יוון: רקע היסטורי בתקופת השואה

בזמן כיבוש יוון על ידי מדינות הציר ב-1941 חיו בה כ-77,000 יהודים. שטח המדינה היוונית חולק בין גרמניה, איטליה ובולגריה. סלוניקי – המרכז היהודי הגדול ביותר, שמנה כ-50,000 יהודים - נפלה תחת שלטון גרמני. רדיפת היהודים בסלוניקי הגיעה לשיאה עם הקמתם של שני גטאות בעיר ואחרי כן גירושם של היהודים אל מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו באביב 1943.

אתונה היתה תחת שלטון איטלקי עד ספטמבר 1943. למרות השתייכותה לציר ברלין-רומא, הממשלה האיטלקית נמנעה מלהוציא אל הפועל את השמדת היהודים, ועל כן אלפי יהודים שחיו באזור הכיבוש הגרמני נסו אל האזור האיטלקי, הבטוח יחסית. מספר היהודים באתונה שהיה לפני המלחמה כ-3,500, גדל ל-8,000-10,000. אך מקלט זה היה זמני בלבד. לאחר כניעת האיטלקים בפני בעלות הברית בספטמבר 1943, כבשו הגרמנים את שאר שטחי יוון, ובכך כל היהודים הפכו למטרה לחיסול במסגרת ה"פתרון הסופי". גירוש יהודי אתונה החל באפריל 1944 ועד הקיץ התרחב אל פנים היבשת ואל הקהילות היהודיות העתיקות באיי יוון. כ-60,000 מיהודי יוון נספו בשואה.