חמשת מאמרי המחקר בגיליון זה עוסקים במגוון נושאים. שניים מהם דנים בהיבטים של השואה באוקראינה – אלכסנדר קרוּגלוֹב וקיריל פֶפֶרמן על הטבח ביהודי אודסה והסביבה בתחילת 1942 ויורי רַדצֶ'נקו על ה־OUN-M ושיתוף הפעולה עם מיליציות אוקראיניות בזמן השואה. שלושה מאמרים בוחנים סוגיות הנוגעות לניצוֹלים ולזיכרון – שרון קַנגיסֶר כהן על דיווחו של ד"ר פול פרידמן משנת 1947 בנוגע למצבם הפסיכולוגי של ילדים ניצולי שואה באירופה; שרון גבע על נשים שהעידו במשפט אייכמן; ואֶלֶני קוֹסטוֹפּוּלוּ על מאבק של עשרות שנים על אנדרטת השואה בסלוניקי. עוד בגיליון – מאמרי ביקורת מאת גבריאל פינדר, אנטוני פולונסקי, בט כהן ואדוארד וֶסטֶרמן.
יד ושם - קובץ מחקרים: כרך מ"ז [2]
תוכן העניינים
תקציר
במחצית 1942 נשלחו כ־35,000 מיהודי אודסה בידי הז'נדרמריה הרומנית לנפת בֶּרֶזוֹבקה. הם נרצחו שם, בעיקר בחודשים ינואר–מרץ 1942, בידי יחידות של "הגנה עצמית" ( Selbstschutz-Abteilungen) שגייס הזונדרקומנדו R של הס"ס מקרב הגרמנים האתניים שישבו במקום (Volksdeutsche). דף רווי דמים זה בתולדות השמדת יהודי אודסה אינו מוכר. בהסתמכם על מקורות שלא נחקרו עד כה, המחברים מנתחים בפירוט את האירוע העקוב מדם ושופכים אור על יחסי הגומלין בין שלושה גורמים עיקריים: הכובשים הרומנים, בני בריתם הגרמנים והאוכלוסייה הגרמנית־אתנית שבמקום.
תקציר
בפברואר 1940 התפצל ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN) לשניים: בראשו של ה־OUN-B עמד סטפן בַּנדֶרה, ובראש ה־ OUN-Mעמד קולונל אנדרי מֶלניק. באגף הרדיקלי של הארגון הייתה ידם של חברי ה־OUN-B על העליונה ולרוב הם היו אלו שהחזיקו בעמדות המנהיגות; לפיכך נטו המחקרים להתמקד בפעולותיהם, ופעולות ה־ OUN-Mנותרו עלומות. מאמר זה דן ב־ OUN-Mובפעולותיו בזמן הכיבוש הנאצי. מקיץ 1941 עד חורף1941/1942, חמישים ושלושה חברי ארגון ואוהדיו חיברו הצהרות וכתבו את הביוגרפיות שלהם עבור הנהגת הארגון. מי היו הכותבים חברי ה־OUN-M? מה היה הרקע שלהם? עוד שאלה שנותרה פתוחה היא בנוגע לגורלם של אותם אנשים בעת הפלישות הגרמניות־סובייטיות לפולין בספטמבר 1939, כאשר הלוחמנים מקֶרב חברי הארגון הנהיגו מרד במחוזות ווהלין וגליציה. מה הניע אותם להתנדב לשירות מנגנון הכיבוש? באלו זרועות שירתו הכותבים? האם השתתפו, ישירות או בעקיפין, בפעולות נגד היהודים? מה עלה בגורלם לאחר המלחמה? המאמר מנסה להשיב על שאלות אלה ואחרות.
