהשוואה לזו של שלטון הורטי-סטויואי: סלשי תכנן לנצל את היהודים שנותרו בהונגריה כעובדי כפייה וכך נוסדו גטאות וחדלו צעדות המוות, למרות דרישותיהם המפורשות של הגרמנים. עם זאת יש לזכור שהניצולים אינם חבים את חייהם לסלשי. מכל מקום הוא הגביל את רציחות היהודים בהונגריה, גם אם היה זה רק כדי להשיג מטרות פרגמטיות ואופורטוניסטיות שישרתו אותו.

תקציר

המאמר הזה בוחן את המאפיינים העיקריים של השמדת היהודים ברומניה כחלק מן הפיתרון הסופי על פי המגמות הפוליטיות המדאיגות שהתפתחו ברומניה במאה העשרים. המחברת מציעה הבנה חלופית של הדיכוטומיה החדה בין האנטישמיות הקיצונית והאכזרית הטבועה ברומנים (הן של הרשויות הן של יחידים) ובין העובדה שרומניה לא ביצעה השמדה מוחלטת של יהודיה כנדרש על פי חוקי הגזע וכמצופה מבעלת בריתם הנלהבת של גרמניה הנאצית. הדיכוטומיה הזאת, שהתבטאה בהבדלים הקיצוניים בהיקפי ההשמדה באזורים שונים של רומניה, מדגישה את טבעה הייחודי של רומניה ושל שואת יהודיה בהשוואה לאופן שבו מימשו את הפיתרון הסופי בארצות אחרות באירופה.

 המחברת  מנסה לקרוא תיגר על הממד הדתי של יהדות רומניה המאפיין בדרך כלל תיאוריות  של שואת יהדות רומניה ולחתור לממד האתני כשהיא טוענת שהשמדת יהודי רומניה  נעה על פי הגדרתה בין טיהור אתני לרצח עם. היסוד החברתי, הרקע של השבחת הגזע והיסוד האתני-פסיכולוגי של התהליכים האלה חשובים ביותר לא רק בשל תרומתם להבנה עמוקה יותר של העבר, אלא גם בשל מרכזיותם בדרך שבה האומה הרומנית תופסת כיום את אחריותה ההיסטורית להתנהגותה  באותם ימים.

תקציר

צעדות המוות בחודשי המלחמה האחרונים ממחנות ריכוז והשמדה שונים אל מחנות הריכוז על אדמת גרמניה או אוסטריה – למשל לבוכנוולד, לדכאו, לפלוסנבירג או למאוטהאוזן – נעשו מושא למחקר מדעי רק בחמש עד עשר השנים האחרונות. זמן רב לא נמצא יורש אנליטי למדען הוותיק פרופ' יהודה באואר, שכבר בשנת 1983 פרסם מחקר ראשוני בנושא צעדות המוות. עקב שילובו המאוחר של הנושא בשיח המדעי, עדיין יש שאלות פתוחות ופערים רבים במחקר.

המסמכים המוצגים במאמר הזה משקפים הן את האדמיניסטרציה במחנות הריכוז עד סופו של מערך המחנות הנציונל-סוציאליסטי הן את זילות האדם של אותו מנגנון רישום. מיון וניתוח היסטוריוגרפי מקיף של המסמכים אינם אפשריים במאמר יחיד, ודרושות מתודות מחקר שונות כדי להבין ולהסביר את מבנה העומק המורכב של המסמכים הללו.

תקציר

בעקבות שתי נובלות היסטוריות - נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל והעניים בלודז' מאת סטיב סם-סנדברג, המאמר מנסה להשיב על השאלה: מהי מטרתה של ספרות הבדיה על השואה?  המחבר רואה בשתי הנובלות, שהן היפוך סימטרי זו לזו, ניסיון לחשוף את הצד האחר (הסִטרא אַחרָא) של הנאציזם ושל השואה. המאמר משבח את הסופרים על שבירת המוסכמות ועל כך שהם מאפשרים לקורא לחדור אל תוך ראשו של רוצח המונים נאצי, שהוא במקרה הזה אדם אינטליגנטי, מקסים, אוהב ספר ואטרקטיבי, ולבלות שעות בחברת מנהיג יהודי בתקופת השואה, שמתברר שהוא מנצל ילדים, אנס, גנב, גרגרן וטפיל – אדם נתעב ובלתי נסבל. עם זאת מחבר המאמר מזכיר לקורא לא לשכוח את העובדות הקיומיות של המציאות – שהן מעבר לכל מה שדומיין קודם לכן – על התקופה שדחפה אנשים לפעול בדרך שקשה לנו לתפוס מנקודת המבט האישית המוגנת שלנו.

מאמר ביקורת על הספרים:

 Magdalena Tarnowska, ed., Życie i twórczość Geli Seksztajn, Warsaw: Żydowski Instytut Historyczny and Wydawnictwo DiG, 2011, LVI+232 Pages, Index, Pictures, CD-Rom (Archiwum Ringelbluma, Bd. 4)

Katarzyna Person, ed., Getto warszawskie. Życie codzienne, Warsaw: Żydowski Instytut Historyczny and Wydawnictwo DiG, 2011, XXVI+567 Pages, Index, CD-Rom (Archiwum Ringelbluma, Bd. 5);

Tadeusz Epsztein, ed., Inwentarz Archiwum Ringelbluma, (Warsaw: Żydowski Instytut Historyczny and Wydawnictwo DiG, 2011, 942 Pages, Index.

