אני גאה מאוד להציג את כרך היובל של יד ושם – קובץ מחקרים. זוהי אבן דרך של ממש למוסד, שכן במרוצת השנים תרם כתב העת רבות לתחום לימודי השואה. מאז התפרסמה החוברת הראשונה ב=1957 היה כתב העת בימה חשובה לחוקרים ותיקים וצעירים כאחד שפרסמו בו את מחקריהם החדשים – לא פעם מחקרים פורצי דרך – על גורל היהודים תחת הכיבוש הנאצי ב־1957 חנך הכרך הראשון של יד ושם – קובץ מחקרים בפרשיות השואה והגבורה את מפעל הפרסומים של יד ושם. עורכיו הראשונים של כתב העת בן ציון דינור ושאול אש ניגשו למלאכה בחרדת קודש ובנחישות גם יחד, וכך כתבו במבוא לחוברת הבכורה:
הננו צועדים צעד ראשון, צנוע וזהיר, לייחד מקום לעיון ולדיון במסכת היסטורית זו, שהיא אחת המכריעות והאיומות בתולדותינו. אנו עושים זאת מתוך הרגשה של "יראתי בפצותי": אף כי מבדילות תריסר שנים ומעלה בינינו ובין ימי ההשמדה והחורבן הנוראים, הרי התחושה של "מי שמתו מוטל לפניו" עוד ממלאה את הלבבות חרדה, ומונעת רבים וטובים מגשת לפרשיות אלה גישה יותר קרובה.[1]
עם צאת כרך היובל של יד ושם – קובץ מחקרים ליקטה המערכת מאמרים לגיליון מיוחד על התנסותם של הקשישים היהודים וגורלם בתקופת הרדיפות הנאציות, לפניהן ואחריהן. הקשישים היו בשר מבשרה של האוכלוסייה היהודית לפני שלטון הנאצים ובמהלכו, וגורלם קשור לבלי התר בהתפתחותה של המדיניות הנאצית נגד היהודים. על־פי־רוב נזכרה התנסותם של הקשישים בשואה רק כבדרך אגב במחקר ההיסטורי העוסק בתקופה. הסיבה הברורה ביותר לכך היא שרק מעטים מהם שרדו במלחמה. זקנים וילדים היו האוכלוסיות הפגיעות ביותר במלחמה, והן סבלו משיעורי התמותה הגבוהים ביותר. על כן רוב מה שידוע על התנסויותיהם ועל גורלם נמסר מבעד לעיני אחרים, בתיאורים, בדיווחים ובעדויות לאחר המלחמה. אנו תקווה ששני הגיליונות של יד ושם – קובץ מחקרים נ יעוררו עניין נוסף וידרבנו את החוקרים להמשיך ולעסוק בנושא חשוב וכאוב זה.
כרך נ של יד ושם – קובץ מחקרים נפתח במאמר לזכרו של ד"ר יצחק ארד. ד"ר ארד היה בן לדור הייחודי שהיה עד לחורבן יהדות אירופה, שרד ונלחם על הקמתה של מדינת ישראל, והוא נעשה דמות ציבורית חשובה בחברה הישראלית. כל חייו היה ארד מעורב מאוד בחקר השואה, בחינוך ובהנצחה ועשה זאת בתפקידים שונים. הוא היה חוקר משכמו ומעלה בתחום לימודי השואה, יושב ראש הנהלת יד ושם (1972–1993), סגן יושב ראש מועצת יד ושם וחבר ותיק במערכת כתב העת. כדי להמחיש את מגוון התחומים שהיה מעורב בהם הזמינה המערכת קבוצת חוקרים ואנשי מקצוע שעבדו עם ד"ר ארד להביא דברים לזכרו. אנו מקווים שאוסף המאמרים הזה מכבד את זכרו ומבטא את שלל תרומותיו ותחומי העיסוק המגוונים שלו.
את המאמר הראשון בגיליון זה כתב ד"ר ארד עצמו; זהו המאמר האחרון שכתב לפני פטירתו במאי 2021. בתור חבר המערכת הביע ד"ר ארד את תמיכתו בפרסום הגיליון המיוחד ואף התחייב לתרום לו מאמר. המאמר המתפרסם בכרך זה נערך והותקן לפרסום בזכות עבודתם של פרופ' נתן כהן, גב' עדינה דרכסלר, ד"ר כריסטוף דיקמן, פרופ' קרל ברקהוף וגב' לאה אהרונוב. מאמרו של ארד עוסק בשאלה אם הנאצים קידמו מדיניות מכוונת כלפי הקשישים היהודים. הוא בוחן את הסוגיה בהציגו את המדיניות האנטי=יהודית של הנאצים בשטחים הסובייטיים והפולניים הכבושים ומשלב תיאור של גורלן של קהילות מסוימות ועדויות ניצולים על מצב הקשישים.
