ביוני 1940, לאחר שנכבשה על ידי גרמניה, חתמה צרפת על הסכם כניעה. צפון צרפת הפכה לאיזור כיבוש גרמני ישיר ודרומה היתה תחת שלטון ממשלת חסות – משטר וישי - אשר שיתף פעולה בצורה הדוקה עם הגרמנים. בנובמבר 1942 השתלטו הגרמנים גם על דרומה של צרפת.
זמן קצר לאחר הכיבוש החלה רדיפתם של יהודי צרפת. היהודים נושלו בהדרגה מזכויותיהם האזרחיות ומפרנסתם ואלפי יהודים, בעיקר אלו שהיגרו לצרפת לפני המלחמה, נשלחו למחנות מעצר. בקיץ 1942, כשהחלו הגירושים הגדולים של יהודי צרפת למחנות ההשמדה, היו היהודים המהגרים הראשונים להישלח. ב-16 וב-17 ביולי, נעצרו בפריס 12,884 יהודים, 4,051 מתום ילדים, במה שנודע אחר כך בתור הגרלת הוול ד'יו (raffle du Vel D'Hiv).
המעצר הזה נקרא על שם מתחם מתקני החורף ולודרום בו נעצרו 7,000 והוחזקו במשך מספר ימים לא מים או מזון. הגירושים נמשכו עד 1944. למעלה מ-77,000 יהודים מתוך 350,000 אשר חיו בצרפת ב-1940 גורשו ונרצחו.
ישנן סיבות רבות לכך ששלושת רבעי מיהודי צרפת ניצלו – בנוסף לתנאים הפוליטיים והגיאוגרפים ששררו במדינה, השיעור הגבוה יחסית של הניצולים נבע משינוי
ביחס האוכלוסיה כלפי היהודים לאחר שנודעה מטרת הגירושים, כמו גם פעילות מוגברת של מחתרות יהודיות ולא יהודיות אשר עסקו בהסתרת יהודים.
