השוטר שהקריב את חייו
בכל רחבי אירופה, כוחות משטרה נטלו חלק פעיל במעצרם ובגירושם של יהודים אל מותם. שוטרים מקומיים בארצות הכבושות נצטוו ללכת אל בתיהם של יהודים, לעצור גברים, נשים וילדים ולהביא אותם אל מקומות המעצר, שם הוחזקו היהודים עד שנלקחו למחנות מעבר או הועלו אל רכבות הגירוש. שיתוף הפעולה מצד כוחות המשטרה המקומיים וסוכנויות אחרות היה תנאי הכרחי ליכולתה של גרמניה הנאצית ליישם את תוכנית "הפתרון הסופי".
מרבית השוטרים ביצעו את עבודתם. רבים מהם לא עצרו להרהר על משמעות המשימה שהוטלה עליהם. חלקם, אולי, חשו אהדה כלפי האנשים שהם תלשו מבתיהם, אך לצד זאת חשו שהם חייבים לציית להוראות ואין דבר שהם יכולים לעשות בנידון. היו גם כאלו שהלכו והזהירו את היהודים מפני מעצר מתקרב. אך רק מקרים בודדים בלבד ידועים לנו בהם היה סירוב גלוי למלא את הפקודות האכזריות.
ב-9 במרס 1943 קיבלה המשטרה הצבאית (המרסושה - Marechaussee) בחרוטחאסט (Grootegast) שבהולנד, פקודה לעצור את כל היהודים שנותרו בסביבה ולהביאם אל תחנת הרכבת בכרונינגן. בתחילה ניסו השוטרים להתווכח עם הממונים מעליהם, ואף הביאו רופא שיאשר שהיהודים חולים, אך המפקדים התעקשו על ביצוע הפקודה והפעילו אמצעי לחץ שונים על פקודיהם: לאחר שנאום מדרבן נכשל, הם ניסו לשכנע כל אחד מהשוטרים בנפרד. כשגם זה לא צלח, איימו על השוטרים שהם יישלחו למחנה ריכוז. אך השוטרים המשיכו לעמוד בסירובם למלא את הפקודה. לבסוף ניטל מהם נשקם והם נשלחו למחנה הריכוז פוכט (Vught). ב-1988, כל השוטרים, מלבד אחד, הוכרו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם.
שמו של אחד השוטרים, הנק דרוכט, נשמט מהרשימה שהועברה לוועדה לציון חסידי אומות העולם מכיוון שהוא הצליח לברוח ממעצר. נדרשו עוד 20 שנים ועזרה לא צפויה מטייס של חברת התעופה אל על, מארק ברגמן, על מנת להשלים את החלק החסר בתמונה. ברגמן שמע סיפורים מפי בנו של דרוכט, הנק ברינק (דרוכט), באחת מטיסותיו לדרום אפריקה והחליט לפנות ליד ושם. התיק הדן במקרה נפתח מחדש, ובזכות עבודת נמלים מדוקדקת וחיפושים בארכיונים שונים, הצליחה מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם לחבר את כל החלקים לכדי תמונה שלמה.
כך התגלה שלאחר שנמלט ממעצר, הנק דרוכט הצטרף לקבוצת מחתרת הולנדית והיה ברשימת המבוקשים הגרמנית. הוא נטל חלק בהברחת טייסים של בעלות הברית אל מעבר לגבול הבלגי, בסיוע ליהודים להסתתר, וכן בפעולות מחתרתיות נוספות. הוא נתפס באוגוסט 1943 והוצא להורג ב-14 באפריל, 1944. יום לפני הוצאתו להורג הורשה הנק לכתוב מכתב למשפחתו: "יקירי, עלי לספר לכם את הגרוע מכל – היום אני וחברי נדונו למוות. נורא שעלינו להיפרד בדרך זו מכל היקרים לנו... תמיד הייתה לי תקווה שאוכל להיות אתכם ולו רק פעם אחת נוספת, אך האל רצה אחרת..." ברשומות ספר הפטירות בכלא אוראנייוטל (Oranjehotel) בסחייוויננגן (Scheveningen) צוין ביובש: "שוטר, סירב לעצור יהודים".
הנק דרוכט היה בן 23 בלבד כשהוא וחבריו קיבלו את הפקודה לעצור את היהודים. עתידו נראה מבטיח, לאחר שתכנן לשאת את חברתו אשר נשאה ברחמה את בנו – הבן שהוא לא זכה לראות ולהכיר לעולם. אך בשעה שהנק ניצב בפני דילמה מוסרית, הוא היה מוכן להקריב הכל על מנת שלא להיות שותף לרצח יהודים – אנשים אשר היו בוודאי זרים לו לחלוטין.
64 שנים לאחר מותו של דרוכט, הגיע בנו לירושלים וקיבל בשמו את אות חסיד אומות העולם.
