תינוקת בחבילה
באחד הימים של חורף 1941-2 הגיעה חבילה יוצאת דופן אל משרדי הקהילה היהודית בזגרב (קרואטיה), אשר פעלה תחת מעקב קפדני של משטר האוסטשה. אדם אלמוני מסר את חבילת הקרטון ועזב מבלי לתת הסברים. כאשר החבילה נפתחה, נדהמו פקידי הקהילה לגלות בתוכה תינוקת קטנה ומכתב בו נכתב: "אנא קחו את התינוקת הזו אל בת דודתי בלנקה פורסט."
וכך תאר את המקרה אברהם יושקו: "יום אחד, בשלהי 1941 או תחילת 1942, אדם הביא חבילה אל משרדי הקהילה היהודית, בהם עבדתי, והשאירה שם. כשפתחתי את החבילה, הייתי בהלם. בתוך החבילה היה תינוקת יפהפיה ופתק עליו היתה רשומה כתובתה של בלנקה פורסט."
פורסט נקראה אל משרדי הקהילה ולאחר איחוד סוחט דמעות עם קרובתה דינה, היא הסבירה שאביה של הילדה, דרגוטין בוכלר, נשלח ליאסנובאץ' - המחנה הגדול ביותר שהוקם על ידי המשטר הפשסיטי בקרואטיה – ולא שב משם. האם, בלנקה בוכלר, נאסרה יחד עם בתה ונשלחה למחנה לובוגרד. כנראה שהאם הצליחה בדרך כלשהיא להבריח את בתה התינוקת מתוך המחנה.
פורסט לקחה את קרובתה הקטנה אל ביתה, אך כשהגרמנים החלו לגרש יהודים אל אושוויץ ב-1942, חשה כי הסכנה לתינוקת רבה מדי. פורסט רצתה להצטרף אל שורות הפרטיזנים והזדקקה למצוא מקום מסתור עבור אחייניתה התינוקת. היא פנתה בתחילה למנזר, אך הנזירות לא היו מוכנות לקחת תחת אחריותן תינוקת כה קטנה. אחר כך מצאה אישה שהיתה מוכנה לקחת את התינוקת תמורת תשלום והשאירה אותה אצלה. כעבור זמן מה, חברתה מלפני המלחמה, דג'ינה בריטיץ' (Djina-Gertruda Beritic) ביקרה את הילדה וגילתה שהיא סובלת מתת-תזונה וממחסור בבגדים. למרות הסכנה החמורה שנשקפה לה ולבנה, טיהומיר (Tihomil), בריטיץ' החליטה לקחת את התינוקת אל ביתה מן הבית שבו סבלה מהזנחה.
בעלה של דג'ינה, שהיה ימאי, לא חזר כמעט אל ביתו וכל האחריות נפלה על כתפיה. היא ובנה, שהיה תלמיד בבית הספר לרפואה, טיפלו במסירות בדינה הקטנה ואף לימדו אותה קרוא וכתוב. בריטיץ' לא נרתעה אפילו כאשר פשטו השמועות על כך שהיא מחביאה ילד יהודי ושכניה איימו להלשין עליה. על מנת להגן על דינה, היא הטבילה אותה, שינתה את שמה למריה ולימדה אותה תפילות נוצריות.
לאחר המלחמה, הוריה של דינה לא שבו לקחת אותה. שניהם נספו. בת דודתה של אמה, בלנקה, שהצטרפה לפרטיזנים, חזרה לקחת אותה. דינה לא רצתה בשום אופן לעזוב את הבית החם של דג'ינה בריטיץ' שטיפלה בה במשך זמן כה רב. על אף הקושי הרב להיפרד ממנה, בריטיץ' הסבירה לדינה שהיא יהודיה וכי מוטב שתגדל בקרב משפחתה. בהמשך, דינה עלתה לישראל אך המשיכה לשמור על קשר עם מציליה.
הניצולה דינה בוכלר-חן מילאה דפי עד לזכרם של הוריה, בלנקה בוכלר-ברודמן ודראגאן בוכלר, שנספו בשואה.
בשנת 1994, דג'ינה גרטרודה בריטיץ' ובנה טיהומיר בריטיץ' הוכרו על ידי יד ושם בתור חסידי אומות העולם.
בתמיכת: Claims Conference
