כמה ימים לפני חג הפסח תשע"ג הלכה לעולמה ההיסטוריונית, עובדת יד ושם ועורכת לשעבר של יד ושם — קובץ מחקרים, הד"ר ליוויה רוטקירכן. ליוויה הייתה חוקרת חלוצה וחשובה בתחומים שונים, ובעיקר של שואת יהודי צ'כייה וסלובקיה על היבטיה השונים ושמה הלך לפניה בתחום הזה בארץ ובעולם. בשנים האחרונות חלתה ליוויה והתקשתה לתקשר עם קהל אוהדיה ומעריכיה והסתגרה בתוך עצמה. זו הייתה מכה קשה בעבור בני משפחתה ובעבור כל מכריה שאהבו לשמוע את דעתה בסוגיות שנויות במחלוקת שכן ליוויה תמיד נקטה עמדה מנומקת וברורה בכל עניין ציבורי-ערכי בהיסטוריה של השואה או בחיינו בהווה.
ליוויה רוטקירכן נולדה ב-1922 למשפחה בעלת קרקעות וכרמים שומרת מסורת ואוהדת הרעיון הציוני בעיר סֶווליוּש (Sevljuš , סֶוולוּש בפי היהודים), אז צ'כוסלובקיה. צ'כוסלובקיה הייתה מורכבת באותה עת מחמישה חבלים והמזרחי ביותר כונה קרפטורוס (היום חלק של אוקראינה). סֶוולוּש
שכנה בחלקו הדרומי מערבי של החבל הזה, סמוך לסלובקיה. ב-1941 מנתה העיירה 13,331 תושבים ובכללם 4,262 יהודים.
חמישה ילדים נולדו להוריה של ליוויה, בן וארבע בנות. הבן נפטר בגיל צעיר; ליוויה הייתה הבת השלישית. שפת הדיבור בבית הייתה הונגרית, אבל גם גרמנית נשמעה בו מדי פעם בפעם. עם כינונה של הרפובליקה הצ'כוסלובקית ב־ 1918 הונהגה השפה הצ'כית כשפת ההוראה בבתי הספר הממלכתיים בקרפטורוס ומכאן שליטתה הטובה של ליוויה בצ'כית שהביא לה תועלת רבה בהמשך חייה בעת שרכשה השכלה גבוהה בפראג. שליטתה בגרמנית באה לה כאמור מן הבית ואחר כך למדה גרמנית בתור שפה זרה בתיכון.
את לימודיה התיכוניים בחרה ליוויה ללמוד בגימנסיה בעיר חוּסט (Chust) הסמוכה. היא התגוררה אצל משפחה מארחת ובסופי שבוע נהגה לשוב הביתה. היא התחילה את לימודיה בשפה הצ'כית, אבל עם כיבושה וסיפוחה של קרפטורוס בידי הונגריה במרס 1939 הוחלפה באחת שפת ההוראה ובחינות הבגרות מצ'כית להונגרית. ליוויה הצליחה להתמודד עם מעבר השפות ולא זו בלבד אלא שהדבר הכשיר לעבור משפה לשפה בחשיבה, בלמידה ובהבעה, כישרון ששירת אותה אחר כך בעבודתה המדעית. ב־-1942 עמדה ליוויה בהצלחה בבחינות הבגרות בשפה ההונגרית, אבל לא היה לה כל סיכוי להתקבל לאוניברסיטה בהונגריה שבה כבר הונהגה בין שתי המלחמות מכסה לתלמידים יהודים באוניברסיטאות, נומרוס קלאוזוס. יהודי הונגריה כבר היו נתונים בימים ההם לגזרות כלכליות וחברתיות ונכפתה עליהם חובת "שירות העבודה" שהיה מיוחד לגברים יהודים בלבד. הם גויסו ליחידות צבאיות, בלי נשק, לעבודות שונות למען הצבא, בפיקודם של לא־יהודים והיו נתונים לעתים קרובות לאכזריות רבה. אלפי יהודים קיפחו את חייהם בשירות הזה.
