ד"ר דוד זילברקלנג
כרך זה מציג חוקרים צעירים שעבודתם היא בחוד החנית של חקר השואה. מאמריהם פורצי הדרך כוללים מקורות חדשים וגישות מתודולוגיות חדשות להבנת השואה וזיכרון השואה. כתיבה אישית בתקופת השואה ועליה ניצבת במרכזם של רוב המאמרים האלה – גזֶ'גוֹז' רוֹסוֹלינסקי-ליבֶּה (סיפורים אישיים של יהודים ואוקראינים על השואה במערב אוקראינה ועל תפקיד האוקראינים); ואדים אַלטסקַן (יהודי צפון בוקובינה ששרדו ונהדפו אל מעבר לגבול לרומניה בשנים הראשונות אחרי המלחמה); אליענה אדלר (כיצד מגדירים את עצמם יהודים פולנים שברחו לברית-המועצות – כניצולים או לא); מוניקה רייס (שני יומני שואה לכאורה מאת רופאים יהודים פולנים שהלכו בנתיבים שונים אחרי המלחמה); דניאל רייזר (מבט חדש על הגותו התיאולוגית של הרב יששכר שלמה טייכטל); וביקורות על ספרים חדשים על סטפּן בנדרה (קרל בֶּרקהוֹף על גז'גוז' רוסולינסקי-ליבה), המחתרת הפולנית (אנטוני פולונסקי על ג'ושוע צימרמן), ספרות שואה (נתן כהן על אלן רוזן) וקולנוע סובייטי (ארקדי זלצר על ג'רמי היקס ואולגה גרשנזון).
להזמנת יד ושם - קובץ מחקרים: כרך מ"ג [2]
תוכן העניינים
מבוא
תקציר
יהודים באוקראינה ואוקראינים לא יהודים חוו, תפשו וזכרו את הכיבוש הגרמני בגליציה המזרחית ובוולין בצורה שונה לגמרי. מזיכרונות השואה שלהם, ובמיוחד בכל הנוגע להשתתפות האוקראינית ברצח העם, עולה עבר שכמו התרחש בשתי גרסאות שונות ובו זמניות באותו המקום. אף על פי שניצולים יהודים זכרו את בני ארצם הלא יהודים כקבוצה מובהקת של צוררים בכל שלבי השואה, הרי שהאוקראינים, עם יוצאים מן הכלל מעטים מאוד, זכרו רק את הגרמנים הורגים ביהודים. באמצעות השוואת יומנים של קורבנות יהודים ושל משקיפים ורודפים אוקראינים שנכתבו בתקופת השואה, כמו גם סיפורי זיכרונות שחוברו אחריה, מראה מאמר זה כיצד אותם אירועים עצמם – כמו הפוגרומים בקיץ 1941, התנאים במחנות עבודת הכפייה וההסתתרות בעליות גג של בתי נוצרים או ביערות – נחוו, נתפשו ונזכרו בצורה שונה מאוד בידי שתי הקבוצות. בנוסף להשוואת עדויות של יהודים ולא יהודים על אותם אירועים שואל המאמר אם זיכרונותיהם הפרטיים של יהודים ואוקראינים נותרו בעינם בשבעת העשורים האחרונים, או שמא השתנו בהתאם לפוליטיקה של הזיכרון או לתהליכים קולקטיביים אחרים.
תקציר
המאמר מטפל בסוגיית ה"פינוי"/"רפטריאציה" של יהודים מצפון בוקובינה לרומניה בשנים 1946-1945, ובנסיבות החברתיות והפוליטיות שבהן התרחש הדבר. באמצעות ניתוח של חומרי ארכיון שלא היו נגישים עד כה, ובתוך כך ארכיוני המפלגה הקומוניסטית לשעבר באוקראינה ומסמכים של שירותי הביטחון הלאומי שנפתחו באחרונה לעיון, בוחן המאמר את חיי האוכלוסייה היהודית בצפון בוקובינה ובבירתה צ'רנוביץ' אחרי מלחמת העולם השנייה. המחבר טוען כי גירושם של יהודי בוקובינה מברית=המועצות היה חלק בלתי נפרד מהמדיניות הסובייטית עם תום המלחמה, שנועדה לשנות את ההרכב האתני באזורי הגבול הסובייטיים. יישום המדיניות בצפון בוקובינה זכה לתמיכה נלהבת מצד נציגים מושחתים של השלטון הסובייטי המקומי ושל המפלגה, שניצלו את ה"רפטריאציה" או "פינוי" היהודים למטרות רווח אישי והתעשרות. המדיניות הסובייטית, בשילוב עם עוינותן של הרשויות המקומיות כלפי האוכלוסייה היהודית, הובילה למעבר ההמוני של יהדות בוקובינה לרומניה. צחוק הגורל הוא שיהודי בוקובינה אף הצהירו כי הם מעדיפים לעקור לרומניה, המדינה שזה לא כבר טבחה באזרחיה היהודים, ולא להישאר בברית=המועצות, המדינה ששחררה אותם מהמחנות והגטאות בטרנסניסטריה.
