אנה של המלאכים
אנה בורקובסקה (Anna Borkowska) הייתה הנזירה הראשית במנזר קטן עם תשע נזירות דומיניקניות. המנזר שכן קרוב לקולוניה וילנסקה, על הדרך המוליכה מווילנה לווילֶיקה. כאשר החל רצח היהודים בווילנה, פתחה בורקובסקה את שערי המנזר לקבוצה של 17 מחברי התנועות החלוציות-ציוניות. על אף השוני העצום בין הנזירות הנוצריות האדוקות ליהודים השמאלנים החילוניים נוצרו ביניהם קשרים חמים. החלוצים מצאו מקלט בטוח בין חומות המנזר; הם עבדו עם הנזירות בשדה והמשיכו בפעילויותיהם הפוליטיות. לאם המנזר הם קראו "אמא" בעברית.
שנים אחר כך סיפר אבא קובנר, מנהיג "השומר הצעיר" בוילנה, שהרעיונות למרד בגטו גובשו כששהה אצל הנזירות. את הכרוז המפורסם בו קרא למרד, כתב בתא במנזר. באינטואיציה מדהימה תפס קובנר את מלוא המשמעות של הטבח בפונאר, והבין שהרציחות אינן תופעה מקומית, אלא חלק מתוכנית שיטתית וכוללת לרצוח את יהדות אירופה כולה. הוא כתב: "היטלר זומם להשמ כל יהודי אירופה...אל נלך כצאן לטבח! נכון, חלשים אנו וחסרי מגן, אולם השתובה היחידה לאויב היא התנגדות! ...להתגונן! עד הנשימה האחרונה." הכרוז, אותו קרא קובנר לחבריו בליל סילבסטר, ב-31 בדצמבר 1941, נדפס במנזר והופץ בגטו.
ואכן, בסוף דצמבר 1941 החליטו החלוצים לעזוב את המנזר הבטוח ולחזור לגטו כדי להקים תנועת התנגדות. בורקובסקה ניסתה להניא אותם מלעשות זאת, אך לשווא. שבועות אחדים לאחר שחזר אל הגטו, נקרא אבא קובנר לשער. בורקובסקה חיכתה לו שם והודיעה כי ברצונה להצטרף אל היהודים בגטו: "אלוהים נמצא בגטו", אמרה. קובנר סירב לה. ואז כששאלה מה נחוץ להם, ענה קובנר – אולי בהתרסה - כי הם זקוקים לכלי נשק. בורקובסקה – הנזירה שהייתה מחויבת לרוחניות ולאי-אלימות – הייתה זו שהבריחה את הרימונים הראשונים אל תוך הגטו.
בספטמבר 1943, כאשר גברו החשדות של הנאצים, אסרו הגרמנים את אנה. המנזר נסגר והנזירות התפזרו. בשנים שאחר כך ביקשה בורקובסקה להתיר את נדרי הנזירות, אך נשארה אישה מאמינה ואדוקה. החלוצים הציוניים, שעלו לישראל לאחר המלחמה, לא שכחו לרגע את עזרתה של בורקובסקה אבל רק בשנת 1984 חודש הקשר. אנה הייתה אז כבר בת 84 וגרה בדירה קטנה בוורשה.
באותה שנה, בעקבות פנייתו של אבא קובנר ליד ושם, הוענקו לאנה ולשש מן הנזירות שהיו אתה במלחמה תואר של חסידות אומות העולם. אבא קובנר נטע לכבודה עץ בשדרת חסידי אומות העולם שבהר הזיכרון בירושלים.
אבא קובנר נסע לוורשה להעניק לאנה בורקובסקה את אות חסיד אומות העולם. "מדוע מגיע לי כבוד כזה?" שאלה בורקובסקה. על כך ענה לה קובנר: "את אנה של המלאכים" והסביר: "בימים כשבמלאכים הסתירו פניהם מאיתנו היה אישה זו עבורנו אנה מן המלאכים, לא מן המלאכים שאנו בודים אותם מליבנו אלא מן המלאכים שבונים את חיינו לנצח."