עם כיבושה של הונגריה בידי גרמניה במרס 1944 הועידו ההונגרים והגרמנים את יהודי קרפטורוס להיות בין הראשונים לריכוז בגטאות ולגירוש לאושוויץ. תורם של בני משפחות רוטקירכן וריכטר (משפחת האם) לגירוש הגיע בערב חג השבועות, 26 במאי 1944. הם ומאות מתושבי הגטו הוצעדו עם מזוודותיהם אל תחנת הרכבת ונדחסו שם לקרונות בקר (כ־-3,000 בני אדם. זה היה מספר הקרבנות ברוב הטרנספורטים מהונגריה) והובלו דרך סלובקיה לאושוויץ. הרכבת שהובלו בה בני משפחת רוטקירכן נעצרה בסלובקיה וליוויה נשלחה עם הדלי הריק להביא מים לשתייה. אביה הורה לה לא לשוב לרכבת, אבל היא נבהלה והחלה לבכות ואביה התרכך. ההורים נספו; ליוויה ושלוש אחיותיה שרדו את השואה.
לאחר המלחמה סופחה קרפטורוס בידי ברית-המועצות ונכללה ברפובליקה האוקראינית, דבר שהניע את רוב ניצולי השואה באזור, ובכללם ניצולי סֶוולוּש, לנטוש את המקום ולעבור לצ'כוסלובקיה. הגירוש הצפוי של המיעוט הגרמני הגדול מחבל הסודטים בצ'כיה — כשלושה מיליון בני אדם — שסייע לגרמניה הנאצית אמור היה להותיר במקום בתי מגורים ריקים ומפעלי ייצור רבים. ואכן, ניצולי קרפטורוס לא מעטים ניצלו את ההזדמנות להתיישב במקום, על כל פנים זמנית.
ליוויה ושלוש אחיותיה נסעו אחרי השחרור לעיר הולדתן סֶוולוּש בתקווה למצוא מזכרת כלשהי מהוריהן, אך הביקור הזה הסתיים במפח נפש. הן התיישבו פראג והחלו לעבוד לפרנסתן עד שתתאפשר עלייתן ארצה. ליוויה נתקבלה לאוניברסיטה על שם קארל בפראג ונתאפשר לה לגור במעונות הסטודנטים. היא למדה ספרות ולשון רוסית ואנגלית וב-1949 הוכתרה בתואר דוקטור. בשנות לימודיה בפראג נכבשה ליוויה בקסמה של העיר והיא דבקה בה לאהבה עד סוף ימיה. עם קבלת התואר דוקטור המשיכה ליוויה ללמוד באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, אך חסרים פרטים על שהייתה ומעשיה שם.
השגת היתר יציאה מצ'כוסלובקיה לישראל לווה במאבק ממושך ורק ב-1956 הצליחה ליוויה לעלות ארצה והתיישבה בירושלים. כבר באוקטובר 1956 התחילה לעבוד ביד ושם ובתוך חודשיים החלה לעסוק במחקר. ליוויה נרשמה לאולפן לעברית, אף שידעה את יסודות השפה, וזכתה למורה מיוחד — הסופר והמשורר שהעריצה עוד בבית, אביגדור המאירי (יליד הונגריה), לימים חתן פרס ישראל בספרות עברית (1968).
ליוויה רוטקירכן הטביעה את חותמה בתחומים רבים בחקר השואה ואני מבקשת להתמקד כאן בעיקר בשלושה תחומים: מחקר וכתיבה; עריכת כתב העת המדעי יד ושם – קובץ מחקרים; והבאת תעודות חשובות וארכיונים לארץ.
