ב-31 במאי 1944 נעצרה קבוצת צעירים שניסתה לעבור את הגבול ליד העיר אנמס, צרפת. בקבוצה שנעצרה היו 28 נערים ונערות יהודיים בני ארבע עד שש-עשרה והמדריכה שלהם מריאן כהן, פעילה צעירה במחתרת הצרפתית. אחרי מעצרם נכלאו מריאן כהן וחניכיה באחד האגפים של מלון פקס שהפך להיות בית-הסוהר של הגסטפו. ראש העיר של אנמס, ז'אן דפו (Jean Deffaugt), שנשלח למלון ביוזמת המחתרת הצרפתית, הצליח לשכנע את מפקד הגסטפו, תוך נקיטת גישה נועזת וערמומית, לשחרר את הילדים הצעירים יותר בקבוצה. דפו הבטיח למפקד הגסטפו שהוא עצמו יהיה ערב להחזרת הילדים אל הגרמנים בכל זמן שיידרש לכך. הגרמנים שיחררו שבעה-עשר מילדי הקבוצה, בני ארבע עד אחד-עשרה, ודפו הצליח להעבירם למקום מבטחים. מפקד הגסטפו שהתרשם מאד מדפו איפשר לו להיכנס ולבקר בכלא ללא הגבלה, ודפו אכן חזר וביקר את הילדים, כשהוא מנצל את ביקוריו כדי להביא להם מזון, בגדים, מצעים ואמצעי מחיה חיוניים אחרים שאסף לפני כל ביקור.
דפו ואשתו ידעו שחייהם נתונים בסכנה בגלל העזרה שהם מגישים לאסירים היהודים. אחרי המלחמה סיפר דפו: "פחדתי, ומעולם לא עברתי על ספו של בית-הסוהר מבלי להצטלב או ללחוש תפילה". במלון פקס נשארו יחד עם מריאן כהן חמישה בנים ושש בנות שנשלחו כל בוקר לעבודה מחוץ לכלא. חברי המחתרת היהודית ביקשו מדפו לעזור להם להבריח את מריאן כהן לתוך מכונית שתחכה בפינת אחד הרחובות בהם צעדה יחד עם הילדים בדרכם לעבודה. כשכהן שמעה על התכנית סירבה לקחת בה חלק. היא טענה שמתפקידה להשגיח על הילדים, מה גם שחששה שהם עלולים להיענש בגלל בריחתה. היא הבינה שכיהודיה סיכוייה להינצל אפסיים ולכן אמרה באומץ לחוקריה:
"הצלתי יותר ממאתיים יהודים, ולו הייתי חופשייה עכשיו הייתי ממשיכה בכך".
בליל 8 ביולי 1944 חטפו שוטרים צרפתים את מריאן כהן בת העשרים מהכלא ורצחו אותה. מאוחר יותר באותו חודש הודיע מפקד הגסטפו באנמס לדפו, שבגלל הצפיפות הרבה השוררת במלון על הילדים שנותרו בו "להעלם". דפו שב והפעיל את כושר השכנוע שלו והצליח לשחרר גם את הילדים שהיו עדיין בכלא. ביום ראשון האחרון של חודש יולי עזבו הילדים העצורים את הכלא והצטרפו לחבריהם הצעירים יותר. אנמס שוחררה ב-18 באוגוסט 1944, וכל הילדים ששוחררו בזכות פעילותו של דפו הועברו למוסדות יהודיים בג'נבה.
דפו שמר במשך שנים ארוכות על קשר עם הילדים ששחרר, וקיבל מכתבים מרגשים ותמונות מאלזס, אנגליה וישראל. במכתבים אלה הוזכרה לעתים קרובות מריאן כהן שהקריבה את חייה למענם.
בשנת 1966 הוענק לז'אן דפו אות חסידי אומות העולם.
