יד ושם – קובץ מחקרים, מ"א [1] (2013)

תקציר

המאמר הוא פירוש אנתרופולוגי לפוגרום בקלצה  (Kielce) שאירע ב-4 ביולי 1946. המאמר משלב שתי גישות: האחת היסטורית והשנייה והאחרת גישתו של ויקטור טרנר במחקרי המעשה שלו. זהו ניסיון לספר מחדש, בפרטים, את הפוגרום בקלצה, שתועד בקפידה ואושר על ידי היסטוריונים, ולשבצו במושג בעל ארבעה שלבים של דרמה חברתית. המחקר מתקדם מהופעה של קשרים הנתפסים כמכריעים בקבוצה חברתית, דרך משבר המתעצם במהירות עד לשסע דיכוטומי גדול בקבוצה, לעבר יישום של אמצעים חוקיים של תיקון, עד לשלב הסופי של הביטוי הציבורי והסמלי של פיוס או לחילופין שסע חשוך מרפא. הניתוח הזה משמש מכשיר בפיתוח פרשנות של האירוע העקוב מדם בהיסטוריה שלאחר השואה של יהדות אירופה.

תקציר

המאמר הזה דן בהיקף המעורבות של השוטרים האוקראינים מאזור חרקוב בפעולות של רדיפה, ביזה ורצח; המאמר בוחן את הרקע של השוטרים האלה ואת הפורטרט הקולקטיבי שלהם. המחבר חקר את ההשפעה וההסתננות של חברי ה OUN-(הארגון הלאומני האוקראיני) ושל ה- NTS- NP אל המשטרה האוקראינית בטריטוריה של אזור חרקוב. המאמר דן במניעים הראשוניים שהובילו את השוטרים האוקראינים להצטרף לפעולות אנטי יהודיות. המאורעות שאירעו בחרקוב ובאזור שופכים אור חדש על הדיון ב"איש הרגיל".

תקציר

כשבוחנים את המעורבות הישירה של המשטרה הגרמנית בגירושים עולה שאלת מפתח והיא: מה ידעו פושעי המלחמה על השואה. מעורבותו של האורפ"ו (Orpo) - כוח של המשטרה הגרמנית שסיפק שמירה למשלוחי הגירוש מאיטליה, עדיין לא נבדקה. במחקר שערך המחבר בחומר ארכיוני שעוסק בהיסטוריה של גדודי המשטרה הוא גילה עדויות מתועדות של שוטרים גרמנים מן הדרום. בפתיחות יוצאת דופן דיווחו השוטרים הגרמנים מה קלטו במסעותיהם ברכבות הגירוש לאושוויץ. המאמר הזה מתעד את תיאוריהם בפרוטרוט זו הפעם הראשונה.

ההצהרות של השוטרים תורמות תשובות לשאלת המפתח, למרות ההכחשות של משרדים של עורכי דין מטעם המדינה בדבר מידת הידיעה של השוטרים על גורלם של היהודים באושוויץ. הדוגמה האיטלקית מוכיחה שחברי האורפ"ו הגרמני ששימשו שומרים במשלוחי גירוש היו עדים לרצח היהודים בתאי הגזים. רבים התנדבו לתפקיד מפני שאחר כך זכו לחופשה בבית למרות הקפאת כל החופשות. הטענה שהציגה מערכת המשפט במערב גרמניה שוב ושוב לפיה גורל היהודים לא היה ידוע היא שקרית.

תקציר

המחקר מספק סקירה אנליטית של העמדות האנטי יהודיות והמדיניות של המדינות שהצטרפו להסכם התלת צדדי = בולגריה, קרואטיה, פינלנד, הונגריה, רומניה וסלובקיה – בתקופת מלחמת העולם השנייה. מטרתו להוכיח שתגובתם של  מנהיגי הארצות האלה והיענותם לדרישות לפתרון הסופי של היהודים היו שונות זו מזו במידה ניכרת. המחקר מתאר את הסיבות הרבות להבדלים האלה ומנתח אותן, ובהן הרקע ההיסטורי שלהן, המסורת והאינטרסים הפנימיים, מידת התלות של כל אחת מהן ברייך השלישי ומידת החשיבות הכלכלית היחסית של קהילותיהן היהודיות. על יסוד העדות שהתקבלה ממקורות כתובים וארכיוניים המחבר מסכם שהגורם המכריע להבדלים בין הארצות היה בתפיסותיהם המשתנות של מנהיגיהן לגבי גורלו ועתידו של הרייך השלישי במשך המלחמה.

