גיליון זה נפתח בדברי הספד שכתב דן סטון לזכרו של לורנס ל' לנגר, שהלך לעולמו בינואר .2024 לנגר היה פרופסור אמריטוס וראש קתדרת הבוגרים לספרות אנגלית באוניברסיטת סימונס. הוא העלה תרומה מהותית לתחום חקר השואה, ובפרט להבנת חשיבותן של עדויות ניצולים והדינמיקה של העד ּות, תחום שהתרחב והעמיק בעשורים האחרונים. עבודתו החלוצית של לנגר הצטיינה בהבנה אמפתית ומרובדת של העד ּות והדגישה את חשיבותה בחקר השואה.
מאמר המחקר הראשון בגיליון שלפניכם הוא מאמרה של ברברה אנגלקינג, '"אני לא יודעת לכתוב:' בקשות סיוע שהופנו אל הוועד היהודי הלאומי בוורשה, ,"1944–1943 הבוחן כ־150 מכתבים שכתבו יהודים שחיו במחבוא בפולין, בעיקר בוורשה, ונעזרו בוועד היהודי הלאומי ובארגון ֵז'ג ֹוטה; המכתבים הפנו לוועד היהודי הלאומי בקשות לסיוע כספי. המסמכים שמורים באוסף אדולף אברהם ברמן בארכיון בית לוחמי הגטאות. אף שהמחברת אינה טוענת שהמכתבים מייצגים את הלוך הרוח של כל 25,000–15,000 היהודים שהסתתרו בוורשה, אין ספק שהם שופכים אור על רבות מהבעיות שעימן נאלצו אותם היהודים להתמודד. שני המאמרים הבאים עוסקים ביחס שבין היסטוריה וזיכרון. הראשון הוא מאמרם של פביו קויפמן ור ּואי אפ ֹונס ֹו, "חוקיותן של אשרות הכניסה שהנפיקה הקונסוליה של ברזיל בהמבורג, ."1939–1938 המחברים מתנגדים לטענה שלפיה הגברת אראסי מ ּו ֶא ּבי ּוס דה ַקר ַוליו Moebius( Aracy Carvalho ,)de שהוכרה כחסידת אומות העולם ב־,1982 פעלה כדי להשיג אשרות לא־חוקיות ליהודים שניסו להימלט מציפורני המשטר הנאצי. על בסיס מסמכים שלא נחשפו עד כה מארכיון משרד החוץ של ברזיל, המחברים טוענים כי דה ַקר ַוליו והממונים עליה בקונסוליה הברזילאית בהמבורג פעלו על־פי ההנחיות מברזיל מ־1939–1938 ודיווחו למשרד החוץ של ברזיל על כל יהודי שהונפקה לו אשרה. חשיבותו של המחקר הזה נעוצה בחשיפת האופן שבו חומרים ומקורות חדשים מערערים על תפיסות קודמות. את המאמר הבא מצמד המאמרים על היסטוריה וזיכרון כתבו קנת ה' מרקוס, ַמרל ּו שכר ֹו ֶבר וסימון ֶאר ַלנ ֶגר. כותרתו "לזכור את מחנות הריכוז ממלחמת העולם השנייה: אתרי זיכרון בהולנד וצדק מעברי" והוא מציג סקירה ברורה של ההיסטוריה ושל דרכי ההנצחה של שלושה מחנות נאציים לשעבר בהולנד — ֶוס ֶטר ּב ֹורק ,)Westerbork( פ ּוכט )Vught( ו ָא ֶמרספ ֹורט )Amersfoort( — שפותחו בעשורים האחרונים בתור אתרי הנצחה. במאמר זה המחברים מבקשים לטעון כי "מחנות הזיכרון" האלה משמשים לא רק למטרות הנצחה וחינוך אלא משרתים גם "צדק מעברי." את מאמר המחקר האחרון, "שירת הרקוויאם מאת ג'וזפה ורדי בטרזיינשטט: מוזיקה מנחמת," כתבה אפרת בוכריס. המחברת, מתחום המוזיקולוגיה, דנה במוזיקה בתקופת השואה ובתרומתה לריפוי, להתנגדות ולהישרדות.