תקציר

המכון היהודי ההיסטורי בוורשה מחזיק באוספי "עונג שבת" שנאצרו בארכיון רינגלבלום המפורסם. זהו אחד מן האוספים הגדולים ביותר של מסמכים שנכתבו על ידי מחברים יהודים בתקופת השואה. לאחרונה פורסמו שלושה ספרים שעוסקים בעניין הזה: מדריך אחד לארכיון ועוד שני כרכים שבהם מסמכים תיעודיים ערוכים על חיי היום יום בגטו ורשה ועל הציירת גֶלה זֶקשטיין (Gela Seksztajn). כל השלושה הם תרומה רבת ערך למחקר, הם מושכים את העין מבחינה חזותית וכל אחד מלווה בסיכום באנגלית. ואף על פי כן בגלל הבחירה הסלקטיבית למדי של המסמכים צריך לשאול מהי תרומת הכרכים האלה למהדורה הכוללת של חומרי ארכיון רינגלבלום, שכן ברור שהייתה כאן התעלמות משאלות לגבי ארגון החומר ומיונו. על כן המאמר קורא להוצאה מחדש של מסמכי רינגלבלום מתוך הקפדה על שיטתיות ושלמות ואף מציע רעיונות אחדים לביצוע המשימה הזו.

מאמר ביקורת על Adam Puławski, W obliczu zagłady: Rząd RP na Uchodźstwie, Delegatura Rządu RP na Kraj, ZWZ-AK wobec deportacji Żydów do obozów zagłady (1941–1942). Lublin: Instytut Pamięci Narodowej, 2009, 583 pp. and Robert van Voren, Undigested Past: The Holocaust in Lithuania. Amsterdam and New York: Rodopi, 2011, 195 pp.

המאמר סוקר מידע שלוקט לאחרונה על השואה בפולין ובליטא על פי ספריהם של אדם פולבסקי לנוכח ההשמדה (W obliczu zagłady) ושל רוברט ואן וורן העבר שאינו ניתן לעיכול: השואה בליטא (Undigested Past: The Holocaust in Lithuania ). שתי העבודות מתכתבות עם בעיות של אנטישמיות, שיתוף פעולה וזיכרון. כל אחת בדרכה תורמת להבנת היחסים בעבר ובהווה בין היהודים לפולנים ולליטאים. פולבסקי, שמנתח מגוון רחב של ראיות, חותר לתעד את היקף המידע שהיה בידי המחתרת הפולנית והממשלה הגולה בלונדון על רצח היהודים ועל האופן שבו הגיבו הגופים האלה למידע שהיה ברשותם. עבודתו של ואן-דורן מספקת סקירה רבת ערך על היחסים בין הליטאים ליהודים לפני 1939. הסקירה מכסה את האירועים של השואה בליטא, את שאלת שיתוף-הפעולה, את הקשיים ואת הזיכרון של האירועים הטרגיים האלה בימינו אלה. אף על פי שלעתים חסרה בעבודתו התובנה של היסטוריון מקצועי, ואן-דורן מצליח למזג בהשקעה רבה של מאמץ את הממצאים של ההיסטוריונים ולהסביר מדוע היה שיתוף הפעולה של הליטאים באלימות האנטי יהודית בליטא בעצמה גבוהה כל כך בשנים  1941 ו-1943. שני הספרים מעבירים מידע לציבור בפולין ובליטא ופותחים את הדיון בנושא של שיתוף הפעולה ברציחות ההמוניות של שכניהם היהודים.

מאמר ביקורת על הספר מול הר הגעש מאת דוד אנגל

תקציר

על פי הטיעון המרכזי של מול הר הגעש מאת דוד אנגל ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית שלאחר 1945, כפי שהיא התפתחה בשני מרכזיה העיקריים בארצות הברית ובישראל, הקימה כעין חומת הפרדה אינטלקטואלית ומנטלית בין השואה לחקר תולדות היהודים בדורות שקדמו לה. כתוצאה מכך, סובר אנגל, כתיבת ההיסטוריה היהודית המודרנית לפני כן ותפיסתה חפות כמעט לחלוטין מכל השפעה של אירועי השואה בשונה מהמחשבה היהודית הדתית באותה התקופה, שבה התחוללו, בעקבות ההתמודדות עם משמעויות השואה, התפתחויות אינטלקטואליות מפרות, ובמרכזן הפיכת ה"הישרדות היהודית" וה"המשכיות היהודית" לערכים עליונים בתשתית הרעיונית להבנה מחודשת של הקיום היהודי לדורותיו.

ואולם עיון מדוקדק במחקרים ההיסטוריים שבמוקד הדיון של אנגל מעלה כי ההפך הוא הנכון. ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית, האמריקנית והישראלית כאחת, הושפעה עמוקות מאירוע השואה, וזאת בדומה עד מאוד לתחום ההגות היהודית: מתוך העמידה על עצמת השבר של השואה ועל משמעויותיו הפנו חוקרי תולדות ישראל את הזרקור יותר ויותר לממדי ההמשכיות והמורכבות שבקיום היהודי וביחסי היהודים והלא-יהודים.

פרדיגמה זאת של הרציפות הדיאלקטית בתולדות היהודים אינה מקובלת על דעתו של אנגל מבחינה אינטלקטואלית. ניתן להתרשם שתפיסה משברית-קטסטרופאלית של ההיסטוריה היהודית עדיפה ויעילה בעיניו. ואולם, בעודו מיוחד ברובו לדיון ביקורתי בחומת ההפרדה המדומיינת בין השואה לתודעתם ההיסטורית של חוקרי תולדות ישראל, לא פיתח ספרו את תפיסתו ההיסטוריוגרפית החלופית באורח שיטתי.