תקציר

רצח המוני באמצעות גזים רעילים היה בלי ספק פן ייחודי וחסר תקדים של שואת יהודי אירופה.. תאי הגזים גילמו במידה רבה את הפן הבלתי נתפס או אף הדמיוני של השואה. מאז סוף שנות התשעים, הארכיונים הלאומיים בבריטניה ובארצות הברית חשפו אלפי תעודות מודיעיניות מתקופת מלחמת העולם השנייה. חלק ממסמכים אלה הצביעו על איכות המידע שהיה ברשות גורמי מודיעין בבריטניה בזמן אמת בנוגע להיבטים מסוימים של הפתרון הסופי. מאמר זה בוחן אפוא, את טיב הידיעות ומידת הבנה של גורמים בקהיליית המודיעין הבריטי בנוגע לשימוש בגזים לרצח המוני. מקצת המקורות שיידונו כאן כבר ידועים בהיסטוריוגרפיה ומקצתם נתגלו רק בשנים האחרונות, אבל לנוכח התרחבות בסיס התיעוד ראוי לבחון שוב את תמונת המצב. בדיקה זאת נעשית תוך התייחסות לשיטות העבודה הנהוגות בארגוני מודיעין, המגוון הרחב של מקורות מסוגים שונים שעמדו לרשות גורמי הביון ויחסם של הדרגים המקצועיים לנושא.

מאמר ביקורת על הספר: Peter Longerich, Heinrich Himmler: A Life. New York: Oxford University Press, 2012.

תקציר

המאמר הזה בוחן את הביוגרפיה המקיפה של היינריך הימלר שפורסמה לאחרונה על ידי ההיסטוריון הגרמני פטר לונגריך. המאמר מתמקד בעיקר בניתוח שערך לונגריך למושג הייחודי של הגינות. המושג הזה פותח על ידי הימלר ושימש לו הצדקה לפשעים ההמוניים ולרצח עם. בעבור הימלר הפירוש של הגינות, או Anständigkeit, היה שימור הדם הגרמני, הערכים והמוסר.  יש חובה להשמיד כל מה שעלול לחתור תחת הגזע הגרמני ומובן שאם אין מבצעים זאת, פירוש הדבר חוסר הגינות ובגידה בבני עמך. המושג הזה של ההגינות אפשר לרוצחים להישאר טהורים למרות מעשי הזוועה שלהם. הם הפרידו עצמם מן ההשלכות של מעשי הזוועה שביצעו, וכך היה יכול הס"ס להציג את חוזקם ואת קשיחותם. בדרך הזו נהפך מושג ההגינות לשריון שהגן על עולמם המוסרי הפנימי של הפושעים מפני אופיים הזוועתי של מעשיהם. מהסיבה הזו היו תופעות שאותן כינה הימלר "מקרים של חולשת אנוש" כמו מעורבות-יתר, הנאה אישית והעשרה, גורמים שאיימו להכתים את מדי הס"ס באופן נתעב בהרבה מרצח נשים וילדים.

ביקורת על הספרים:

Jan Grabowski, Judenjagd: Polowanie na Żydów 1942–1945. Studium Dziejów Pewnego Powiatu. Warsaw: Stowarzyszenie Centrum Badań nad Zagładą Żydów, 2011, 257 pp.

Barbara Engelking, Jest Taki Piękny Słoneczny Dzień: Losy Żydów Szukujących Ratunku na Wsi Polskiej 1942–1945. Warsaw: Stowarzyszenie Centrum Badań nad Zagładą Żydów, 2011, 289 pp.

Barbara Engelking and Jan Grabowski, eds., Zarys Krajobrazu: Wieś Polska wobec Zagłady Żydów 1942–1945. Warsaw: Stowarzyszenie Centrum Badań nad Zagładą Żydów, 2011, 532 pp.