ספרה הראשון של ליוויה, חורבן יהדות סלובקיה, נולד מאוסף תעודות חשובות שהגיע ליד ושם מעט לפני בואה של ליוויה ארצה. מדובר בתיעוד שנאסף בידי מחלקת התיעוד (Dokumentačná akcia) שליד מרכז הקהילות היהודיות הסלובקיות בברטיסלווה לקראת המשפטים של פושעי מלחמה הסלובקים, מקצתם גם גרמנים, שהיו אחראים לשואת יהודי סלובקיה, והחלו ב-1946 בברטיסלווה. העתקים מצולמים של המסמכים רוכזו בחשאי בשגרירות ישראל בפראג והיו מונחים שם שנים עד שנמצאה ההזדמנות, בשנות החמישים המוקדמות, להעבירם ארצה. כשהגיעה ליוויה ארצה כבר היה התיעוד הזה מקוטלג ונרשם בארכיון יד ושם כחטיבה M.5. 102 התעודות שנכללו בספרה חורבן יהדות סלובקיה נלקחו ברובן מחטיבה M.5. 12 תעודות הן מתוך מסמכים סודיים של משרד החוץ הגרמני בנוגע ליהודי סלובקיה מאוסף מיקרופילם בארכיון יד ושם, וחמישה מסמכים הם מכתבים של פעילי "קבוצת העבודה" מארכיון החלוץ בז'נווה הגנוז היום בארכיון העבודה בתל אביב.
ספרה של ליוויה יצא בהוצאת הספרים של יד ושם במסגרת הסדרה "מגנזי יד ושם" ששמה לה מטרה לפרסם מקורות בדוקים לתולדות השואה מלווים במבוא היסטורי ובמפתחות מתאימים להקלת השימוש בהם. ספרה חורבן יהדות סלובקיה הוא ספר יסוד בחקר השואה ומצוטט בכל המחקרים החשובים שנכתבו מאז. 102 התעודות שבחרה ליוויה לכלול בספר מלוות בהערות הבהרה חשובות המפורטות בבהירות ובמקצועיות ומלמדות על קפדנותה של ליוויה. עם התעודות שפורסמו לראשונה בספר הזה נמנית "רשימה של יהודי אלמוני מסלובאקיה שנמלט ממחנה לובלין־מאידאנק ביוני 1942 ". העדות שכתובה בצורת מכתב הועתקה בעיצומה של המלחמה ל"יומן פרידר 1942 " (יומניו נמסרו ליד ושם) בלי ציון שם המחבר מתוך דאגה לביטחונו האישי של הנמלט. היום אנחנו יודעים שמדובר בדני לֶנַרד (Dionys Lenard) מז'ילינה (Žilina), שגורש מסלובקיה למיידנק בראשית אפריל 1942 . בראשית יוני פשטה בין האסירים במיידנק שמועה על החלפת בגדיהם האזרחיים בבגדי אסירים ועל הפיכתו של מיידנק למחנה ריכוז. דני תכנן לברוח עם חברו, אבל ברגע האחרון נמלך זה בדעתו בשל הפחד שגבר עליו. דני החליט להימלט לסלובקיה בגפו ובריחתו צלחה. הוא כתב לאחותו ששהתה אז בשוודיה על בריחתו זו ועל הגעתו לסלובקיה בסוף יוני 1942 . אחותו שרדה את השואה בשוודיה ועלתה ארצה. לפי עדותה חשש דני להישאר בסלובקיה ונמלט להונגריה ושם אבדו עקבותיו.
פרק ה"מבוא" בספרה של ליוויה הוא הניתוח המדעי המקיף הראשון של קורות שואת יהודי סלובקיה שבו ניתחה לעומקם את התהליכים שהביאו להכחדתם של כ-70,000 מיהודי סלובקיה. המבוא הזה מובא בספר גם באנגלית ובזכותו היה הספר לחיבור יסוד בתחום בארץ ובעולם.
הספר ראה אור ב-1961 ואזל עד מהרה, ואין פלא. הוא היה ראשון מסוגו והעבודה החלוצית והמסורה שהושקעה בו באה לידי ביטוי באיכותו ובדיוקו. הספר היה לעזר רב לחוקרים שנגעו בקורותיהם של יהודי סלובקיה בימי השואה ואין כמעט עבודה בנושא הזה שאינה מסתמכת על ספרה. גם אני נעזרתי בו. ליוויה הייתה מודעת לקבלת הפנים האוהדת שהתקבל בה הספר ורוותה נחת רבה.