מאמרי הביקורת בגיליון זה עוסקים במגוון נושאים. את מאמר הביקורת הראשון כתבה יואנה ָנ ֵלווייק ֹו־ק ּוליק ֹוב על ספרה של אנה־כריסטין קל ֹוץ Gemeinsam gegen Deutschland: Warschaus jiddische Presse im Kampf gegen (1930–1941) Nationalsozialismus .den ספרה של קל ֹוץ היה מועמד לפרס יד ושם לספר מחקר בנושא השואה ל־2023 וזכה לציון מיוחד מוועדת השופטים. לאחר מכן, גיא מירון סוקר את ספרו של סבסטיאן ה ּו ּבל Worker, Fighter, and Family Man: German-Jewish Men and Their Gendered Experiences in 1933–1941 Germany, ;Nazi ארקדי זלצר בוחן את ספרו של אלברט קגנוביץ' ;Exodus and Its Aftermath: Jewish Refugees in the Wartime Soviet Interior וגדעון ראובני סוקר את ספרה של רחל בלומנטל The Reparations: to Right דריוש ,ולבסוף ;Claims Conference and Holocaust Survivors, 1951–1964 סטולה כותב על ספרו של יחיאל ויצמן to Next Living Heritage: Unsettled זכה ויצמן של מחקרו .Poland’s Material Jewish Traces after the Holocaust אף הוא לציון מיוחד מוועדת פרס יד ושם לספר מחקר בנושא השואה ל־.2023 בהזדמנות זו אני מבקשת להודות לג'יימס מקינטוש על השנים שהקדיש
ליד ושם — קובץ מחקרים. ג'יימס היה חבר מערכת מעולה, ויש לציין את תרומתו הרבה לאיכותו המשובחת של כתב העת. הוא יחסר לנו, ואנחנו מאחלים לו כל טוב בדרכו העתידית. אנחנו מברכים על הצטרפותה של היילי דילמן שרון, שתחליף את ג'יימס בתור העורכת האחראית של כתב העת, ומאחלים לה הצלחה רבה בתפקיד החדש. לסיום אני נדרשת לכך שגיליון זה נערך בעיצומה של המלחמה שפרצה בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר ,2023 עם מתקפת חמאס על ישראל. המלחמה שנמשכת מאז עלתה בחיי אדם, בהרס, בעקירה ובסבל רגשי של חפים מפשע. אני מקווה בכל לב שעד שאחבר את המבוא לגיליון הבא כבר ישוחררו החטופים מ ִשביים והמלחמה תבוא אל קיצה.
שרון קנגיסר כהן
תקציר
במאמר זה מנתחת המחברת בקשות סיוע שכתבו יהודים שהסתתרו בצד הארי בוורשה בשנים 1944-1943. בבקשות, שרבות מהן נרשמו על קרעי דפים תלושים, מתואר מצבם הנואש של המסתתרים, והן הופנו לארגוני הסיוע. ההתכתבויות שהשתמרו באוסף אדולף ברמן בארכיון בית לוחמי הגטאות הופנו לוועד היהודי הלאומי.
תקציר
בעשורים האחרונים מתקשרת הקונסוליה של ברזיל בעיר המבורג שבגרמניה עם הענקת אשרות כניסה ליהודים שלא על=פי הנהלים, בייחוד בתקופה שמיד אחרי ליל הבדולח, בין נובמבר 1938 ומרס 1939. המאמר מנתח את האשרות האלה, שבזכותן הצליחו יהודים נרדפים רבים לעזוב את גרמניה. לאחר בחינת החקיקה, החוזרים הממשלתיים והצווים שפרסם משרד החוץ של ברזיל, בצד מחקר השוואתי של מה שנעשה בקונסוליות אחרות של ברזיל באירופה באותה תקופה, מראים המחברים שהאשרות שהונפקו בהמבורג תאמו את נהלים קונסולריים סטנדרטיים ואת הכללים שקבעה ממשלת ברזיל.
תקציר
אחת הדרכים להבנת הכחדתה של הקהילה היהודית בהולנד, ששיעור הנרצחים בה היה הגדול ביותר במערב אירופה, היא ניתוח של אתרי הזיכרון במחנות הריכוז לשעבר, תחום מתפתח בלימודי השואה. זוהי "סוגה חדשה של אמנות הנצחה", כהגדרתו של הרולד מרקוזה (Harold Marcuse), שכן אתרי הזיכרון המודרניים במחנות נבדלים מאתרי הנצחה מלפני מלחמת העולם השנייה ומשתמשים בסוגים חדשים של סמלים, צורות וחומרים כדי להנהיר את פשעי המלחמה ואת הטראומה של הקורבנות. בניתוח השוואתי מתמקד מאמר זה בשלושת מרכזי ההנצחה במחנות הגדולים ביותר בהולנד: וסטרבורק (Westerbork), פוכט (Vught) ואמרספורט (Amersfoort), שאימצו דרכים חדשניות של תיעוד, תיאור והסבר של פשעי מלחמה נאצים ושל שיתוף פעולה הולנדי. לטענת המחברים, אתרים אלה – "מחנות זיכרון", כפי שמכנה אותם ג'יימס יאנג (James Young) – משרתים לא רק למטרות הנצחה וחינוך אלא גם לשם צדק מעברי, מונח שטבע האו"ם כדי לתאר תהליך של השלמה עם זוועות העבר ועם טראומות.