תקציר
מאמר זה משתמש בעדויות שבעל פה כדי לבדוק את הגבולות המפרידים במחקר ובתרבות העממית בין יהודי פולין שהם ניצולי שואה ובין אלה שעברו את הגבול הגיאוגרפי בין אזור הכיבוש הגרמני לזה הסובייטי בשלהי 1939. תוך בחינה מדוקדקת של השאלות האחרונות, הכלליות, בעדויות של מכון קרן השואה באוניברסיטת דרום קרוליינה מפריד המאמר בין פליטים יהודים פולנים המתייחסים אל עצמם כניצולי שואה, כאלה שאינם רואים עצמם כניצולים, וקבוצה שלישית של פליטים שכנראה אינם בטוחים מהו מעמדם אחרי המלחמה. המאמר קורא לשקול מחדש את האופן שבו היסטוריונים משתמשים בעדויות, כמו גם את הגדרתם של גבולות ההישרדות.
תקציר
במאמר זה בוחנת הכותבת את יומני השואה של שני רופאים יהודים פולנים. יומנים אלה מייצגים שני נתיבים שונים שניצולים יהודים ששבו לפולין הלכו בהם. רוב הניצולים בחרו בנתיב היציאה או הנסיגה ממולדתם לשעבר: היו שהסתתרו, היו שברחו, היו שהיגרו והיו גם מי שהתאבדו. עם זאת היו גם מי שנשארו בפולין והקדישו את מעייניהם לשיקום החיים שהיו להם לפני המלחמה, או לבניית הסדר הקומוניסטי החדש. בקבוצה השנייה רבים היו בבחינת מה שתיאר חיים (הנריק) שושקס כ"אנוסים חדשים", והסתירו את יהדותם לנוכח כוחות עוינים. היות ששני היומנים נכתבו בידי רופאים מלומדים מאוד ובעלי השכלה תרבותית, הם מאפשרים לבחון את הדרכים שבהן התמודדה האינטליגנציה היהודית עם הזהות הכפולה – יהודית ופולנית – ולאמוד את המחיר שגבה ניסיונם להסכין עם האווירה האנטי-יהודית אחרי המלחמה ועם הדרת היהודיוּת מהחיים הציבוריים בפולין. המחברת מתייחסת גם לשאלות מסוימות הנוגעות למקור ומקוריות של יומני שואה בכלל, ומבחינה בין היבטים של ניסיונות שואה "מקוריים" ובין סיפורי הישרדות "בדיוניים".
תקציר
מאמר זה בוחן מחדש את הגותו הציונית של ר' ישכר שלמה טייכטל, הגות שהפתחה לנוכח מאורעות השואה בסלובקיה והונגריה. בחינה זו נעשתה באמצעות מסמכים חדשים המתפרסמים לראשונה במאמר זה, ובאמצעות פרמטרים המקובלים במחקר, המבחינים בין הגות ציונית=דתית לבין הגות של הפלג התומך בישוב ארץ ישראל בתנועת אגודת ישראל, ובראשו האדמו"ר מגור, ר' אברהם מרדכי אלתר.
בחינת תפיסותיו של הרב טייכטל באמצעות הפרמטרים הללו, שללה את האפשרות שהעלו מספר חוקרים כי הגותו קרובה להגות אגודת ישראל והוכיחה כי הגותו קרובה דווקא למשנתו המשיחית של הרב קוק. מכתב בלתי ידוע מוכיח כי הנהגת אגודת ישראל בבודפשט נידתה והדירה את ר' טייכטל מכל תפקיד בעל השפעה, מפאת דעותיו אלו.
השואה היוותה תמריץ, עבור ר' טייכטל, לבחון את דעותיו האישיות מחדש ולפתח תורה הרואה בחיוב את מפעל העלייה ואת הניסיון לכונן בארץ-ישראל ישות יהודית, שתוכל לנהל את חייה באופן עצמאי ומתוך חתירה לנורמליזציה לאומית.