את המאמר השני, "'אל תשליכנו לעת זקנה': יהודים קשישים בגרמניה הנאצית", כתב פרופ' מיכאל א' מאיר. זוהי סקירה מפורטת, היסטורית, סטטיסטית ואישית של אוכלוסיית הקשישים היהודים בגרמניה תחת המשטר הנאצי, מעלייתו של היטלר לשלטון עד השילוחים. המאמר השלישי, מאת החוקרת הצעירה עמנואל מוסקוביץ, הוא "לטפל בקשישים: פעילותה של הנציבות היהודית לענייני דת למען יהודים קשישים עצורים בדרום צרפת, 1940–1944". זהו מחקר מרתק על עבודתם של רבני הנציבות למען היהודים הקשישים שנכלאו באזור הדרומי של צרפת. המאמר האחרון, מאת ד"ר בת' ב' כהן, "'והדרת פני זקן': כיצד התקבלו ניצולי שואה קשישים בארצות=הברית", מביא אותנו לתקופה שלאחר המלחמה.
ארבעת מאמרי הביקורת הכלולים בכרך זה עוסקים במגוון נושאים: פרופ' אלי לדרהנדלר כותב על ספרה של ננסי סינקוף (Nancy Sinkoff) על לוסי דוידוביץ' From Left to Right: Lucy S. Dawidowicz, the New York Intellectuals, and the Politics of Jewish History; ד"ר מרקוס רות כתב את המאמר "קריאה צמודה ביומני מחנות" על ספרה של דומיניק שרדר (Dominique Schröder) Niemand ist fähig, das alles in Worten auszudrücken”: Tagebuchschreiben in nationalsozialistischen Konzentrationslagern 1939–1945; פרופ' יוהנס דיטר שטיינטר סוקר את ספרו של היינץ ובר (Heinz Wewer) Spuren des Terrors: Postalische Zeugnisse zum System der deutschen Konzentrationslager; ופרופ' משה צימרמן מבקר את ספרו של יורג אוסטרלו (Jörg Osterloh) Ausschaltung der Juden und des jüdischen Geistes – Nationalsozialistische Kulturpolitik 1920-
שרון קנגיסר כהן
תרגמה מאנגלית: מיכן אלפון
[1] יד ושם – קובץ מחקרים בפרשיות השואה והגבורה א (תשי"ז), עמ' 6.
אלה פלורסהיים
כריסטוף דיקמן
דיטר פול
אליענה ר' אדלר
רוברט רוזט
מאשה פולק־רוזנברג
דוד זילברקלנג
יהודה באואר
תקציר
בגלל המדיניות הראשונית של הנאצים לטיהור גרמניה מיהודיה על־ידי הגירה, הצעירים והניידים מקרב האוכלוסייה היהודית הם בעיקר אלה שמצאו לעצמם מקלט מחוץ לגבולותיה. בני הדור המבוגר היו קשורים לגרמניה, חששו יותר מהלא־נודע, וסיכוייהם לתמיכה בארץ חדשה היו נמוכים יותר. רובם נשארו מאחור ונתמכו במשאביה ההולכים ומידלדלים של הקהילה היהודית עד שלבסוף שולחו תחילה לגטו טרזיינשטט ואחר כך היישר למחנות ההשמדה. היהודים הקשישים, מרביתם בעלי שורשים עמוקים בגרמניה, נפגעו קשות מהתנאים הפיזיים שהלכו והידרדרו ומהשילוחים; ולא רק גופם נפגע כי אם גם זהותם בתור גרמנים במולדת היקרה להם, שבה חיו שנים רבות וראו בה את ביתם.
תקציר
אחרי השואה היגרו לארצות־הברית כ־140,000 ניצולים. רק 13.4% מתוכם היו בני חמישים ויותר, תזכורת קשה לכך שרק מעטים מיהודי אירופה הקשישים שרדו בשואה. המאמר בוחן את חוויות ההשתקעות של הניצולים הקשישים בארצות־הברית. מוסדות קהילתיים יהודיים טענו שהצליחו עד מאוד להקל על הסתגלותם של הקשישים, בעיקר באמצעות השמתם במקומות עבודה. עם זאת, בדרכם של הקשישים להשגת המטרה ניצבו מכשולים רבים. באמצעות שימוש בחומרים ארכיוניים של הקהילות היהודיות, מאמר זה מנתח את האתגרים שנבעו מעצם גילם, את השיטות שבהן ניסו מוסדות הקהילה להתמודד עם אתגרים אלה, את נקודת מבטם של הניצולים על מאמצי הקהילה וכן את תפיסותיהם בנוגע להתחלה חדשה בשלב מאוחר בחיים, הרחק ממולדתם.
