מתנת יום הולדת מאבא
בדומה למשפחות יהודיות רבות בהולנד, גם משפחת ון-דֶר-הוּדֶן נאלצה לקבל החלטה כואבת ולהתפצל על מנת לשרוד את השילוחים. במקרים כאלה, הורים התחבאו במקום אחד ואילו ילדיהם הוסתרו במקום אחר. ברוב המקרים נותרו ללא קשר ומבלי לדעת מה קורה לבני המשפחה האחרים. לעיתים, כאשר המצב נעשה מסוכן מדי, היה עליהם לנדוד ממקום מסתור אחד לשני.
בתחילת המלחמה, לימד ד"ר יאקובּ ון-דר-הודן בקטריולוגיה בבית החולים האקדמי בעיר אוּטרֶכט. לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, השאיר לו אחד מתלמידיו, הנרי (הארי) קויימנס (Cooymans), פתק בו כתב: "ביודעי כי אתה יהודי וכי אתה עלול להיקלע לסכנה, אני משאיר לך את שמי ואת כתובתי. אתה מוזמן להתקשר אלי ברגע שתהיה זקוק לעזרה". כאשר החלו גירושי היהודים מהולנד, בקיץ 1942, עמד ד"ר ון-דר-הודן בפני החלטה קשה. הוא האמין כי הסיכויים הטובים ביותר להישרדות משפחתו כרוכים בפיצולה. משמעותה של החלטה זו היתה שעליו להיפרד מילדיו. היתה זו החלטה קשה ביותר, שכן היא קרעה ילדים מזרועות הוריהם והביאה אותם לבתי זרים, שם היה עליהם לחיות, מבודדים לחלוטין מהוריהם ומאחיהם, במשך תקופה ארוכה; הורים נשארו משך תקופות ארוכות ללא מידע על ילדיהם, ללא ידיעה אם הם בטוחים ומטופלים היטב. היו מצילים שהבינו את המצוקה הנוראה וסיכנו עצמם על מנת ליצור קשר בין בני המשפחה.
שתי הבנות הצעירות של משפחת ון-דר-הודן, רחל וז'קלין (לינֶקֶה) בנות 13 ו-9, הובאו למשפחה קולטת, אך עד מהרה הפך מקום המסתור שלהן למסוכן ובלתי בטוח. האב נזכר בתלמידו לשעבר מבית הספר לרפואה, והתקשר אל בני הוזג הארי ואַליס קויימנס. הם הציעו מיד לתת לבנות מקלט בביתם, בסינט אוּדֶנרוֹדֶה בצפון בראבנט. רחל ולינקה שהו אצל משפחת קויימנס מאוקטובר 1942 עד אפריל 1943. שתי הילדות הוצגו כקרובות משפחה וזכו ליחס של בנות משפחה לכל דבר ועניין. הן למדו, עזרו לקשט את עץ האשוח ושרו את שירי חג המולד, מדי פעם יצאו לטיולים ביערות עם שלושת ילדי משפחת קויימנס (שגילם היה שבע, חמש ושלוש) ועם האומנת שלהם, והשתתפו בתפילות הערבית. זהותן האמיתית הוסתרה מפני חבריהן ללימודים כמו גם מפני השכנים. רק הארי ואליס ידעו כי הילדות הקטנות הן יהודיות.
