מכתב שנחה רותקובסקי שלחה לגברת בוסון ביולי 1942, לפני גירושה לאושוויץ. היא גורשה ב-29 ביולי 1942. במכתב כתבה שהיא בטוחה שתשוב במהרה, אך לעולם לא שבה לקחת את בנה. ככל הנראה, נרצחה מיד עם הגיעה למחנה.
בעלה של נחה, הלל רותקובסקי, גורש לאושוויץ חודש קודם לכן, ב-22 ביוני 1942. הוא עבר את הסלקציה הראשונית והצליח לשרוד מעט יותר מחודש לפני שתנאי המחנה הכריעו אותו. בספר רישום המתים של המחנה מצוין שהוא מת ב-28 ביולי 1942 – שלושה ימים לפני שאשתו הגיעה לשם. משאלתה של נחה במכתב לפגוש שוב את בעלה לא התקיימה.
גברת בוסון היקרה,
כפי שודאי את יודעת, אני כרגע בדראנסי [מחנה המעבר ליד פריס ממנו יצאו הטרנספורטים לאושוויץ ולמחנות נוספים במזרח אירופה]. כשתקראי שורות אלו, אהיה כבר מגורשת – כנראה לפולין. אך אל תחששי שאני מיואשת. נהפוך הוא, אני בטוחה יותר מתמיד לגבי העתיד. אני יודעת, אני חשה כי הסבל שאני חווה כרגע לא יימשך זמן רב, וכי בקרוב אשוב בבריאות טובה. אם באמת אשלח לפולין, אנסה למצוא את בעלי ואת החברים אשר סיפרתי לך עליהם. יש לי רק בקשה אחת ממך: תשמרי על בני כאילו היה בנך. אני סומכת עליך מאוד. אני מבקשת שלא תמסרי את בני לאף אדם, פרט לאמי. שלחתי לך כסף. אני מאמינה שכבר קיבלת אותו. ייתכן ויעלה בידי לשלוח גם חבילה עם בגדים, אך אינני בטוחה בכך. אם כן, תקבלי הודעה על כך, על מנת שתוכלי ללכת ולאסוף את החבילה. אני מבקשת ממך, אף שאני יודעת שיש לך עיסוקים רבים אחרים, אנא לכי אל הכתובת שמסרתי לך. עכשיו עליי לעזוב. אני חוזרת ומבקשת, אנא ממך, טפלי בבני הקטן, כך שלא יחסר לו דבר. ביקשתי ממישהו שיכתוב עבורי את המכתב הזה, כי אינני במצב שבו אני יכולה לכתוב בעצמי. אנא סלחי לי.
גברת רותקובסקי.
על מנת לדעת את כתובתי, אנא צרי קשר עם הצלב האדום בצרפת. אכתוב לך שוב בהקדם האפשרי. מר מקס בדואה (Max Bedouet) יגיע לבקרך. הוא אדם טוב - אנא קבלי אותו בסבר פנים יפות.