תקציר
סוגיית היהודים הקשישים בצרפת מצריכה תשומת לב מיוחדת. הקשישים היהודים היו בין הראשונים והאחרונים שנכלאו במחנות המעצר ובבתי אבות ברחבי האזור הדרומי של צרפת. עם הראשונים לסייע לקשישים היהודים העצורים נמנו רבנים צבאיים מהנציבות היהודית הכללית לענייני דת (Aumônerie générale des israélites de France), והם המשיכו לסייע ליהודים הזקנים עד תום המלחמה. מאמר זה מסתמך על התיעוד הארכיוני של הנציבות ושופך אור על חוויותיהם של היהודים הקשישים באזור הדרום תוך כדי התמקדות בשלוש תקופות שונות: בתקופת המעצרים הראשונים של יהודים קשישים במחנות בצרפת בשנים 1940–1942; בזמן הגירוש מאזורי צרפת החופשית בקיץ 1942; ולבסוף, במצבם של אותם קשישים יהודים שלא גורשו מצרפת ונותרו שם במחנות, בשנים 1942–1944.
מאמרי ביקורת
על הספר Nancy Sinkoff, From Left to Right: Lucy S. Dawidowicz, the New York Intellectuals, and the Politics of Jewish History
תקציר
בסקירה המחבר מביע את הערכתו לעמדתה הנחרצת של סינקוף, המכירה בערכה הרב של לוסי דווידוביץ' בהבנתה את העולם היהודי שלאחר המלחמה. סינקוף מזכירה את עבודתה החלוצית של דווידוביץ' בתור היסטוריונית של השואה ומציגה עוד צד בתפיסת הפעילות הציבורית של יהודי ארצות־הברית. סינקוף מחדדת את הבנתנו בנוגע לקרע שנוצר בקרב אינטלקטואלים יהודים כאשר ניסו לנווט במים העכורים של הפוליטיקה, המגדר והזהות היהודית בתקופת הליברליזם שלאחר המלחמה.
על הספר Dominique Schröder, “Niemand ist fähig, das alles in Worten auszudrücken”: Tagebuchschreiben in nationalsozialistischen Konzentrationslagern 1939–1945
תקציר
ספרה של דומיניק שרדר עוסק ביומנים שנכתבו במחנות ריכוז ובוחן את הכותבים ואת המניעים לכתיבתם וכן את הנושאים המרכזיים בעדויותיהם, כגון מרחב, זמן ושפה. שרדר מציגה את חשיבות הכתיבה לבניית זהותם של הכותבים וכאמצעי הגנה עליה, בדגש של המנגנון הלשוני, היחס לגיל ולמגדר, תיאורי מעשי אלימות והתפקיד שמילאו החלומות. שרדר מתבססת על מגוון רחב של יומנים פרי עטם של יהודים ולא־יהודים ומספקת פרספקטיבה רחבה על־ידי פרשנות לשונית וספרותית רגישה, בהתחשב בהקשר ההיסטורי של כל יומן וכל ערך.
על הספר Heinz Wewer, Spuren des Terrors: Postalische Zeugnisse zum System der deutschen Konzentrationslager
תקציר
ספר זה, העוסק בעדויות דואר, פותח פתח למקורות שבמחקרים רבים לא הוקדשה להם תשומת לב מספקת. הספר שופך אור על מערכת מחנות הריכוז הגרמניים ועל חיי האסירים. מקורם של המסמכים ב־38 ארכיונים, בספריות ובאוספים מתשע מדינות, ובכללם אוספים פרטיים. תשעים אחוזים מהמסמכים כלל לא התפרסמו עד עתה. הקורא למֵד על האפשרויות שהיו לאסירים לכתוב מכתבים וגלויות ולקבלם וגם על הצנזורה הפנימית הקפדנית שהנהיגו הגרמנים. כאשר התאפשר הדבר, נוסף גם מידע ביוגרפי על גורלם של אסירים מסוימים ועל נסיבות מותם.
על הספר Jörg Osterloh, “Ausschaltung der Juden und des jüdischen Geistes”: Nationalsozialistische Kulturpolitik 1920–1945
תקציר
עניינו של החיבור הנבחן כאן בהדרת היהודים מחיי התרבות בגרמניה הנאצית. הוא סוקר בהרחבה את התנהלות לשכת התרבות הראשית של הרייך עם היהודים מצד אחד ואת התנהלות "אגודות התרבות היהודית" בכמעין גטו תרבותי מצד אחר. גבלס והינקל מוצגים כנפשות הפועלות הדומיננטיות בחיסול "ההשפעה היהודית בתרבות", והקולקטיב הגרמני משתף עימם פעולה. הדיון בשלב האחרון של קיום יהודי בגרמניה, שלב המלחמה, נסב על חיסול אגודת התרבות היהודית ועל גורל אנשי תרבות מפורסמים. המחקר מעלה תובנות בדבר הפוליקרטיה הנאצית או היחס שבין הרייך והציונות. הגדרתו הצרה של המחבר למושג התרבות ותרבות ההמונים מובילה להתמקדות־יתר בנושא התיאטרון. אומנם הוא ביקש להרחיב את היריעה וליצור סינתזה חדשה, אלא שהיריעה רחבה עוד מזו שהוצעה כאן.