תקציר

מאמר סקירה זה דן בשני מחקרים חדשים חשובים על יחסי פולנים-יהודים במלחמת העולם השנייה באזורים הכפריים בפולין. יאן גרבובסקי, ברברה אנגלקינג, אלינה סקיבינסקה, דריוש ליביונקה ואחרים תורמים תובנות חדשות וחשובות בנושא לא מטופל יחסית. הם מתמקדים, כפי שמודה אנגלקינג, בשלילה. מדוע כה רבים היו האיכרים הפולנים שלקחו חלק פעילי במעשים שהובילו לרצח אלפי היהודים שניסו להימלט ממחנות המוות ולהסתתר באזורים כפריים? המחקרים כוללים גם תובנות מתודולוגיות חדשות. המאמר לא רק סוקר את שלושת הספרים אלא גם שואף לשבצם בנוף המחקר הפולני על השואה.

מאמר ביקורת על הספר: Alain Michel, Vichy et la Shoah: Enquete sur le Paradoxe Français. Paris: Éditions CLD, 2012

תקציר

ספרו של אלן מישל, Vichy et la Shoah: Enquete sur le Paradoxe Français מציג תזה לפיה למרות שיתוף הפעולה של וישי עם המדיניות הנאצית האנטי יהודית, ההיגיון שמאחורי ההצלה היה לב הפעולות של המשטר. מישל מצר על כך שמראשית שנות השבעים המוקדמות והופעת Vichy France  מאת פקסטון נעשתה האמונה ב"שליליותה המוחלטת של וישי" מקובלת כל כך. לטענתו הדרישה החברתית העזה של שנות השמונים והתשעים והכיסוי התקשורתי של מקרי פשע כנגד האנושות השפיעו על כתיבת ההיסטוריה.

ממשלת וישי אמנם לא התכוונה לתרום לגירוש היהודים, שהיו בעלי שורשים עמוקים בצרפת, אבל עדיין אין התזה של מישל עומדת במבחן. ממשלת פטן-לוואל נהגה למעשה בדיוק כמו מדינות אחרות ששיתפו פעולה עם המדיניות של רצח-עם: כולן הקריבו את הזרים והגנו על אזרחיהן ככל האפשר. שם המשחק היה שיתוף פעולה ובשום אופן לא הצלה.

מאמר ביקורת על הספר: Julie Fette, Exclusions: Practicing Prejudice in Vichy France. Ithaca and London: Cornell University Press, 2012; and Shannon L. Fogg, The Politics of Everyday Life in Vichy France: Foreigners, Undesirables, and Strangers. Cambridge: Cambridge University Press, 2009

תקציר

מאמר הסקירה הזה בוחן את הספרים שכתבו ג'ולי פט ושנון פוג בנוגע לדעת הקהל הצרפתית בצרפת של וישי. שני המחברים תורמים, כל אחד בדרכו, לספרות הזאת. פט טוענת שגופי הרפואה והמשפטים החלו את ההרחקה ואת העיסוק באנטישמיות לפני מלחמת העולם השנייה והגבירו אותם בתקופת המלחמה. לעומת זאת פוג טוען שלפחות באזורים החקלאיים של אוכלוסיית חבל לימוזין הייתה לאינטרסים החומריים השפעה רבה על הפעילות של תושבי האזור, יותר משנאת זרים או מאנטישמיות.

מאמר ביקורת על הספר: Esther Farbstein, The Forgotten Memoirs: Moving Personal Accounts from Rabbis Who Survived the Holocaust. Brooklyn: Sha’ar Press, 2011

תקציר

חיבורה של אסתר פרבשטיין  זיכרונות אבודים מביא תרגום לאנגלית לחמש עשרה רשומות על השואה שהופיעו לראשונה כמבואות לחיבורי רבנים. הרשומות מייצגות את דפוסי החשיבה של דמויות מובילות בעולם הדתי חרדי בעתות אסון ומצוקה. הטקסטים לוקטו בזהירות מתוך סוגה זו של ספרות וחוזקו בעזרת הערות אינפורמטיביות והם משרטטים יהדות מתריסה בנסיבות הנוראות ביותר. המחברים, שהיו לכודים במבנה המחייב, נאלצו לפעול ולחשוב במסגרתו. הם הביאו את ההלכה ואת המטה-הלכה לייסורים וכך נגעו בשכינה; הם שאבו מן הכוח הרוחני של נצח ישראל ובכך תרמו לנצחיותו של עם ישראל. הספר קורא תיגר על ההתעלמות המוחלטת של מומחי השואה המערביים מן ההקשר הדתי של השואה, דבר שאפשר, ללא כוונה, תמיכה אינטלקטואלית שתוקה למאמץ הנאצי לחיסול היהדות.