שמי ולדיסלב שפילמן. נולדתי ב-5 בדצמבר 1911 בסוסנוביץ, בנם של אסתרה רפפורט וסמואל שפילמן.
במהלך מלחמת העולם השניה נרדפתי על ידי המשטר הגרמני בשל מוצאי היהודי. בשנת 1940 נכלאתי בגטו ורשה יחד עם משפחתי. ב-1942, הוריי, שתי אחיותיי, ואחי נלקחו מכיכר האומשלגפלאץ (Umschlagplatz) - המקום בו הוחזקו יהודי ורשה לפני גירושם – ושולחו, ככל הנראה לטרבלינקה, שם נרצחו. בסדרה של צירופי מקרים הצלחתי להימלט מן האומשלגפלאץ ואחר כך מן הגטו ולהגיע לצד ה"ארי" של ורשה. חייתי שם כשאני מוסתר על ידי פולנים רבים עד למרד הפולני שפרץ ב-1 באוגוסט 1944. באותו זמן סייעו לי השחקנית יאנינה גודלבסקה (Godlewska Janina), השחקן אנדז'יי בוגוצקי (Andrzej Bogucki) ומנצח התזמורת צ'סלב לביצקי (Czeslaw Lewicki) אשר הוכרו כולם על ידי יד ושם בשנת 1978 בתור חסידי אומות עולם.
... לאחר פרוץ המרד בוורשה ב-1 באוגוסט 1944 גורשו כל הפולנים מן העיר וכל סיוע מצד הפולנים, בעיקר בחלקים שהיו תחת שליטת הגרמנים, הפך לבלתי אפשרי. מרגע זה חייתי לבדי בתוך ההריסות של ורשה החרבה, ללא מזון, ללא מים וללא חימום. בסביבות 15 בנובמבר קצין גרמני מצא אותי בבית ברחוב אלייה ניפודלגלוסקי (Aleje Niepodleglosci) 221. היה זה סרן וילהלם הוזנפלד מטאלאו (Thalau). הקצין הזה סייע לי באופן אישי להסתתר בעליית הגג במפקדה הכללית של הגרמנים בוורשה. הוא גם נתן לי שמיכה, מעיל, מזון במשך תקופה ממושכת, כמו גם עזרה נפשית ואישית עד לבריחתו מוורשה באמצע דצמבר 1944. כל סיוע ליהודים באותה העת גרר עונש מוות. ללא עזרתו לא הייתי שורד. לרוע המזל, מאמציי לשחרר את הקצין מן השבי הרוסי לאחר המלחמה לא צלחו והוא מת במחנה בסטלינגרד ב-1952.
מאוחר יותר נודע לי ממכתבים ומאנשים שונים שניצלו על ידו ובני משפחותיהם שווילם הוזנפלד עזר גם לאחרים. בעיקר ללאון וורם, אשר קפץ מרכבת בדרכה לטרבלינקה. הוזנפלד השיג לו מסמכים מזוייפים והעסיק אותו במתחם הספורט של ורשה. עזרה דומה העניק הוזנפלד לכמה נפשות ממשפחת צ'יקיורה (בנו של הניצול משמש כיום בתור קונסול המשנה של פולין בהמבורג), כמו גם אנשים אחרים וילדים יהודים קטנים במהלך כל תקופת המלחמה. סרן הוזנפלד היה איש אמיץ וגיבור שנלחם בפשיזם ומגיע לו לקבל אות הוקרה.
