תקציר
במלחמת העולם השנייה הייתה טורקיה מדינה ניטרלית, גשר בין אירופה ופלשתינה המנדטורית ולפיכך יעד אסטרטגי לפליטים יהודים שביקשו להימלט מפני השואה. שתי אפשרויות עמדו בפני הפליטים: להגיע לארץ־ישראל בדרך הים או בדרך היבשה. הנתיב הימי היה כרוך במעבר במצרים הטורקיים, שהושארו פתוחים לשיט בין־לאומי על־פי אמנת מוֹנטרֶה. נתיב זה נחסם אחרי אסון "סטרומה" ב־1941, שאז טבעה האונייה בים השחור ועל סיפונה 769 יהודים. דרך היבשה הייתה כרוכה בכניסה לטורקיה ובהגעה לאנטליה שבמזרח. ואולם נתיב זה היה תלוי באשרות מעבר, ולא פעם סירבו הרשויות הטורקיות להעניקן או עיכבו את הנפקתן. כתוצאה מכך נשארו פליטים רבים לכודים במדינות הבלקן בלא שיוכלו להגיע לארץ־ישראל או למקומות מקלט אחרים.
מדיניותה של טורקיה ויחסה להגירה יהודית הכריעו את גורלם של פליטים יהודים רבים בתקופת המלחמה. ניתוח תיעודי מדוקדק של מדיניות זו מגלה כי גישתה של טורקיה לא הייתה חיובית במיוחד, בניגוד לנטען בנרטיבים שהופיעו אחרי שנות התשעים של המאה העשרים.
תקציר
אחד מעיקרי המדיניות הנאצית היה לטהר נכסי דיור מבעלות לא־גרמנית ולאחר מכן גם מדיירים יהודים. באמצעות ניתוח של כל העסקאות בבנק משכנתאות גרמני עצמאי אחד, המחברים מראים כי הבנק היה מוכן להלוות כסף ליהודים למטרת קנייה או בנייה של נכסי דלא ניידי כדי לשמור על חלקו של הבנק בשוק הולך ומצטמק. אדרבה, היהודים היו לקוחותיו הטובים ביותר של הבנק באמצע שנות השלושים, עד שהנאצים דחקו את רגליהם מהשוק. ואולם ניתוח עומק של המקרים הנבחנים מראה גם כי היהודים ראו בגרמניה את ביתם וכי הם השתמשו בהגנה שיכלו לשאוב על־פי הנוהג והחוק ממרשם המקרקעין והבטחת הדיור, בניסיון לגבור על המתקפה הנאצית על רכושם.
תקציר
פעילותה של תנועת ההתנגדות היהודית בהנהגתם של ארגוני שמאל ציוניים בשטחי הכיבוש של הרייך השלישי בפולין היא עדיין בגדר פרק עלום בתולדות הכיבוש הנאצי. בשנים 1940–1942 הקימו פעילי דרור יותר מתריסר מרכזים להכשרה חקלאית ("הכשרות"). בזכות פיסות מידע ממקורות דלים אנו למֵדים על אחת ההכשרות האלה, בכפר הקתולי צֵרָנוּב (Ceranów), במרחק 15 קילומטרים בקו אווירי מהכפר טרבלינקה.
תקציר
כמה שבועות לפני נסיגת הכוחות הגרמניים מיוון השלימו הנאצים את השלב השני בהשמדת יהודי יוון עם שילוחן של הקהילות שעד אז היו בשטח הכיבוש האיטלקי. בין הקהילות היהודיות שחוסלו כמעט לחלוטין הייתה הקהילה באי קורפו.
ההצלחה ביישומו של "הפתרון הסופי" בקורפו מעידה על תפקיד המפתח שמילאה מחלקתו של אייכמן בתיאום בין הגופים הגרמניים – הנאציים וגם המדיניים והצבאיים – בהשמדת האוכלוסייה היהודית. למרות הסתייגויות מוצדקות וכבדות משקל שהביע המפקד המקומי של כוחות הוורמכט לפני הוצאת המבצע לפועל, מתברר שבסופו של דבר הוא ציית ואִפשר את הפעולה. זאת ועוד, ניכר כי עמדת הרשויות היווניות המקומיות סייעה לביצוע התוכנית הנאצית אף שהיה מדובר בגזֵרת גירוש של אזרחים יוונים אל גורל לא ידוע.
תקציר
על־פי הדעה הרווחת, הֶרכֵּב הנוסעים ברכבת קסטנר נקבע מתוך הטיה אנטי-דתית מכוונת. ואולם מיפוי של נוסעי הרכבת כפי שהם מופיעים ברשימת הנוסעים מפריך זאת.
ממצאיו של המחבר מלמדים כי ברכבת קסטנר נסעו כמעט ארבעים רבנים, שהשוֹנוּת ביניהם משקפת בעיקר את סדר העדיפויות האידיאולוגי בקהילות מוצאם. רוב הרבנים ברכבת היו אורתודוקסים; כמעט כולם מבוגרים וידועים בקרב יהודי הונגריה. הרבנים הלא-אורתודוקסים, לעומת זאת, היו צעירים הרבה יותר, רובם ציונים פעילים שלא יכלו להיחשב למייצגי האליטה של יהדות הונגריה הניאולוגית.
עובדות אלה מסייעות לנו לפענח את מגוון האסטרטגיות של מחברי הרשימות לשיקומו של העולם היהודי אחרי המלחמה. הניאולוגים העדיפו להציל לשם כך אנשי רוח, תעשיינים, בעלי מקצועות חופשיים ופעילי ציבור, ואילו המנהיגות האורתודוקסית ראתה במנהיגיה הרוחניים הבכירים והמנוסים, תלמידי החכמים המכובדים, את העתודה הרוחנית שיש לשמר למען הדורות הבאים.