מאמרי ביקורת
סקירת הספר Grzegorz Rossoliński-Liebe, Stepan Bandera: The Life and Afterlife of a Ukrainian Nationalist. Fascism, Genocide, and Cult
תקציר
ספרו של גז'גוז' רוסולינסקי-ליבה על סטפן בנדרה הוא המונוגרפיה המחקרית המקיפה הראשונה על המנהיג השנוי במחלוקת של ארגון הלאומנים האוקראינים (פלג בנדרה) ועל הכותבים, ההיסטוריונים, האידיאולוגים, במאי הקולנוע, הפוליטיקאים והפעילים הפוליטיים שהיללו אותו מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים. לפרסומים ביקורתיים של היסטוריונים מחוץ לאוקראינה, מתברר בספר, כמעט שלא היתה השפעה על פולחן בנדרה בעידן הבתר=סובייטי. בין המגרעות שמוצא הכותב בספר מופיעות טעות חשובה בתרגום מאוקראינית ואי התייחסות לקיומה של חקירה במימון ממשלתי שניהלו היסטוריונים בקייב. אולם ככלל ממליץ המבקר על הספר שהוא לדבריו מקיף וכולל עובדות מרתקות.
סקירת הספר Joshua Zimmerman, The Polish Underground and the Jews, 1939-1945
תקציר
עם 350 אלף חברים על פי האומדן ביוני 1944 – כשלושה רבעים מלוחמי ההתנגדות בפולין – "ארמיה קריובה" (א"ק – "צבא המולדת") היה תנועת ההתנגדות המזוינת הגדולה ביותר באירופה תחת הכיבוש הגרמני. על אופיו של הארגון ניטש פולמוס סוער. היו היסטוריונים פולנים שראו בו את התגלמות הערכים הפטריוטיים הנשגבים ביותר, חבר לוחמים ללא דופי שלחמו באומץ אך לשווא על עצמאות ארצם וניסו כשיכלו לעזור לבני ארצם היהודים. פולנים שהתאפיינו ביותר ביקורת עצמית כמו גם היסטוריונים יהודים אחדים חלקו על הערכה זאת. אלה מדגישים את העוינות שבה התייחסו ליהודים מפקדי א"ק ובפרט הגנרל טדאוש בור-קומורובסקי, וטוענים כי הוא יזם מדיניות של הדרת יהודים מהכוחות תחת פיקודו. הם גם מצביעים על רצח יהודים בידי אנשי א"ק – במקרים מסוימים, לטענתם, באישור ההנהגה. מחקרו ההוגן והשקול של ג'ושוע צימרמן מנסה לאמוד את שתי העמדות השונות כל כך ולהגיע למסקנה על התנהגות הא"ק בפועל.
סקירת הספר Alan Rosen, ed., University Press, 2013, 310 pp. Literature of the Holocaust. Cambridge: Cambridge
תקציר
חקר הספרות היפה העוסקת בשואה וההיסטוריוגרפיה של השואה נחשבות לשתי דיסציפלינות נפרדות שרב בהן השונה על הדומה. קובץ המאמרים בעריכתו של אלן רוזן סוקר שורה של ספרויות וז'אנרים ספרותיים במספר לשונות ברחבי העולם והתייחסותם לשואה. מטרת הספר לקשור ולחבר את שתי הדיסציפלינות יחד ולהוכיח, בהצלחה, שההפרדה בין היסטוריה וספרות ביחס לשואה היא מלאכותית ופוגמת באיכות המחקר.
סקירת הספרים:
Jeremy Hicks, First Films of the Holocaust: Soviet Cinema and the Genocide of the Jews, 1938-1946, Pittsburgh: University of Pittsburgh Press, 2012
Olga Gershenson, The Phantom Holocaust: Soviet Cinema and Jewish Catastrophe, New Brunswick and London: Rutgers University Press, 2013
תקציר
ספריהם של ג'רמי היקס ואולגה גרשנזון עוסקים בנושא השואה כפי שהוא משתקף בסרטים תיעודיים ועלילתיים סובייטיים שהופקו בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה. הם מאפשרים לנו להבין את האמצעים האמנותיים שבהם ניסו יוצרים מסוימים מקרב האינטליגנציה להציג לצופה את השואה תוך כדי התגברות על המגבלות האידיאולוגיות הסובייטיות הקשוחות. המחברים גם מגלים שנושא השואה בקולנוע הסובייטי נהפך לאבן דרך ביחסי הגומלין בין תסריטאים ומפיקים לבין הרשויות הסובייטיות. ניתוחיהם של המחברים, בפרט בנוגע לשנות המלחמה, נעשים על דרך ההשוואה לסרטים בני התקופה במערב. לבסוף מראים המחברים עד כמה העיסוק באירועי שואה מחוץ לגבולות ברית=המועצות העניק לקולנוענים אפשרות רבה יותר לגעת בנושא עצמו.
