פרניו פונצ’ו (Franjo Puncuh), יליד מחוז סלובניה ביוגוסלביה למד כלכלה באוניברסיטה בוורשה. בתום לימודיו שימש קונסול כבוד של יוגוסלביה בפולין, ותרם רבות להידוק הקשרים הכלכליים בין ארצו לפולין.
את משפחת קניגשטיין ווז'סנייבסקי הכיר פרניו טרם המלחמה. עם פרוץ המלחמה, העבירה משפחת קניגשטיין את נכסיה לידיו של פרניו על מנת למנוע את החרמתם. הדבר נעשה מתוך אמון מלא, שאכן הוכיח את עצמו. הכסף והרכוש שנמסרו לפרניו ורווחי המפעל בהנהלתו, היוו את הבסיס הכלכלי להצלתם של כל האנשים שניצלו בזכותו.
ביאנקה קרשבסקי, יהודיה מפולין, ניצלה הודות לרשימת כתובות של אנשי קשר שסיפק פונצ’ו כדי למצוא מקומות מסתור שונים לה ולמשפחתה המורחבת. בתקופת ההמתנה למסתור קבע, הובאה ביאנקה לוילה הפרטית של פונצ’ו בקונסטנצ'ין והסתתרה שם כשבועיים. קודם לכן שהתה מספר ימים בביתו בוורשה.
וונדה לוונדל-בינסר ואמה ד"ר אוה לוונדל ניצלו הודות לכך שפונצ’ו עזר להן לעזוב את גטו וורשה ולמצוא מקומות מסתור בחלק הארי של העיר. כך גם עשה עבור משפחת גלוסר, הורי אשתו והוריה של ד"ר אוה לוונדל. הראשונה הוצאה אל מחוץ לגטו וונדה, בקיץ 1942, ואחריה שאר המשפחה, שעזבה את הגטו קרוב לחיסולו. לוטק (יוסף) משורר, ניצל הודות לכך שפונצ’ו דאג למימון הוצאת כל המשפחה מן הגטו ב-1942/3 ותמך בה כלכלית לאורך כל תקופת ישיבתם בתוך הגטו ומחוצה לו.
עוד ניצלו רבים הודות לתמיכתו הכספית ועזרתו של פונצ’ו: סבינה וולדק גלוסר, קרובי אשתו, גב' ביאנקה רוזנמן, גב' בריל ובתה וונדה בריל מלר, משפחת זילבר ורנטה רוזנמן ובעלה.
פרניו פונצ’ו עצמו נהרג בעת המרד הפולני בספטמבר 1944.
על סמך חומר הראיות בתיק, החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם, בישיבתה מיום 15 באוגוסט 2004 להעניק למציל פרניו פונצ’ו את התואר של חסיד אומות העולם.
