כבר סוף שנת 1941. הכרתי מקרוב את המהנדס גראבה (Grabe). לאחר כמה שיחות עימו, שמתי לב שהוא פונה לאנשים אחרת מיתר הגרמנים. הפניות שלו אליהם הן מלאות כבוד. יחסו לפולנים וליהודים שווה, אבל שונה מכל יתר הגרמנים. תוך זמן קצר נוכחנו לדעת שבפירמה זאת אפשר זאת אפשר להתחיל לעבוד. וזה רק משום שגראבה התייחס אלינו בצורה אנושית. ברור שהתחלנו לשוחח איתו על נושאים שונים הנוגעים ליחסם של הגרמנים לפולנים והיהודים.
בשטח זדולבונוב היתה גם פירמה אחרת, "Pohner", שעסקה בעבודות שונות מאלה של גראבה, אבל היא מוכרת לי הרבה פחות כי את כובד המשימה העבירו מאוחר יותר למזרח, הלאה אחרי הארמייה הגרמנית.
תוך זמן קצר התחילה להתאסף בפירמה של גראבה האינטליגנציה של אזרחי פולין, פולנים ויהודים. היחס כפי שציינתי היה שווה כלפי כולם. גראבה לא ידע אז עדיין על האקציה שהתקיימה בעיר שאותה ביצע הזונדרקומנדו. העניין נודע לו מפינו, וגם דברים קשים נוספים.
אני ואישתי גרנו בדירה נפרדת מהוריה, בשני רחובות שונים.
לאחר זמן מה ואחרי שיחות שונות עם גראבה, התחיל האיש לקבל יותר ויותר עבודות והצעות ובין היתר עבודה אחת גדולה מאוד שקשורה לייצור קטרים בזדולבונוב.
מתוך הבנת הצד הטכני הבנו שלא יוכל לבצע את כל הפרויקט, גם מחוסר אמצעים.
ההזמנות היו רבות יותר מאפשרויות הביצוע, בחומר, בטכניקה ובקצב הזמן.
ערב אחד רבתי ממש עם המהנדס גראבה. הסברתי לו שאנחנו לא נוכל לעבוד יותר מ-16 עד 18 שעות ביום. האיש שמע ואמר: "נדבר על הנושא הזה בפעם אחרת". למחרת הזמין אותי ושוחחנו עד מאוחר בלילה.
היה זה כבר באביב 1942 כאשר הפוליטיקה של השלטונות הגרמניים הייתה ברורה ביחס לאזרחים יהודים ופולנים. היהודים התהלכו כבר עם טלאי על הזרוע. דובר כבר על הקמת גטו עבור היהודים בצד השני של זדולבונוב ומהצד השני של פסי הרכבת. גראבה הסביר לי אז דבר אחד בסיסי, שהוא מבין וחושב שמחובתנו הקדושה לעזור לבני אדם נרדפים, כי מה שעושים כאן ליהודים, עובר את כל גבולות הנורמות של הבנתו. הוא אמר שאם יזמין יותר עבודות, יצטרך יותר אנשים ויוכל כך לדרוש מהשלטונות הקצאת מספר רב יותר לביצוע העבודות. מכיוון שפולנים ואוקראינים הם מיעוט, יוכל לקחת את כל היהודים. בימים אלה, בתקופה הזאת מתרחש גם חיסול הגטו ברובנו, כי הגטו הוקם לפני זדולבונוב ובאמת יום אחד זוכר אני רעש גדול בזדולבונוב, כי הגיעו ידיעות שהגטו ברובנו חוסל. שאלנו על גראבה. בבוקר האיש לא היה במשרד ואף לא בשטח הבנייה.
לאחר זמן מה נודע לנו שהוא נמצא ברובנו. למה ברובנו? כי שם היה "Zweigstelle" של פירמת "יוסף יונג-סולינגר וולד" ועבדו שם כ-100 פועלים יהודים ורק 2 או 3 פולנים, שהגיעו לשם מזדולבונוב ואחד או שניים שגרו ברובנו. מנהלת הלשכה של Zweigstelle הייתה יהודייה במסווה של ניירות אריים. וולף בינקה, שנשארה עם שם משפחתה וולף, אבל שמה הפרטי המושאל היה Krystyna, הייתה מכרה שלנו מהעיר לודז', אשת רופא שנרצח באקציה בסוף 1941 בזדולבונוב.
אותו יום בלתי נשכח, כשהיה רעש גדול וייאוש, גראבה הביא אנשים מהאקציה ברובנו. אני זוכר אותו וראיתיו כשהוביל את האנשים ברחוב שבצ'נקו מאובן, עייף ומיוזע. שמתי לב שלא היו שם רק פועלים של הפירמה, אלא גם נשים, ילדים והרבה יותר מאלה שהיו ברשימה. כמה כבר יכלו לעבוד שם? 70-80 בני אדם וגראבה הביא מעל ל-140.
התברר שבזמן האקציה נמלטו אנשים רבים וכל אלה הצטרפו לגראבה, שקיבל את כולם והוציאם מרובנו.
לאחר העובדה הזאת התחלנו להבין אחרת את עניין הבנייה, הפירמה ואפילו את גראבה עצמו. היה זה עבורנו משל מוחשי מאוד, כיצד בעת אסון ורגעים קשים אפשר לסמוך על גראבה. גרמני שאיכשהו שונה, אפילו לגמרי אחר מכל האחרים. אני לאחר העבודה, בפגישותיי עם ההורים ובחברת יהודים יכולתי לקבל אינפורמציה, מה חושבים על הפירמה וכו'.
התברר שכל היהודים כולל היודנראט התייחסו לאיש באמון רב. נודע לי שבמקרים רבים התייעצו איתו, כמובן שבחשאי בנוכחות הגרמנים ואף הפולנים שבחלקם אי אפשר היה לתת אמון. נוכחתי לדעת שמתייחסים אליו כמו לגואל, שאפשר להתייעץ עימו בכל הבעיות הסבוכות הקשורות בפקודות שונות נגד היהודים.
אחרי האקציה ברובנו גברה הפעילות ב-"Gebietskomisariat" ביחס ליהודים וכבר אז דובר על הקמת גטו בזדולבונוב. קיבלתי הודעה בכתב, שעליי להתייצב יחד עם אשתי בגטו. את המכתב מסר לי שוטר אוקראיני. ניצלתי את העובדה שהלכתי לעבודות יחד עם גראבה ועבדתי במשרד טכני. הלכתי פעם איתו למשרדו של "Gebietskomisar" גיאורג מרשל, רציתי איכשהו להסביר לו שלא יחול עליי הצו של הליכה עם אשתי לגטו. מהשיחה זכור לי שהאיש אמר לי: "כל היהודים חייבים להיכנס לגטו ללא יוצא מהכלל". הכרתי את השפה הגרמנית, אבל לא כל כך טוב כדי שאוכל מיד להגיב. אמרתי לו שאינני מסכים עם זה. אז האיש קפץ עליי מאחורי שולחן הכתיבה, החל לצרוח וגראבה עזר לי אז והאיש יצא מהמשרד.
