...אני יכול לספר מספר אנקדוטות כיוון שהייתי עד כדי כך קרוב לאב ז'אק, שהוא הפקיד תחת חסותי את דוד שלוסר (David Schlosser) אשר שמו המזויף היה מוריס סבטייה (Maurice Sabatier).
המפגש הראשון שלנו עם רדיפת היהודים היה כאשר פרופסור לוסיין וייל (Lucien Weil) הגיע לפנימייה. הוא ענד טלאי צהוב. לאחר ששב משביו בתור אסיר מלחמה פוטר מקולג' קרנו (Carnot) שבו היה מורה. מאחר והיה ביולוג דגול, ביקש ממנו האב ז'אק ללמד בבית ספרנו. האב ז'אק דיבר איתנו על כך. אני זוכר שהוא התעקש על כך שכאשר נהיה בחופשה, ונפגוש אדם העונד טלאי צהוב, נסיר את כובענו בפניו וניתן לו לעבור לפנינו.
ואז, בשנת הלימודים של 1943-1944, הגיעו הנערים. הופעתם הפתאומית ולבושם הפכו את הופעתם לדבר יוצא דופן. אני הייתי אחד מ"הצעירים". האב ז'אק אסף את ה"מבוגרים" ואמר להם: "אני סומך עליכם. הנערים הללו נרדפים. קבלו את פניהם בברכה."
האב ז'אק גם פתח את שעריו בפני פעילי המחתרת, מי שערקו מעבודות כפייה, 'בונים חופשיים' ונרדפים אחרים. במטבח היה נער יהודי נוסף – "מוריס" שמו.
כשגברו הרדיפות בקיץ 1943, הוא החל לחפש אחר מקומות בטוחים יותר מאשר הפנימייה. הוא ביקש מאחד התלמידים המבוגרים יותר לברר בקרב קרוביהם של תלמידי הפנימייה. התוצאות היו לא מעודדות. כל התגובות היו שליליות. חשוב להזכיר כי לאב ז'אק היו שני מכרים שהסכימו לתת מקלט לאחרים, אך הם כבר הסתירו אצלם יהודים, ביניהם גם מר שלוסר, אביו של אחד התלמידים היהודים. היה מסוכן מדי לרכז מספר גדול מדי של מסתתרים במקום אחד.
האב ז'אק היה אדם טוב לב ובעל סמכות רוחנית. לאחר כיבוי האורות היה בא למגורים, עובר בין כל המיטות ואומר לילה טוב לכל תלמיד באופן אישי. במראהו הדתי דמה בעינינו למלאך גואל מהשמיים. הוא היה עוצר במיטתו של דוד שהיתה ליד שלי. אני יודע כיוון שהייתי מחכה שיגיד גם לי לילה טוב. אולי ידע שגברת שלוסר נעצרה בחוב דה-פסי (de Passy) במסגרת גל המעצרים (טרנספורט 48).
לאב ז'אק היה תחושת בטן מוקדמת לגבי מעצרו. הוא והאב פיליפ שהיה סגן המנהל היו מודעים היטב לסיכונים בשל פעילותו הבלתי חוקית, אך הוא לא דמיין אף פעם שהכל יתרכז סביב שלושת הנערים שלמדו בבית הספר, אחרת הוא היה מפנה אותם מיידית למוסד כרמליטי אחר.
המעצר התרחש ב-15 בינואר 1944, בעקבות הלשנה מדויקת ומפורטת אודות שלושת התלמידים. האחרים שהסתתרו בבית הספר, כולל מוריס שעבד במטבח, הצליחו להימלט. לא כן האב ז'אק. המלשין מסר מידע מדויק על שעות ההוראה שלו ואיש הגסטפו עצר אותו יחד עם מרכוס הלפרן, שהשתמש גם בשם דופרה (Dupré).
בערב המעצר, ביום שישי ה-14 בינואר, השתתפתי בתפילה יחד עם האב ז'אק. הוא אמר לי: "התלמידים המבוגרים ערכו פגישה. שניים מהם אמרו לי: 'אין צורך לעזור ליהודים. יש מספיק צרפתים בצרה'." האב ז'אק היה חיוור והשביע אותי שלעולם לא אחשוב כמותם.
לאחר מעצרו, האב ז'אק אמר: "צריכים כמרים בבתי הסוהר". פעילותו חתרה נגד המטרה הנאצית – לשלול מהאדם את כבודו.
איני יכול להגדיר עבורכם מיהו חסיד. אני יודע שהאב ז'אק שילם בחייו עבור אלה שאהב. זהו ביטוי לאהבה גדולה שהיא מנת חלקם רק של מי שעושים את הבחירה הנעלה ביותר. אני בטוח שהוא היה מרוצה מכך שאנו מוציאים את שלושת חברינו לספסל הלימודים מתהום הנשייה שכפו עליהם הנאצים. שלושת חברינו אשר נרדפו בשל תרבותם, דתם ומוצאם המשפחתי.
כמי שהתחנך על ברכיהם של ג'ון וטרזה הקדושים – כיצד יכול היה שלא לאהוב את דוד, מרכוס וז'אן ?עד כדי להקריב את חייו עבורם. במחנות, עם כל המראות שראה, ודאי חזה מראש את מותו. ביודעו זאת, כיצד יכול היה לשרוד ?
גאי דה ווג (Guy de Vogüé)
