מתוך עדותה של אווה נובוטנה (Novotna)

נולדתי ב-23 בדצמבר 1938 למשפחה מעורבת: אבי, קורט באר, יליד 23 בפברואר 1911, נולד כיהודי. הורי נישאו בשנת 1938, ולכן נחשבתי ליהודייה על פי חוקי נירנברג ונרשמתי יחד עם אבי ברשימת היהודים. אני מצרפת את הנסח, כלומר את רשימת השמות של חברי הקהילה הדתית בפראג.

לאחר הכיבוש של מה שנשאר מצ'כוסלובקיה, היו אבי ואמי פעילים בתנועת ההתנגדות. הם נאסרו בגין פעילותם במרץ 1941. אמי שוחררה לאחר עשרה ימים ואילו את אבי העבירו לצוויקאו ומשם,  בספטמבר 1941, לדרזדן. שם איבד את עצמו לדעת ב-25 בספטמבר 1941, לאחר שהיה נתון לחקירות  קשות לגבי המאסר של חברו, יאן קרייצי. אמי נאסרה בשנית ביוני 1942 ואני עברתי לטיפולה של יאמילה פרוקופובה ואחר כך לטיפולם של מר ומרת לוסאו בנובה פאקה.

לפני חג המולד 1942, הגברת הרבנובה לקחה אותי לביתה. בשנתיים וחצי הבאות חייתי אתה עד לשחרור, שבעקבותיו חזרה אמי ממחנה הריכוז. גברת הרבנובה ידעה שאני יהודייה ושהורי נאסרו בגלל פעולות התנגדות. לי יש רק זיכרונות מעורפלים מן הזמן שקדם לבואי לביתה של הגברת הרבנובה, אבל את  הימים שהייתי אצלה לא אשכח אף פעם כי הם צרובים בזיכרוני. חייתי עם המשפחה והם התייחסו אלי כאילו הייתי בתם הצעירה; קיבלתי טיפול וחינוך נפלאים מכל הבחינות. למרות שהמצב תחת הכיבוש היה קשה, היו לי חיים מאושרים כילדה. לא יכולתי ללכת לבית הספר מפני שנאלצתי להסתתר, אך הייתה לי מורה פרטית בבית מספטמבר 1944 עד יוני 1945 וכך יכולתי להשלים את לימודי הכיתות הראשונות של בית הספר היסודי. אני יודעת שהגברת הרבנובה התעצבה מאוד כאשר עזבתי את ביתה והיא אכן נהגה עד שעזבה את הארץ לבקר אותי בבית שבו גרתי שוב עם אמי.

אני מודעת לעובדה ששרדתי את הכיבוש הנאצי אך ורק תודות לגברת מילנה הרבנובה.