בסתיו 1942 עם תחילת גרוש יהודי הולנד, נמלטה משפחת כהן פרירה - הורים ושני ילדים - מביתם ב-Scheveningen (ליד האג) בחיפוש אחר מקום מסתור. האב דוד והבן בוב (לימים אברהם), מצאו מסתור בחווה הגדולה בבית משפחת קרום שבכפר רהנן (Rhenen) ליד ארנהיים, ואילו האם מנוחה והבת אליס (לימים אלישבע), מצאו מסתור בעיר אוטרכט בבית משפחת קוייסטרה (Kooistra), שלימים הוכרו כחסידי אומות עולם על ידי יד ושם.
באביב 1943, עקב געגועים קשים, הוסכם שמנוחה ואליס יצטרפו לבעלה ובנה, ויחדיו יסתתרו בביתם של אלברטה וקלאס קרום (Bertha and Klaas Crum). בנוסף הכינו בני הזוג קרום למשפחה מקום מסתור נוסף בחווה, למקרים של חיפושים פתאומיים.
ההסתרה והחשאיות היו מוחלטים מחשש להלשנה: בני משפחת כהן פרירה לא יצאו מחוץ לבית כל התקופה, וגם בנם של משפחת קרום - קור בן התשע, ידע שאסור לו לדבר עם איש על האורחים המסתתרים בבית. הבן קור נהנה במיוחד מנוכחות המסתתרים: אליס לימדה אותו לנגן באקורדיון, בוב סיפר לו סיפורים והאב צייר לו ציורים – כדי להעביר את הזמן.
משפחה כהן פרירה הסתתרה בבית משפחת קרום במשך כשנה וחצי, ובמשך כל התקופה דאגו לכל צורכיהם.
בספטמבר 1944 עם תקיפת בנות הברית סמוך לעיר ארנהיים, קיבלה משפחת קרום הוראה לעזוב את ביתם. אז דאגו בני הזוג קרום שמשפחת כהן פרירה תוכל לחזור ולהסתתר אצל משפחת קוייסטרה. שם הם נשארו עד השחרור במאי 1945.
אחרי המלחמה עלתה משפחת כהן פרירה ארצה והקשר עם משפחת קרום אבד. באוקטובר 2005 פנתה בתו של קור, נכדתם של המצילים למחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם, בבקשה לאתר את משפחת כהן פרירה. הרפרנטית לענייני הולנד, נני בקמן, הצליחה לאתר את המשפחה בארץ ולקשר בין המשפחות. מאז חודש הקשר, מספרים אלישבע וקור את סיפורם בבתי ספר בהולנד וגרמניה.
ב-22 באוקטובר 2006 החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם להעניק לאלברטה וקלאס קרום מהולנד את התואר של חסידי אומות העולם. ב-6.6.2007 נערך טקס הענקת התואר ביד ושם. בן המצילים קור קרום, קיבל בשם הוריו את האות והמדליה.