באפריל 1943, הזהיר שוטר הולנדי את הארי ואליס קויימנס, ואמר שיש חשד שהילדות יהודיות, ושמתכוונים לבדוק את זהותן. שנים רבות לאחר מכן ספרה אליס לשתי הבנות שהדבר הקשה ביותר שהיה עליה לעשות בחייה היה לספר לון-דר-הודן שעל בנותיו לעקור למקום מסתור חדש. האחיות נאלצו להיפרד: רחל נלקחה על ידי אביה, יאקוב, אל ד"ר סִיבֶּה נִימַנס (Siebe Numans), וטרינר באֶדֶה, חֶלדֶרלַנד, שהתחתן זמן קצר קודם לכן עם חֶרִי רוּטחֶר (Gerry Rutger), שהיתה עובדת מעבדה של יאקוב בעיר אוטרכט. לינקה הועברה אל ביתם של ד"ר הֶין קוהלי (Hein Kohly) ואשתו איבון (Yvonne), (ווֹנֶטֶה) בכפר הקטן דן-האם, אוֹבֶראֶיסֶל. בני הזוג, שלא היו להם ילדים משלהם, קבלו את הילדה בחמימות וטפלו בה היטב. הין היה רופא הכפר והיה פעיל במחתרת, שם עזר גם לפליטים יהודים נוספים. בששת החודשים האחרונים של המלחמה, נתנה משפחת קוהלי מחסה גם לגבר לא-יהודי,שהיה מבוקש על ידי הגרמנים ולזוג יהודי, פרופסור וגברת יוֹרדן.
ד"ר ון-דר-הודן, שהסתתר במקום אחר, הצליח לשמור על קשר עם בנותיו. הוא כתב להן מכתבים מלאים באהבה ובתקווה, אותם עיטר בציורים משעשעים. את המכתבים המאוירים נהג לכרוך כספרונים. המכתבים הועברו בין מקומות המסתור על ידי אנשי המחתרת ההולנדית וסייעו לילדים המסתתרים לטפח תקווה שיום יבוא והמשפחה תשוב ותתאחד.
ליום הולדתה האחד-עשר, במאי 1944, שלח ד"ר ון-דר-הודן ללינקה ספרון ובו ציור של תינוקת בעגלה, בתוספת השורות הבאות: "...והיו אמא ואבא, וילדים, ואנשים באו, וכולם התפעלו מן התינוקת, שאותה לא הכירו. עכשיו התינוקת הזאת כבר בת אחת עשרה שנים ויש לה צמות ארוכות יפיפיות ותעודה טובה וקבקבי-עץ".
ברוך ון-דר-הודן, אחיהן של הילדות, הסתתר אצל אָרט ווילהלמינה (מינה) רוּלוֹפסֶן מ-לִינטֶרֶן, חֶלדֶרלָנד, מדצמבר 1943 עד מאי 1945. אחותו, חנה ון-דר-הודן, גרה אצל משפחת רולופסן בששת חודשי המלחמה האחרונים. בני משפחת רולופסן היו מאוד פעילים במחתרת: הם איתרו בתים בטוחים עבור יהודים, ליוו פליטים למקומות המסתור, זייפו תעודות-זהות וכרטיסי–מזון עבור בני חסותם והבריחו כלי נשק עבור המחתרת, הצילו טייסים בריטיים ואוסטרלים, שנורו והופלו בקרב ב-ארנהֶם והחביאו יהודים בבתיהם הפרטיים. היו אלה בני משפחת רולופסן, שמצאו מקום מסתור עבור רחל ון-דר-הודן, כשהיה עליה לעקור שוב למקום יותר בטוח.
חודש לאחר תום המלחמה, לינקה התאחדה שוב עם אחיה, אחיותיה ואביהם. רק אז נודע לה שאמה נפטרה במקום המסתור שלה.
המשפחה עלתה לישראל.
ב-19 בפברואר 1976, הכירה יד ושם בד"ר הין קוהלי ובאשתו, מרגריטה איבון קוהלי-קנוס כחסידי אומות העולם.
ב5- בפברואר 1985, הכירה יד ושם בארט רולופסן ובאשתו, וילהלמינה רולופסן, כחסידי אומות העולם.
ב-31 ביולי 1995, הכירה יד ושם בהנרי ז'ק מארי קויימנס ובאשתו, אליס הדוויג פרנציסקה קויימנס-שוּלֶר ובסיבֶּה ריקסטרוס ואשתו, חרי נימנס-רוטחר, כחסידי אומות העולם.
