השוטר שפתח את מעבר הגבול
פאול גרינינגר (Paul Grüninger) היה מפקד המשטרה בתחנת הגבול באיזור סנט גאלן (St. Gallen) בגבול שוויץ-אוסטריה. לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה, סגרה שוויץ את גבולה בפני אלו שהגיעו אל שעריה ללא אשרות כניסה מתאימות. באוקטובר 1938 הסכימו שוויץ וגרמניה הנאצית (שכעת כללה גם את אוסטריה) כי בדרכונים של יהודים תוחתם האות "J" (קיצור ל-Jude – יהודי). עם ההתדרדרות במצבם של היהודים באוסטריה, הלך וגבר זרם הפליטים היהודים שניסו לחצות בדרך לא חוקית את הגבול לשוויץ. גרינינגר בן ה-47 ניצב בפני דילמה מוסרית קשה: גירוש הפליטים חזרה לארצם בה השלטונות נקטו מדיניות מוצהרת של טרור אנטישמי, או נכונות לשאת בתוצאות על הפרת ההוראות המפורשות שנתנה לו ממשלתו.
גרינינגר החליט להתעלם מן ההוראות הרשמיות ולאפשר לפליטים הנואשים להיכנס אל שוויץ. יתרה מכך, על מנת להסדיר את מעמדם החוקי של הפליטים, זייף את הרישום שלהם כך שבדרכונים שלהם נכתב שהם הגיעו לשוויץ לפני מרץ 1938, המועד בו החלו ההגבלות על כניסה למדינה. הזיוף הזה אפשר לפליטים לקבל יחס של שוהים חוקיים וכך יכלו לעבור אל מחנה דיפולדסאו (Diepoldsau), לזכות לסיוע מארגונים יהודים ולקבל אשרות שהייה זמניות או רשיון מעבר ליעדים אחרים בעולם. גרינינגר, שומר החוק שהחליט לעבור על החוק, מסר דיווחים כוזבים על מספר הנכנסים ועל מצב הפליטים באזור עליו היה ממונה, ואף סיכל ניסיונות לאתר פליטים שעליהם היה ידוע שנכנסו בדרך לא חוקית אל שוויץ. הוא אפילו שילם מכיסו על מנת לרכוש מעילי חורף עבור פליטים חסרי כל אשר נאלצו להשאיר מאחור את כל רכושם.
הגרמנים הגישו תלונה לשוויצרים על מעשיו של גרינינגר, והוא שוחרר מתפקידו במשטרה במרץ 1939. זכויותיו הושעו והוא הובא למשפט באשמה שאפשר ל-3,600 יהודים להיכנס לשוויץ באופן בלתי חוקי ועל כך שזייף את מסמכי הרישום שלהם. התביעה הוסיפה אישומים נוספים כגון הסתרת פליטים יהודים וסיוע בהפקדת חפצי הערך שלהם.
משפטו של גרינינגר נפתח בינואר 1939 ונמשך למעלה משנתיים. במרץ 1941 מצא אותו בית המשפט אשם בחריגה מסמכות ובהפרת אמונים. הוא איבד את קצבת הפרישה שלו, נקנס ונדרש לשאת בהוצאות המשפט. בית המשפט הכיר בכך שפעל ממניעים של עזרה לזולת, אך קבע שבתור עובד מדינה היה עליו לציית לחוקים.
מנודה ונשכח חי גרינינגר את שארית חייו בדוחק. על אף הקשיים מעולם לא התחרט על מעשיו למען הפליטים היהודים. ב-1954 הסביר את מניעיו כך:
מדובר היה בשאלה אם להציל את חייהם של בני אדם שניצבו בפני סכנת חיים. כיצד יכולתי לשקול שיקולים בירוקרטים?
בדצמבר 1970, בעקבות לחץ תקשורתי, שלחה ממשלת שוויץ לגרינינגר מכתב התנצלות מאופק למדי, אך נמנעה מלפתוח מחדש את התיק שלו ולהשיב לו את הזכויות הפנסיוניות שנשללו ממנו. רק לאחר מותו נעשו צעדים משמעותיים לשיקום שמו. הניסיון הראשון נדחה על יד השלטונות השוויצרים, אך בשנת 1995 הממשלה השוויצרית הפדראלית ביטלה סוף-סוף את הרשעתו של פאול גרינינגר.
ב-21 באפריל 1971, שנה לפני מותו, העניק יד ושם את תואר חסיד אומות העולם לפאול גרינינגר.
בתמיכת: Claims Conference
