בסוף שנות ה-20 של המאה העשרים פגשנו, אחותי אולגה ששמה כעת הוא וסקובה, ואני את אביה של אווה נובוטנה, קורט קונראד-באר, עיתונאי וכתב בעיתונות הקומוניסטית. ההכרות היתה באמצעות עיתונאית ידועת שם - מילנה יסנסקה (Jesenska), שהייתה חברתה של אימנו, סטאסה יילובסקה. קורט ומילנה היו קרובים מאוד זה לזו באותה תקופה.
בשנת 1938, נשא קורט את ולאסטה פחניקובה ובאותה שנה נולדה לזוג בת, אווה. קורט היה יהודי. ולאסטה באה ממשפחה לא יהודית מאופבה.
ב-15 במרץ 1939, לאחר הכיבוש של מה שנותר מהרפובליקה [צ'כיה], רשמו את משפחת באר כמשפחה מעורבת ועל פי חוקי נירנברג נחשבה אווה ליהודייה.
קורט באר נאסר באביב 1941 בגלל פעילותו בתנועת ההתנגדות. הוא הועבר מפראג לצוויקאו ובסתיו 1941 נשלח להמשך חקירות בדרזדן. באותה עת, אחד מחבריו נאסר אף הוא. קורט חשש שמא לא יוכל לעמוד בעינויים וכתוצאה מכך - יבגוד באנשי קשר אחרים. זאת הסיבה שבעטיה התאבד ב-26 בספטמבר 1941.
גם אמה של אווה הקטנה נאסרה באביב 1941. היא שוחררה כעבור עשרה ימים. מבלי להודיע לקרובים, אשפז הגסטאפו את אווה באחד מבתי החולים. אמה מצאה אותה במצב טראומטי לחלוטין. אני סיפרתי לדודתי, מילנה הרבנובה, על מצבה של משפחת באר. מילנה הציעה ביוזמתה שאם ולאסטה תיאסר שוב, היא תיקח את אווה לביתה על מנת שתחיה אצלה. באותם ימים גרה מילנה רק עם בנה, מילאן, שהיה נער בגיל בית הספר התיכון. בעלה, איוון הרבן, העורך הראשי של העיתון LIDOVE NOVINY (חדשות העם) נאסר כבר בסוף 1939 ובאותה עת נכלא במחנה הריכוז זקסנהאוזן. הזהרתי את מילנה מפני הסכנה הגדולה שאורבת למי שמסייע לילד שנחשב כיהודי. היא גם הייתה מודעת להרשעות הפוליטיות כנגד משפחת באר.
ולאסטה בארובה נאסרה בקיץ 1942. אווה הקטנה כבר הכירה את מילנה ואת מילאן, מפני שנהגתי לקחת אותה לבקרם, כך שאם יעלה צורך, לא תיקלע לסביבה זרה. יצא שהיא בכל זאת נפלה קורבן למצבים טראומטיים כאשר שוכנה בין זרים. אחותה של ולאסטה, ליבוסה פחניקובה, מסרה את אווה לאירמילה פרוקובה, שבגלל הסכנה שבה הייתה נתונה בעצמה, שיכנה את הילדה אצל מר וגברת לוסאן בנובה פאקה.
אווה הקטנה הגיעה אל מילנה לפני חג המולד 1942. מילנה ואני חששנו שמא הצ'כים יסגירו אותנו. הילדה לא קיבלה כרטיסי מזון, היא לא הייתה רשומה במשטרה והיה חשש שמא השכנים ישימו לב לביקור הממושך של ילדה קטנה אצל אשתו של עורך מפורסם, אסיר במחנה ריכוז. מילנה הבטיחה לי שאם תתעורר בעיה כלשהי, היא תצהיר שאני נתתי לה את הילדה ושאחותה של ולאסטה היא שהפקידה אותה בידי. למרבה המזל השכנים לא גילו סקרנות מופרזת ואווה גדלה אצל מילנה, שהתייחסה אליה כאל נסיכה. אמה של אווה באה לקחת את בתה במאי 1945, לאחר ששרדה את אושוויץ ואת המאסר שבעקבותיו, במחנה לתיקון המידות, לשם נשלחה לאחר מאסר של חברה להתנגדות.
לבסוף, עוד זיכרון אחד: לאחר מותו של קורט, ולאסטה, שהייתה עדיין חופשיה, קיבלה מסר מדרזדן שבית הסוהר מוכן לשלוח לה את הכד המכיל את אפרו של בעלה, תמורת סכום כסף. אינני זוכרת מה היה גודל הסכום. לוולאסטה לא היה כסף ואף לי לא. ניגשתי אל אבי, רודולף יילובסקי, וביקשתי את עזרתו. הוא נתן לי את כל הסכום. למרות שהיה חבר בקבוצת התנגדות בעלת אוריינטציה פוליטית שונה, הוא סבר שלהתנגדות הייתה מטרה אחת: להשתחרר מן הכיבוש. וכך, הודות לאבי, אפרו של קורט קונראד-באר מונח בגנזך כדי-האפר בבית הקברות היהודי של פראג בסטרסניצה.
