עשרה שבויי מלחמה בריטים

סטן וולס, ג'ורג' המונד, טומי נובל, אלן אדווארדס, רוג'ר לטצ'פורד, ביל קיבל, ברט המבלינג, ביל סקרוטון, ג'ק בקלי וווילי פישר 

(Stan Wells, George Hammond, Tommy Noble, Alan Edwards, Roger Letchford, Bill Keeble, Bert Hambling, Bill Scruton, Jack Buckley and Willy Fisher)

זהו סיפור יוצא דופן על שבויי מלחמה בריטים אשר הצילו את חייה של נערה בת 16. שרה מטוסון (לימים חנה שרה ריגלר) היתה בין אסירות מחנה הריכוז שטוטהוף אשר נלקחו בינואר 1945 בצעדת מוות לכיוון החוף הבלטי. 1,200 האסירות, בהן אחותה חנה ואמה גיטה הזדחלו בשלג, לבושות בלויים וקבקבי עץ לרגליהן, ללא מזון ותחת השגחתם של שומרי האס אס. מאות נשים מתו בדרך ורק כ-300 הגיעו אל הכפר גרוס גולמקאו (Gross Golmkau) , בפולנית גולבייבו (Golebiewo) , כ-30 קילומטרים דרומית לגדנסק.

משפחתה של שרה היתה מליטא. לפני שנולדה הוריה נסעו לארץ ישראל, שם נולדה אחותה חנה ב-1925. אך המשפחה לא נקלטה בארץ ישראל והם חזרו לליטא, מבלי לדעת מה צופן להם ולשאר יהודי אירופה העתיד. הם נתיישבו בשאוולי ושם שרה נולדה ב-1928.

זמן קצר לאחר הכיבוש הגרמני של העיר, ביוני 1941, נעצר אביה של שרה יחד עם קבוצה של יהודים. מאז לא ראו אותו עוד. האם ושתי בנותיה הועברו אל גטו שאוולי. חרף התנאים הקשים ומבצעי החיסול המתמשכים, הן הצליחו לשרוד עד קיץ 1944, בו נשלחו יחד עם שאר היהודים הנותרים בגטו למחנה ההשמדה שטוטהוף. עם התקרבות הצבא האדום, הן נשלחו בצעדת מוות מערבה.

לאור המצב חסר התקווה שלה ושל חנה, התחננה אמה של שרה בפניה שתנסה לברוח. שרה לא יכלה לשאת את המחשבה לעזוב את אמה ואחותה, אך לבסוף היא החליטה שהיא תברח ותנסה למצוא עבורן מזון. היא הצליחה לברוח משורת האסירות ומצאה מסתור באסם, שם התמוטטה מרוב תשישות.

היה זה באסם ששרה פגשה קבוצה של שבויי מלחמה בריטים. סטן וולס עבד באסם של גברת מילר. הוא השתייך לקבוצה של שבויים מלחמה בריטים שנשבו ב-1940 בצרפת ואשר הוגלו מזרחה ונכלאו במחנה סמוך לחוף הבלטי, שם הועבדו בעבודות שונות בחוות הגרמניות באזור. וולס מצא נערה מורעבת ותשושה לחלוטין. תחילה נתן לה מזון ואחר כך הביא אותה לאסירים האחרים כשהיא עטופה במעיל צבאי ישן. האסירים האחרים נדהמו ממצבה הרפואי הקשה והתגייסו לעזור לה. הם הבריחו אותה לתוך מחנה השבויים שלהם – מחנה B 20 בגרוס גולמקאו, שם הסתירו אותה בתוך מתבן. לאור מצבה הגופני שהמשיך להיות קשה, הם התחלקו בטיפול בה. הם הביאו לה מזון, טיפלו בכוויות הקור מהם סבלה, השיגו פראפין על מנת להלחם בכינים בשערה, רחצו אותה ודאגו שתבריא. הסכנה שתיחשף היתה רבה. ממש מחוץ למגוריהם היתה תחנת משטרה. הסוסים בהם השתמשו השוטרים הוחזקו ממש באותו אסם ושרה הוסתרה במתבן שמעל הסוסים.

בשלב מסוים השבויים הבריטים אולצו לעזוב. ערב פינויים בכיוון גרמניה, מציליה הבריטים של שרה סידרו שאשה מקומית תטפל בה עד להגעתו של הצבא האדום.

לאחר השחרור שרה גילתה שהיא היחידה מבני משפחתה שנותרה בחיים. היא עזבה את אירופה והיגרה בארצות הברית. על מנת להנציח את זכרה של אחותה הוסיפה את השם חנה לשמה. במשך שנים רבות ניסתה לאתר את מציליה, אך רק 25 שנים לאחר סיום המלחמה מצאה אותם ויכלה לחדש איתם את הקשר.

שרה חנה ריגלר, היחידה ממשפחתה ששרדה את השואה, הנציחה את שמותיהם של אביה, אמה, אחותה, שני דודיה, ארבע, דודותיה וששת בני דודיה אשר נספו בשואה בדפי עד שנמסרו ליד ושם.

ב-2 בנובמבר 1988, יד ושם הכיר בסטן וולס, ג'ורג' המונד, טומי נובל ואלן אדווארדס כחסידי אומות העולם. 

ב-15 במרץ 1989, יד ושם הכיר ברוג'ר לטצ'פורד בתור חסיד אומות העולם.

ב- 11 באוקטובר 2011 הכיר יד ושם בביל קיבל, ברט המבלינג, ביל סקרוטון, ג'ק בקלי וווילי פישר כחסידי אומות העולם.

בתמיכת: Claims Conference