דמעותיה של אם המנזר
בבוקר יום ראשון, 16 באוגוסט 1942, נקש מישהו על שער מנזר "אחיות תחיית המתים" במיר. אחת הנזירות שהתגוררו במנזר פתחה את השער הופתעה לראות אדם חומק על פניה ונכנס פנימה. אוסוואלד (שמואל) רופאייזן נמלט מתחנת המשטרה הסמוכה והגיע למנזר.
אוסוואלד הגיע למיר מווילנה, כשהוא מתחזה לפולני. שליטתו בשפה הגרמנית לכדה את תשומת לבו של מפקד המשטרה הגרמני המקומי, שחיבב אותו והפך אותו למתורגמן. אוסוואלד ניצל זאת כדי ליידע את יהודי מיר שתאריך רציחתם מתקרב, וסייע לרבים מהם להימלט ליער, תוך שהוא מצייד כמה מהם בנשק. בעקבות הלשנה נעצר רופאייזן, ובחקירתו סיפר למפקד המשטרה ההמום שהוא יהודי ושפעל להצלת אחיו, בני עמו.
לאחר שהתגברה על ההלם שגרם המבקר הפתאומי, זיהתה הנזירה שפתחה את השער את האיש, וידעה שהוא נמלט ממעצר. היא הביאה את אוסוואלד לאם המנזר, אוזביה בארטקוביאק (Euzebia Bartkowiak), שהחליטה להחביאו בעליית הגג של האסם. לאחר התפילה כינסה בארטקוביאק את ארבע נזירות המנזר כדי להחליט מה לעשות באורח הבלתי-קרוא. שתיים מהאחיות התנגדו להשארתו במנזר, אך אם המנזר דחתה בתקיפות את התנגדותן והחליטה החלטה מצפונית: להתיר לו להישאר.
אוזביה, ילידת פוזנן, שייסדה את מנזר "אחיות תחיית המתים" בשנת 1936, היתה דמות יוצאת דופן. היה בה שילוב נדיר של כוח, חום אנושי, סובלנות וסקרנות כלפי בני אדם. היא ואוסוואלד פיתחו מערכת יחסים חמה באופן יוצא דופן, וכתוצאה מכך הוא שהה במנזר עד סוף 1943. כאשר התרבו החיפושים באזור, והסכנה לגילויו על ידי הגרמנים גברה, הוא החליט לעזוב, ובלבד שלא יסכן את הנזירות. ב-2 בדצמבר 1943 יצא ליער מלווה באוזביה. היא נפרדה ממנו בדמעות, באומרה: "חזור אלינו אם תתקל בקשיים. אל תהסס לחזור." במהלך שהותו במנזר המיר אוסוואלד את דתו לנצרות, ולאחר המלחמה הפך לנזיר כרמליתי בחיפה, ונודע בשם "האח דניאל".
ב 24 ליוני 2002 החליטה הועדה לציון חסידי אומות העולם להכיר באם המנזר אוזביה בארטקוביאק כחסידת אומות העולם.