תקציר
ביצוע הרקוויאם מאת ורדי על ידי אסירים יהודים בטרזיינשטט מהווה השראה לדיון רב ממדי על תפקודה של האמנות ושל המוזיקה במרחבים שונים. המאמר מבקש לתת מענה לניגוד הרפאים שבין תנאי הגטו לבין שירה נשגבת.
העשייה המוזיקלית שנעשתה בשואה מכונה "health musicking", ריפוי עצמי במוזיקה ללא מסגרת טיפולית מקצועית. הסבל הרב ממדי הוביל לניצול מנעד סגולותיה התרפויטיות הישירות של המוזיקה בהיבטים שבחיים נורמליים הם לא היו באים לידי ביטוי. המאמר מפרט היבטים אלה ומראה כי קיומם מסביר את טענתו של האסיר -המוזיקאי ויקטור אולמן שטרזינשטאט היה גורם מקדם ביצירתו. אולמן הלחין וביצע מוזיקה ובה בעת סקר את התהליך מנקודת תצפית מרוחקת. מבלי דעת, מבשרת הגותו את התמסדותה של ה'תרפיה במוזיקה' ככלי מדעי, תהליך שהחל לאחר מלחמת העולם השניה.
המאמר מעמת את הגותו של אולמן עם תאוריית הצרכים של אברהם מאסלו. התאוריה מניחה שתנאי סביבה בסיסיים הכרחיים להתפתחות חיי הרוח. בניגוד לה, המאמר מאמץ את המסקנה 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם'. היא מקבלת ביסוס מחקרי ועובדתי המעוגן בעדויות ניצולים שבכללם ניצולי מקהלת הרקוויאם.
מאמרי ביקורת
מאמר ביקורת על Anne-Christin Klotz, Gemeinsam gegen Deutschland: Warschaus jiddische Presse im Kampf gegen den Nationalsozialismus (1930–1941)
תקציר
מאמר ביקורת זה סוקר את ספר הביכורים של אנה=כריסטין קלוץ, Gemeinsam gegen Deutschland: Warschaus jiddische Presse im Kampf gegen den Nationalsozialismus (1930–1941). הספר דן בכמה סוגיות הנוגעות להיסטוריה טרנס=לאומית של הידע, לימודי תקשורת ולימודי שואה ויהדות. המחברת מתמקדת בעיקר בתקופות 1934-1933 ו=1939-1938 ומגייסת מבחר מרשים של מקורות, רובם חומרי ארכיון ועיתונות יידית, כדי להראות את התפקיד שמילאו עיתונאים וכתבים יהודים בהעברת מידע על גרמניה, כיצד השפיעו על צורת הדיווח בעיתונות היידית על אנטישמיות ועל נאציונל=סוציאליזם ואף ארגנו תנועת מחאה פוליטית נגד המתרחש ברייך השלישי.
Sebastian Huebel, Fighter, Worker, and Family Man: German-Jewish Men and Their Gendered Experiences in Nazi Germany, 1933–1941
תקציר
ספרו של סבסטיאן הובל מציע ניתוח מגדרי של תולדות יהודי גרמניה תחת המשטר הנאצי מהפרספקטיבה של "ההיסטוריה של הגבריות (masculinities). הובל טוען שהגבריות היהודית בגרמניה הנאצית צריכה להיבחן לא רק מול החוויה הנשית היהודית, כפי שהוארה במחקר, אלא גם אל מול ה"גבריות הסטריאוטיפית" stereotypical masculinity כפי שהתגבשה בחברה הגרמנית. הספר בוחן את תהליך דחיקתם של הגברים היהודים אל שולי החברה הגרמנית ואת הדרתם ממושג הגבריות הדומיננטי ומנסה להאיר את מגוון התגובות שלהם לתהליך הזה תוך הצבעה על ה"יוזמה הפעילה" Agency של רבים מהם ותיעוד העמידה שלהם בלחצים. ששת פרקי הספר מאירים סוגיות שונות וביניהן דחיקת היהודים מה"גבריות הצבאית", השיח האנטישמי שהציג את הגבר היהודי כ"מחלל הגזע", הפגיעה במעמד הגבר היהודי כמפרנס והתמורות שחלו בתפקיד הגברים היהודים בחיי היומיום של המשפחה – כבני זוג ואבות. שני הפרקים החותמים את הספר עוסקים בחשיפתם של הגברים היהודים בגרמניה לאלימות הנאצית בחיי היומיום ובמחנות הריכוז ומאירים את ההשלכות של הפיכתם לקרבנותיה על זהותם המגדרית.