מאמרי ביקורת
מאמר ביקורת על הספר: Katarzyna Person and Johannes-Dieter Steinert, Przemysłowa Concentration Camp: The Camp, the Children, the Trials
תקציר
קטז'ינה פרסון ויוהנס-דיטֶר שטיינרט מתארים את השיקולים שהניעו את הגרמנים להקים את מחנה הריכוז לילדים פולנים בלודז'. ספרם מתבסס על ההנחה כי האלימות שהופעלה נגד הילדים הייתה חלק מתפיסה רחבה יותר של היחס לאוכלוסייה הכבושה בפולין. בספר נמסר תיאור של המחנה, של תהליך תכנונו והקמתו ושל חיי האסירים־הילדים, בדגש על התנסותם ועל זיכרונותיהם כפי שנמסרו בעדויות מפרקי זמן מוקדמים ומאוחרים. שגרת מחנה הריכוז לילדים הייתה דומה להחריד לשגרת החיים במחנות ריכוז אחרים.
חלק נרחב מן הספר יוחד לתיאור העמדת סגל המחנה לדין בניסיון המורכב והחלקי לעשיית צדק ולדיון חשוב בשאלות הקשורות בזיכרון המחנה ובהנצחתו מסוף המלחמה עד ימינו. הספר כתוב בצורה מעמיקה ויסודית ומוכיח כי המחנה הזה הוא חלק חשוב מהדיון באידיאולוגיה של הכיבוש הגרמני בפולין ובהשפעתו על היחס לפולנים, מבוגרים וילדים כאחד. המחנה יוצא הדופן מעיד על הדרכים שבהן עיצבו עקרונות מפתח באידיאולוגיה הנאצית את תופעת המחנות הגרמניים במלחמת העולם השנייה.
מאמר ביקורת על Mattias Kuntzel, Nazis, Islamic Antisemitism and the Middle East: The 1948 Arab War against Israel and the Aftershocks of World War II
תקציר
ספרו של מתיאס קונצל Nazis, Islamic Antisemitism and the Middle East, תרגום אנגלי של ספרו שראה אור ב-2019 בגרמנית, חוקר את שורשי האנטישמיות הערבית ואת תרומתה לעוינות להקמת המדינה היהודית. קונצל מבחין בין אנטי-יהודיוּת מוסלמית מסורתית ובין אנטישמיות חדשה ותוקפנית, שהגיעה למזרח התיכון, כך הוא מראה, באמצעות התעמולה הנאצית, החל ב-1937 עד סוף מלחמת העולם השנייה. על כן המחבר טוען כי את המתקפה הערבית על ישראל ב-1948 יש לראות כגל מאוחר ("רעידת אדמה עוקבת") של מדיניות ההשמדה של הנאצים באירופה.
מאמר ביקורת על: יוחאי עתריה, המפה והטריטוריה: בין כתיבה למוות אצל פרימו לוי וק.צטניק
תקציר
ספרו של יוחאי עתריה המפה והטריטוריה: בין כתיבה למוות אצל פרימו לוי וק.צטניק חושף את עדותם של שני סופרים גדולים אלה על אודות השואה ובתוך כך עורך ניתוח השוואתי בין היצירה, החיים והמוות. הספר הוא מסע פסיכולוגי=ספרותי=היסטורי בין מחבר ובין כתביו לנוכח טראומת השואה.
ברשימה זו המחברת מתייחסת לקשר שנחשף במלוא מורכבותו בין פרימו לוי לפרנץ קפקא, שאת יצירתו הגדולה המשפט תרגם לוי לאיטלקית. פרשנים רבים מייחסים את נפילתו=התאבדותו של פרימו לוי לייאוש הקיומי שליווה אותו כמעט כל חייו. יוחאי עתריה סובר כי מותו של פרימו לוי נקבע ונהפך לבלתי נמנע בעצם קבלת עול המשימה לתרגם יצירה המבשרת את השרירות, את האכזריות ואת חוסר התוחלת של המשפט ולמעשה של האנושות כולה. משפטו של יוסף ק' נהפך למשפטו של פרימו לוי, אך שלא כיוסף ק' שנרצח אומלל, פרימו לוי בחר לגאול את עצמו מן החרפה בכך שבחר לשים קץ לחייו במו ידיו.
יוחאי עתריה מוסיף נדבך מקורי לחידת מותו של פרימו לוי. בצד פרשנות זו אפשר גם לסבור שהתקבלותו השלילית של מעשה התרגום בקרב המבקרים האיטלקיים, שסברו כי לוי כפה את עצמו על קפקא, תרמה להחרפת הדיכאון ולהחלטה לסיים את חייו שנים מעטות לאחר צאת התרגום לאור.
מאמר ביקורת על Stephen Smith, The Trajectory of Holocaust Memory: The Crisis of Testimony in Theory and Practice
תקציר
הספר The Trajectory of Holocaust Memory טוען בצורה משכנעת בעד גישה פרטיקולריסטית לעדויות על השואה ועל מעשי זוועות. גם אם הספר בעייתי מכמה בחינות, לפחות בעיניו של היסטוריון, הוא גם אבן דרך חיונית במסע הקולקטיבי להבנת העדות בתור מפגש ובתור דיאלוג הנטוע בהֶקשר תרבותי מסוים ובנסיבות אישיות. ספרו של סמית הוא תזכורת חיונית לכוחה של העדות, והוא אף מספק הזדמנות מצוינת להרהר על האפשרויות האצורות בה לחוקרים בתחום.
דניאל לוי. הפוליטיקה (הניאו-ליברלית) של תשלובת המוזיאונים לזכויות האדם ולזכר השואה