שרון קַנגיסֶר כהן, "'דו"ח על סקר לבדיקת מצבם הפסיכולוגי של הילדים הניצולים באירופה'. ד"ר פול פרידמן"
תקציר
לאחר השואה היה על העולם הבוגר, שלרוב לא עלה בידו להציל את מיליוני הילדים היהודים, להירתם לשיקום הילדים ששרדו. אפשר לומר כי אחד מארגוני הסיוע העיקריים בתקופה שלאחר המלחמה היה הג'וינט (American Joint Distribution Committee–JDC). הצורך במתן עזרה חומרית לילדים היה ברור מאליו; חברי ועדת הבריאות של הג'וינט העלו על הפרק גם את הצורך לספק לניצולים הצעירים תמיכה רגשית ופסיכולוגית. עקב כך מינה הארגון את הפסיכיאטר ד"ר פול פרידמן לערוך מחקר על מצב הילדים ניצולי השואה שחיו באותה תקופה במוסדות באירופה. לצורך המחקר ביקר פרידמן באירופה בין 10 ביולי–20 בדצמבר 1946. הוא פרסם דו"ח בשם A Survey of the Mental Conditions of the Surviving Jewish People – מסמך מקיף ואינפורמטיבי המהווה מקור רב ערך לעוסקים בהיסטוריה של החברה בתקופה שמיד עם תום המלחמה, וכן לחוקרים את השפעות הטראומה על ילדים קטנים.
תקציר
מאמר זה מבקש להציע בחינה של משפט אייכמן מהיבט מגדרי באמצעות דיון במבחר עדויות של נשים בו, במטרה לשפוך אור על אירוע מכונן זה בחברה הישראלית ובהיסטוריה שלה. במרכזו ארבע עדויות של נשים במשפט זה: צביה לובטקין, לוחמת גטו, מגיבורי וגיבורות מרד גטו ורשה; רבקה יוסלבסקה, אֵם שעלתה מבור מתים ובו בתה שנרצחה; רחל אוירבך, מאנשי "עונג שבת" ובארץ מראשוני יד ושם; ורה אלכסנדר, שהיתה "קאפו" באושוויץ. העדויות נדונות לאור מטרות המשפט על פי ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, בהקשר הכללי של העדויות במשפט ועל רקע חלוקת התפקידים המסורתית בין גברים לנשים כפי שהשתקפה בדינמיקה של העדויות הנבחרות ובתגובות להן. דיון זה מלמד על אופן השתתפותן של נשים בעיצובו של משפט אייכמן כאירוע מכונן בתולדות החברה הישראלית ומראה שעיקר החשיבות ההיסטורית שלהן לא אינה בהצגה של מידע חדש על השואה אלא בביטוי הלכי רוח במקום ובזמן בהם התרחש המשפט על מטרותיו – החברה הישראלית בראשית שנות הששים, ובכך מראות גם הן כי משפט אייכמן היה תוצר של תקופתו.
תקציר
המאמר נסב על שתי הנחות יסוד: האחת – שאנדרטה אינה רק ייצוג של עובדות היסטוריות, כי אם יש בה לשון סימבולית המאפשרת לקבוצות חברתיות להמחיש את עברן; האחרת – שכבר מתחילת המאה העשרים הייתה האנטישמיות בסלוניקי עזה ביותר. הפתרון הסופי יושם בהצליח כמעט מלאה בעיר הזאת, אבל האנטישמיות התבלטה גם אחרי מלחמת העולם השנייה, ואף שהקהילה היהודית הושמדה כמעט כליל, חלק ניכר באוכלוסיית העיר סירב להשלים עם מציאות השואה. אנדרטה המוקדשת לשואה בלב סלוניקי הוצגה על ידי הקהילה היהודית כחיונית לשחזור סמלי של האמת ההיסטורית. הדרישה מומשה למעשה בשנת 2006. עם זאת, נוצרו חילוקי דעות בין אלה שתמכו בשחזור הזיכרון לבין אלה שסירבו להתייחס לאחריות העיר להשמדה המונית של יהודים. הקמת האנדרטה עוררה שיח ציבורי ער ומיוחד במינו, שהודות לו האנדרטה היא "אתר דיסקורסיבי" המתווך בין תפיסות היסטוריות שונות.
