גורלן יוצא הדופן של שתי אחיות
פרוקופיי איוואנוב (Prokofiy Ivanov), יליד 1888, חי עם אשתו לידיה (Lidiya) ושתי בנותיו הבוגרות, ליובה (Lyuba) וליוסיה (Lyusya) בכפר קוסצ'בקה (Kosachevka), סמוך לפטרוביצ'י (Petrovichi), 50 קילומטרים מסמולנסק (Smolensk) ברוסיה. שני בני הזוג היו מורים בבית הספר של הכפר. עם פלישת הגרמנים לברה"מ בקיץ 1941, גויסה בתם ליובה לצבא האדום ומאוחר יותר נפלה בקרב.
איזור קוסצ'בקה נכבש על ידי הגרמנים בסוף יולי 1941. בני הזוג המשיכו ללמד בבית הספר, אך במקביל נרתמו לעזרת הפרטיזנים הסובייטים שהחלו לפעול בסביבה וספקו להם מזון, מידע ותחמושת. הבת השנייה, ליוסיה שמשה כקשרית וכבלדרית בין הוריה והפרטיזנים.
שנה לאחר הכיבוש, בסוף יולי 1942, הביאו הפרטיזנים נער יהודי בשם לב גורביץ, אשר נפצע ברגלו, אל בית משפחת איוואנוב. לב ואחיו הבכור חיים היו היחידים ממשפחתם שנותרו בחיים. הוריהם ואחיהם הצעיר נטבחו יחד עם שאר יהודי עירם פטרוביצ'י ב-22 ביולי 1942. שני האחים הצליחו להימלט אל היער יחד עם מספר ניצולים אחרים מן הטבח בפטרוביצי והצטרפו אל אחת מיחידות הפרטיזנים באיזור. זמן קצר לאחר הצטרפותם, לב נפצע ברגלו והאיוואנובים התבקשו להסתירו עד אשר פצעיו יחלימו.
חרף העובדה שהגרמנים הרבו לבקר בבית המשפחה וחרף העבודה ששכנם שיתף פעולה בגלוי עם הגרמנים, הם לקחו את הנער בן ה-16, טיפלו בפצעיו והסתירו אותו בביתם. בתחילה הוא הוחבא בעליית הגג, אחר כך בסככה ולבסוף בחור שחפרו עבורו מתחת לרצפת הבית. המשפחה טיפלה בו היטב ודאגה לכל צרכיו. אחיו חיים נשאר עם הפרטיזנים ביערות ומאוחר יותר מת בקרב.
בפברואר 1943, אלמוני הלשין על לידיה איוואנוב ועל ליוסיה בפני הגרמנים. שתי הנשים נאסרו. לידיה הוצאה להורג במקום וליוסיה עונתה למוות. על אף שאבד את אשתו ואת בתו, פרוקופיי איוואנוב המשיך להסתיר את לב ולטפל בו. שניהם היו שרידים יחידים למשפחתם.
באותם זמנים קשים, התגייסה שכנתו של איוואנוב, יליזבטה קונדרטייבה (Yelizaveta Kondratyeva, ילידת 1917) לעזור לו בניהול משק הבית ובטיפול בנער המסתתר. מפקד המשטרה המקומית, שהיה תלמידו לשעבר של איוואנוב, היה מזהיר אותו מראש לפני כל חיפוש או מארב מתוכנן. במקרים אלו, קונדרטייבה היתה מלווה את לב למקום מסתור ביער, בו הוא נותר עד אשר חלפה הסכנה. מאוחר יותר פרוקופיי נשא את יליזבטה קונדרטייבה לאשה.
לאחר שחרור מחוז סמולנסק בספטמבר 1943, לב עזב את הכפר קוסצ'בקה. הוא המשיך להתכתב עם מציליו במשך שנים רבות. בשנת 1991 עלה לישראל וזמן קצר לאחר מכן פנה ליד ושם בבקשה להכיר במציליו בתור חסידי אומות עולם. "כל חיי אזכור את גבורתם של בני משפחת איוואנוב ולעולם לא אשכח אותם. אנשים כאלה ראויים לשאת בתואר 'אזרחי העולם' ולהיכלל ברשימת חסידי אומות העולם."
ב-13 בדצמבר 1995, יד ושם הכיר בפרוקופיי ולידיה איוואנוב בתור חסידי אומות העולם. ארבע שנים מאוחר יותר, ב-1999, הוענק האות גם ליליזבטה קונדרטייבה.
אך בזאת לא תם הסיפור.
לאחר שהוכרו בתור חסידי אומות העולם צץ מידע חדש אודות משפחתה של לידיה איוואנוב. יום אחד, הגיע אילן גיא (אגאייב) למחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם וביקש לקבל מידע אודות משפחת איוואנוב. הסתבר, כי אחותה של לידיה איוואנוב, אקטרינה (Ekaterina), התחתנה עם רודיון טרופימוביץ' אגאייב (Rodion Trofimovich Ageyev), איכר מקוסצ'בקה. רודיון נפצע במלחמת העולם הראשונה ובזמן החלמתו החל לקרוא בספרי הקודש. כתוצאה מכך החליט להתגייר ולקחת את משפחתו לארץ הקודש. הם התיישבו בתל אביב בשנת 1923. 33 שנים מאוחר יותר, ב-1956, נסע רודיון לבקר בכפר הולדתו קוסצ'בקה ושמע ככל הנראה כיצד גיסתו הצילה בגבורה רבה את לב גורביץ'. לאחר מותו של רודיון, התגלה בין חפציו האישיים תצלום שעל גבו נכתבה ההקדשה הבאה: "ראה וזכור את השנים הקשות והחשוכות אותם עברנו יחד, בעת הכיבוש הפשיסטי. מוקדש לפרוקופיי וסילייביץ (Vasileyevich), מהאדם אשר הציל ממוות נורא. ליובה, ה-1 במרץ, 1945."
היה זה תצלום אשר נשלח על ידי לב גורביץ למצילו, וככל הנראה איוואנוב נתן אותו לגיסו בעת ביקורו בכפר ב-1956. מציאת התצלום בין חפציו של סבו הניעה את אגאייב להתחיל במסע אל העבר. בעזרת המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה ביד ושם מצא דפי עד שלב גורביץ' מסר. וכשהמשיך להתעניין, היגע למחלקה לחסידי אומות העולם, שם למד על גבורתה של הדודה רבא שלו בזמן המלחמה.
בכך נסגר המעגל על סיפורן של שתי אחיות שתי העלילות התחברו יחד במדינת ישראל. זהו סיפורן של שתי אחיות מכפר קטן ברוסיה - האחת התגיירה ועברה לגור בארץ ישראל, בה חיים עד היום נכדיה וניניה. השניה נותרה מאחור, אך מילאה תפקיד מרכזי בהצלתו של יהודי אשר לימים עלה גם הוא לארץ ישראל, פעל להוקרתה, ודאג לכך ששמה יהיה חקוק על קירות גן חסידי אומות העולם בירושלים.