במקביל לכתיבת ספרה חורבן יהדות סלובקיה נעשתה ליוויה עובדת באגף המדעי של יד ושם והועסקה גם בקִטלוג מדעי והחל משנות השישים נמנתה רשמית עם צוות החוקרים של יד ושם. בין היתר עסקה ליוויה בהבאת תיעוד חשוב מצ'כוסלובקיה ומהונגריה ליד ושם, למשל הארכיון של המנהיג הציוני ההונגרי אוטו קומוי (Ottó Komoly) ותיעוד של קטרינה סנש (אמה של חנה סנש).
ואולם גולת הכותרת של עבודתה ביד ושם הייתה בעיניה מינויה לעורכת יד ושם – קובץ מחקרים, כתב העת המדעי וספינת הדגל המחקרית של יד ושם. היא ערכה את קובץ המחקרים במשך 15 שנים והוציאה לאור תשעה כרכים )ז–ט"ו( בעברית ובאנגלית. בתקופה הזאת התפרסמו למעלה מ-100 מאמרים בקובץ המחקרים, הרמה המדעית הממוצעת עלתה מאוד וחוקרים בעולם כולו התחילו לראות בפרסום ביד ושם – קובץ מחקרים פרסום יוקרתי שיתרום גם לקידומם האקדמי. בין החוקרים הדגולים מן הארץ ומן העולם שפרסמו את מחקריהם בקובץ המחקרים בתקופת כהונתה של ליוויה כעורכת היו אוּוה אדם, רנדולף בראהם, כריסטופר בראונינג, מרטין ברושאט, לואי דה יונג, אריקה ויינצירל, ישעיהו טרונק, ג'ון קונוואי, לצד יהודה באואר, ישראל גוטמן, אהרן וייס, אוריאל טל, לני יחיל, דניאל קארפי, יוסף קרמיש ועוד. בעקבות יזמותיה וקפדנותה המדעית התפרסמו מחקרים חדישים והתנהלו דיונים מעמיקים ועם הזמן נעשה כתב העת תחת שרביטה לבמה מדעית בין־לאומית מרכזית בתחום.
די בכמה דוגמאות מכלל המאמרים החשובים האלה כדי להאיר את יזמותיה בפרסום מחקרים חלוציים שעוררו דיון בנושאים מרכזיים והקדימו את זמנם במידה רבה. למשל מאמרו של נחמן בלומנטל על יומנו של אדם צ'רניאקוב בעניין ההנהגה היהודית בתקופת השואה, מאמריהם של ישעיהו טרונק ואהרן וייס על היודנרטים ומאמרו של בלה ואגו על יומנו של אוטו קומוי. רוב המאמרים הללו הקדימו בשנים רבות את הספרים שהתפרסמו את מאמרו של ישראל גוטמן על ראשית המחתרת המזוינת בגטו ורשה או את מאמרו של יהודה באואר על פעולות ההצלה דרך וילנה. שלושה מן המאמרים החשובים על התפתחות המדיניות הנאצית כלפי יהודים הם המאמר של אוּוה אדם על תכניות חקיקה אנט־יהודית בראשית המשטר הנאצי, מאמרו של כריסטופר בראונינג על מדיניות משרד החוץ הגרמני בשנים 1940-1933, ומאמרו של מרטין ברושאט על ספרו השנוי במחלוקת של דיוויד אירווינג, Hitler’s War. ליוויה היא שיזמה את פרסום מאמרו של ברושאט שהציג ניתוח פונקציונליסטי מובהק של התפתחות המדיניות האנטי־יהודית של הנאצים ועורר דיון סוער. מאמרים חלוציים התפרסמו גם על מדיניות מדינות הציר ויחסן של האוכלוסיות המקומיות אל היהודים, כגון מאמרו של רנדולף בראהם על פעולות הרצח הראשונות נגד יהודי הונגריה, בקמנץ־פודולסק ובדלווידק. המאמרים האלה הם רק זעיר מזעיר מן היבול העשיר שהניבו יזמותיה של ליוויה והקנו לה מוניטין.