מאמרי ביקורת
מאמר ביקורת על: Ian Rich, Holocaust Perpetrators of the German Police Battalions: The Mass Murder of Jewish Civilians, 1940-1942
תקציר
ספרו של איאן ריץ' Holocaust Perpetrators of the German Police Battalions בוחן חתך דורי של קציני משטרה זוטרים בגדודי המשטרה 304 ו־314 ומנסה לעמוד על ההשפעה המעצבת שהייתה לרקע שלהם ולהכשרתם על אמונותיהם ועל מעשיהם. יתרה מזו, הוא בוחן כיצד הובילה קבוצת הפיקוד הזאת את השוטרים שהיו כפופים לה להשתתפות במעשי רצח המוני. ריץ' טוען כי בשל השפעתם של הקצינים על השוטרים הפשוטים, שימשו הקצינים הזוטרים חיל החלוץ בהשמדת יהודי אירופה בעת ביצוע רצח עם במזרח.
מאמר ביקורת על:Gabriel N. Finder and Alexander Prusin, Justice behind the Iron Curtain: Nazis on Trial in Communist Poland 1959–1946
תקציר
Justice behind the Iron Curtain: Nazis on Trial in Communist Polandמאת גבריאל פינדר ואלכסנדר פרוסין הוא ספר מעמיק אך מטריד. המחברים מציגים שני מחקרים נפרדים. הראשון הוא תיאור של משפטי פושעי המלחמה שהתנהלו בפולין בין 1946–1959. השני הוא דיון נרחב ורב ערך על מה שאפשר ללמוד מהמשפטים הללו על הפושעים, דיון שמוסיף רבות ליָדוע לנו על מניעיהם. המחברים מצביעים בבירור על דמיונם של המשפטים בפולין להליכים שנעשו במערב ועל ההתנהלות על פי אמות המידה המשפטיות, בניגוד למשפטים שהתנהלו במזרח גרמניה. למרות לשון ההמעטה הננקטת בכמה מקומות בספר, Justice behind the Iron Curtain הוא תוספת מבורכת לספרות המוקדשת לנושא, בעיקר לאור הניסיונות הנואשים בשנים האחרונות להתקין הליכים משפטיים לטיפול ברצח עם, טבח המוני ופשעים נגד האנושות.
מאמר ביקורת על: Mathew Turner, Historians at the Frankfurt Auschwitz Trial: Their Role as Expert Witnesses
תקציר
בספרו Historians at the Frankfurt Auschwitz Trial: Their Role as Expert Witnesses בוחן מתיו טרנר את התפקיד שמילאו ארבעה היסטוריונים גרמנים בכירים במשפט אושוויץ שהתנהל בפרנקפורט בשנים 1963–1965 ואת ההשפעה שהייתה להם על עימות מערב גרמניה עם עברה הנאצי. טרנר טוען כי היסטוריונים נוהגים להמעיט בערכן של עדויות המומחה שמסרו הארבעה ושל היחסים בין חוק להיסטוריה באותו משפט. באמצעות הבלטת חלקם של ההיסטוריונים, ספרו של טרנר מעשיר את הבנתנו את המשפט. עם זאת הוחמצה כאן הזדמנות להעמיק בניתוח השפעת אותם היסטוריונים על הנרטיב של המשפט ושל המשפטים הבאים שבהם עמדו לדין בגרמניה פושעי מלחמה נאצים.
מאמר ביקורת על: Françoise S. Ouzan, How Young Holocaust Survivors Rebuilt their Lives: France, the United States, and Israel
תקציר
ספרה של פרנסואז ש' אוּזַן How Young Holocaust Survivors Rebuilt their Lives: France, the United States, and Israel מנתח את קורותיהם של ניצולי שואה צעירים שהתיישבו לאחר המלחמה בצרפת, בארצות־הברית ובישראל. באמצעות ארבעים ראיונות מעמיקים ועוד חומר ממאגרי עדויות, אוּזַן בוחנת את החיים החדשים שבנו ניצולי שואה צעירים בהקשר הלאומי. למרות הטראומה של שנות חייהם הראשונות הפגינו הצעירים נחישות יוצאת דופן ונחלו הצלחה עצומה בחייהם המקצועיים והאישיים כאחד. ספרה שופך אור על קורותיה של קבוצה נבחרת וייחודית מאוד, ואינו דן באלה שלא זכו לניצחון שכזה.