מאמר ביקורת על Albert Kaganovitch, Exodus and Its Aftermath: Jewish Refugees in the Wartime Soviet Interior
תקציר
המאמר בוחן את פרשנותו של אלברט קגנוביץ' לאופני ההסתגלות של יהודים שהתפנו לעומק השטח הסובייטי בשנים 1945-1941. המחבר שואב ממקורות רבים ומגוונים ומגבש רקע הולם למחקר. יתרון נוסף של עבודתו הוא הניסיון לשבץ את הנושא בהקשר ההיסטורי הרחב וניתוח הסוגיה על רקע ההתנגשות בין תרבויות שונות. ואולם, בספר יש גם לא מעט קביעות בעייתיות, בייחוד בכל הנוגע לאומדנים מספריים. המחקר אינו מתייחס במידה מספקת ליהודים שפונו באופן מאורגן וליהודים שהיו חלק מהאליטה הסובייטית. הספר מביא תיאור חשוב ומפורט של מצוקות הפינוי. אך בסופו של דבר נשאלת השאלה: האם הפרשנות השלילית מקצה לקצה של המידע אכן משקפת את המציאות ההיסטורית?
Review on Rachel Blumenthal, Right to Reparations: The Claims Conference and Holocaust Survivors, 1951–1964
תקציר
ועידת התביעות, שקמה בסוף 1951, הייתה ארגון־גג שכלל תחילה נציגים מ־23 ארגונים יהודיים מרחבי העולם ונוסד כארגון ייעודי, שמטרתו לתבוע ולהשיג שילומים מגרמניה. ספרה של בלומנטל Right to Reparations מביא תיאור מדוקדק של ארגון יהודי חשוב זה, אשר במידה רבה עיצב את החיים היהודיים לאחר השואה. בלומנטל מראה כיצד ועידת התביעות, שביקשה לפצות את קורבנותיו היהודים של הנאציזם הפזורים ברחבי תבל, מילאה את החסר בקשרים בין מדינה למדינה. בתור ארגון לא־ממשלתי המייצג קהילה רב־לאומית יצרה ועידת התביעות סוג חדש של אקטיביזם שהקיף את כל המגוון היהודי ונותר, לפחות רשמית, ניטרלי מבחינה פוליטית. האקטיביזם הזה לא התמקד בהגנה על אינטרסים יהודיים אלא התגייס למאבק למען זכויות יהודים. מבחינה זו, ועידת התביעות הייתה דוגמה לארגון פרטי שהצליח להעלות את הסוגיה לסדר היום העולמי והניע שינויים מהותיים במדיניותה של גרמניה בכל הנוגע לקורבנות השואה שלא היו תושבי גרמניה.
מאמר ביקורת על Yehiel Weizman, Unsettled Heritage: Living Next to Poland's Material Jewish Traces after the Holocaust
תקציר
בזכות מחקר מקיף בארכיונים פולניים מחוזיים וקריאה מעמיקה במקורות מגיע יחיאל וייצמן לתובנות חדשות בנוגע להיסטוריה של רכוש "פוסט=יהודי" בפולין הקומוניסטית ולהיסטוריה הכללית יותר של המדינה. בפרט מחדד הספר את סוגיית ההלאמה המוקדמת של רכוש יהודי קהילתי. הלאמה זאת הייתה החלק הפחות נחקר במהפכת הבעלות הקומוניסטית הגדולה ונותרה בצלן של העברות רכוש גדולות ובולטות יותר. מגוון הגישות המקומיות לרכוש היהודי והבדלי המדיניות בפועל מראה כי הטיפול בשרידי העבר היהודי בפולין הקומוניסטית היה פחות ריכוזי מכפי שנהוג להניח. ההתפתחות שחלה בעמדות אלה בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים מעידה על חשיבותה של הפתיחות היחסית של פולין למערב, כמו גם על גישות חדשות למורשת ועל מאמציהם של פעילים מקומיים חדשים שעזרו להגן על שרידי עקבותיו המוחשיים של הקיום היהודי.