לצד עריכת כתב העת הוסיפה ליוויה לעסוק במחקר ולהיות מעורבת בהבאת תיעוד ליד ושם. ליוויה פרסמה מאמרים מחקריים בתחומים רבים. היא הייתה חלוצה בחקר צ'כוסלובקיה והשואה, ופרסמה מאמרים על הממשלה הגולה, הממשלה הצ'כית בפרוטקטורט בפראג, ההנהגה היהודית בטרזין ועוד. היא הייתה גם חלוצה בחקר צעדות המוות, תגובות הווטיקן לשואה, והשואה בקרפטרוס. בכל הנושאים האלה הייתה ליוויה חלוצה והקדימה בשנים רבות את הספרים המרכזיים שעסקו בנושאים הללו.
בשנת 1973 יצא לאור הספר שואת יהודי אירופה בעריכתם של ליוויה רוטקירכן וישראל גוטמן. ליוויה הביאה עמה את ניסיונה הרב בעריכה מדעית ויחד עם המוניטין הבין־לאומיים שלה ומעמדו המחקרי הבין-לאומי של ישראל גוטמן הצליחו שניהם לקבץ בספר מאמרי מחקר מרכזיים פרי עטם של חוקרים חשובים מן הארץ ומן העולם והספר היה לספר יסוד ללימודי השואה עד היום. בעיניה של ליוויה היה ספרה האחרון, תולדות השואה — בוהמיה ומורוויה, פרויקט המחקר של חייה. הספר יצא לאור באנגלית בשנת 2005, ובעברית ב־-2008. כמומחית בעלת שם עולמי לשואת יהודי צ'כיה הייתה ליוויה המועמדת הטבעית לכתוב את הספר הזה בסדרת תולדות השואה שכל כרך בה מסכם ומנתח את תולדות השואה בארץ ספציפית או בנושא מרכזי. אחד ההיבטים המיוחדים בספר הוא העיסוק הרחב ברקע התרבותי של היהודים ושל החברה הצ'כית שבה חיו. יהודי בוהמיה ומורוויה, שעד אמצע המאה התשע־עשרה תקשרו ויצרו בעיקר בשפה הגרמנית, החלו ליצור גם בשפה הצ'כית בעקבות הזדהותם עם מאבקם הלאומי של הצ'כים לעצמאות מדינית. במפנה המאות התשע־עשרה והעשרים קנה לו גם הרעיון הציוני נפשות בקרב הסטודנטים בעיקר מחוגו של מרטין בובר ויצירותיהם ביטאו את ערגתם לציון. יהודה באואר רואה בספר הזה "מחקר חלוצי", והוא מתפעל מיכולתה של ליוויה "לסקור את תחום הפרוזה, השירה, התיאטרון, המוזיקה והאמנויות". באואר טוען שעם התיאור זה "מכינה ליוויה את הקורא להבנה עמוקה יותר של ההתפתחויות בשנות המלחמה והשואה".
לדברי החוקר מייקל ל' מילר, יש לראות את ספרה הראשון של ליוויה וספרה האחרון שיצא לאור כמעט 45 שנים לאחר הראשון מבחינה מסוימת כשני חלקים של מחקר אחד אשר "יחד מעמידים תיאור היסטורי מקיף של השואה בצ'כוסלובקיה לשעבר". מילר קובע ש"רוטקירכן אורגת חלק גדול מן המחקר הקיים בסיפור מרתק, ובתוך כך היא אף קוראת תיגר על כמה דעות מקובלות. וחשוב יותר, היא כתבה את החיבור המקיף הראשון באנגלית על השואה בבוהמיה ומורוויה ובכך הבטיחה שישמש נקודת פתיחה ואמת מידה לכל חיבור שייכתב להבא על הנושא הזה".
אם נכונה האִמרה שאדם לא מת כל עוד הוא חי בזיכרונם של החיים הרי שלליוויה מובטחים עוד חיים ארוכים. יצירותיה שהניחה אחוריה הם ערובה לכך. יהי זכרה ברוך.
