העד לרצח שהפך מציל
הרמן פרידריך גראבה (Hermann Friedrich Graebe) נולד ב-1900, בגרפראת (Gräfrath), עיירה קטנה בחבל הריין בגרמניה. הוא גדל במשפחה ענייה – אביו היה אורג ואמו השלימה הכנסה בתור משרתת. לקשיים נוספה גם העובדה שמשפחת גראבה היתה משפחה פרוטסטנטית באזור בעל רוב קתולי מובהק. ב-1924 הרמן פרידריך גראבה התחתן, והשלים תוך זמן קצר את הכשרתו בתור מהנדס.
גראבה הצטרף אל שורות המפלגה הנאצית ב-1931, אך לאחר זמן קצר התפכח והחל לסלוד מן הרעיונות שהמפלגה הובילה. ב-1934 – שנה לאחר לעלייתו של היטלר לשלטון –כבר העז למתוח ביקורת בקול רם על רדיפת היהודים בכנס של המפלגה. עד מהרה גראבה למד על בשרו עד כמה מסוכן למתוח ביקורת על השלטון. זמן קצר לאחר הכנס, נעצר על ידי הגסטאפו ונכלא באסן למשך מספר חודשים. למזלו הרב שחרר בלא שהועמד לדין.
גראבה עבד בשביל חברת בנייה בשם 'יוזף יונג' (Josef Jung) בזולינגן (Solingen). בין 1938 ל-1941 נשלח על ידי החברה לפקח על בנית ביצורים גרמניים בגבולה המערבי של המדינה. בקיץ 1941, זמן קצר לאחר שגרמניה פלשה לברית המועצות, הוא נשלח על ידי ארגון טוט (Todt) בברלין אל משרדי חברת הרכבות של הרייך בלבוב, פולין (כיום לביב באוקראינה). משימתו היתה לגייס צוותי בנייה וסלילה שיסייעו לבנות ולשנע את התשתיות הנחוצות לתחזוקת מסילות הברזל באוקראינה. עם הגיעו לווהלין (Volhynia), חבל ארץ בצפון מערב אוקראינה, בספטמבר 1941 גראבה הקים את משרדו בזדולבונוב (Zdolbunov), ומשם ניהל את המשרדים האזוריים האחרים ברחבי ווהלין ואוקראינה. החברה בה עבד – 'יונג' - העסיקה בתור עובדי כפייה כ-5,000 גברים ונשים יהודים.
במסגרת תפקידו גראבה היה עד לרדיפתה האכזרית של האוכלוסיה היהודית על ידי הגרמנים ויחידות משתפי הפעולה האוקראיניות. באחד האירועים האלו, ב-5 באוקטובר 1942, נוכח ברצח המוני של יהודים בשדה תעופה ליד דובנו (Dubno). גראבה חזה כיצד כיתות ירי של האס אס ומשתפי פעולה אוקראינים הוציאו להורג בדם קר כ-5,000 גברים, נשים וילדים, שהועמדו עירומים בשורות בשולי תעלות שנחפרו מראש. לאחר המלחמה, היו תיאוריו הנוקבים של מחזות האימה להם היה עד בדובנו ובמקומות אחרים באוקראינה כעדויות מרכזיות במשפטי נירנברג. גראבה הופיע כעד מטעם התביעה.
גראבה לא היה מסוגל להישאר צופה אדיש לנוכח הפשעים הבלתי אנושיים בהם חזה. מונע מצו מצפונו, החליט לנסות ולהציל כמה שיותר יהודים. בתואנה שהוא מבצע עבודות שהן הכרחיות למאמץ המלחמה הגרמני, קיבל לידיו במתכוון משימות וחוזים - הרבה מכפי שהחברה שלו יכלה לבצע. כתוצאה מכך - עלה הצורך לגייס מספר גדול של יהודים נוספים בתור כוח עבודה. גראבה פעל ללא לאות להגן על עובדיו היהודים ובני משפחתם. בעשותו זאת, לא היסס לוותר על מעמדו או רכושו – ובהמשך אף לסכן את חייו.
