מתוך עדותה של אולגה סרמקובה

מפקד הכפר שלנו היה איש אס. אס בשם מאייר. הוא נהג לבוא לביתנו ולשחק עם פרקו (Ferko). פעם אחת לקח איתו את פרקו. חששנו שלא נראה אותו שוב, אך כעבור שעתיים שב ובידיו קופסה גדולה של סוכריות. מאייר אמר לנו שהוא מנחש שפרקו יהודי וכי הוא איננו בני. עוד הוסיף: "בבית יש לי בת בגילו של פרקו, גיזלה שמה. מי יודע אם אי פעם אזכה לראותה שוב." וכך פרקו שימש כמעין תחליף לבתו של איש האס. אס.

לפני שגברת ברגר עזבה להרים היא נתנה לאמי קופסה ואמרה: "אם לא אשוב, את יכולה לקחת את תכולתה. אם אשרוד, אני מבקשת שתחזירי לי את הקופסה." לאחר השחרור אמי השיבה לה את הקופסה. איננו יודעים מה הכילה, כיוון שמעולם לא פתחנו אותה. גם מר בלוך הסתתר אצלנו. בזמנים רגועים יותר הוא היה איתנו בחדר, אך כאשר היתה סכנה היינו מחביאות אותו בחור מתחת לחדרנו בו אחסנו את תפוחי האדמה.