ביולי 1942, גילה גראבה ממקורותיו בוורמאכט (Wehrmacht - הצבא הגרמני) שמתוכננת פעולה לחיסול כל היהודים ברובנו. 112 יהודים מאוסטרוג (Ostrog), מיזוך (Mizoch) וזדולבונוב עבדו עבור גראבה ברובנו והוא חש להצילם. בו במקום הוציא עבורם "צו הגנה" מסגן מפקד המחוז ומיהר לרובנו שם, כשהוא אוחז אקדח בידו, דאג לשיחרורם של 150 יהודים. גראבה הגיע למקום ממש ברגע האחרון: שוטרים אוקראינים כבר עסקו בהובלת היהודים מהגטו אל נקודת האיסוף ממנה נשלחו הקרבנות אל מותם. גראבה צעד ברגל יחד עם ברי המזל עד לזדולבונוב, ובכך הציל את חייהם.
הגרמנים המשיכו בינתיים בחיסול יהודי ווהלין. כאשר הועברו יהודי זדולבונוב על ידי הגרמנים אל הגטו והחלו גירושים ממנו אל המחנות, העניק גראבה ל-25 פועלים תעודות אריות מזויפות. הוא לקח אותם במכוניתו הפרטית אל סניף של משרדי החברה בפולטבה (Poltava), ששכן מאות קילומטרים מזרחה מווהלין והיה באזור בטוח יותר עבור יהודים. כיוון שמכוניתו הפרטית יכלה לשאת רק מספר מצומצם של נוסעים, נהג את הדרך מספר פעמים. הסניף בפולטבה היה בעצם המצאה של גראבה. גראבה שכר על חשבונו הפרטי מקום ששימש אך ורק להסתרת הפועלים היהודים. עם התקדמות הצבא האדום, קבוצת הפועלים הצליחה לברוח אל הצד הרוסי. בין אלו שניצול בדרך זו היו: טדאוש גלס, יחד עם אשתו ובנו, אלבינה וולף ובתה לוסיה, ברברה פאוסט, קיטי גרודצקי ואחרים. הנסיעה לפולטבה היתה רצופה בסכנות רבות. אם מכוניתו של גראבה היתה נעצרת באחד מהמחסומים הרבים שהציבו הגרמנים על הכבישים, היו כולם - הניצולים והמציל - אבודים.
עם הזמן, פעילותו הלא כלכלית והבלתי רווחית של גראבה ודרכו הלא קונבנציונאלית עוררו חשדות אצל מנהלי החברה שלו בזולינגן. הם התכוונו לזמן אותו ולהעמידו לדין באשמת מעילה בכספים, אך הדבר לא יצא לעולם אל הפועל. לאחר קריסת החזית הגרמנית במזרח פולין, גראבה עבר יחד עם אנשי המשרד היהודים שלו לוורשה ואחר כך לחבל הריין בגרמניה. בספטמבר 1944, הוא ערק יחד עם 20 מהיהודים שהציל אל הצד האמריקני ומסר לאמריקנים מידע אסטרטגי חיוני בנוגע לחזית המערבית הגרמנית.
בין פברואר 1945 לסתיו 1946, עבד גראבה בצמוד למחלקת פשעי המלחמה בצבא ארצות הברית על הכנת כתבי האישום במשפטי נירנברג. הוא היה הגרמני היחיד אשר העיד מטעם התביעה במשפטים. ב-1948, לאחר שקיבל איומים על חייו, החליט גראבה להגר לארצות הברית. לאחר שהתיישב עם משפחתו בסן פרנסיסקו, חידש את המאמצים להביא לדין פושעי מלחמה גרמנים שהתגוררו בגרמניה המערבית. ההתעסקות הבלתי פוסקת שלו עם העבר הנאצי היתה בניגוד למגמה שרווחה בחברה הגרמנית לאחר המלחמה, והפכה אותו לדמות לא רצויה ולא אהודה בארצו.
ב-23 במרץ, 1965, יד ושם החליט להכיר בפרידריך גראבה בתור חסיד אומות העולם.
