מילנה –אהבתו של פרנץ קפקא
"אני רואה אותך ביתר בהירות, את תנועות גופך, ידייך, כה מהירות, כה נחושות, כמעט פגישה, אך כאשר אני מנסה לשאת את עיני אל פנייך, מה שפורץ אל תוך זרם המכתב...היא אש, ואינני רואה דבר אלא אש".
(מתוך מכתב של פרנץ קפקא אל מילנה יסנסקה)
מילנה יסנסקה (Milena Jesenská) נולדה ב-19 באוגוסט 1896 בפראג. אביה היה רופא שיניים ופרופסור לרפואה באוניברסיטת צ'רלס בפראג, הוא היה קתולי, שמרן, פטריוט צ'כי, שאיתו קיימה קשר מתוח. אמה נפטרה כאשר הייתה בת 13 ונעוריה צבועים במרדנות ובדחף לנפץ דפוסים ישנים. היא סיימה את בית הספר מינרווה, מוסד חינוכי יוקרתי ביותר, החלה בלימודי הרפואה, אך נשרה לאחר סמסטרים אחדים. כאשר הייתה כבת 20, התאהבה בארנסט פולק. הוא עבד כמתרגם בבנק, אך השתייך לחוג האינטלקטואלים של פראג, והציג את מילנה בפני פרנץ קפקא, מקס ברוד, פרנץ וורפל ואחרים. אביה הסתייג מקשריה עם פולק היהודי דובר הגרמנית, ולבסוף כלא אותה בבית חולים לחולי נפש למשך תשעה חודשים, מיוני 1917 עד מרץ 1918. כאשר נישאה לפולק, לאחר שחרורה מבית החולים הפסיכיאטרי, הסיר אביה את תמיכתו הכספית וניתק את קשריו עם בתו. הזוג עבר לווינה. היא עבדה כמורה לצ'כית, החלה לעבוד כעיתונאית והפכה לכתבת האופנה הווינאית בעיתון של פראג. שנותיה בווינה היו אומללות ונישואיה עלו על שרטון. היה זה בווינה, שם קראה את סיפוריו הראשונים של פרנץ קפקא, כתבה לו ובקשה את רשותו לתרגמם לצ'כית. זו הייתה ראשיתה של התכתבות לוהטת, שתמשך עד תחילת 1923. יחסיהם התנהלו בעיקר באמצעות מכתבים ולפרשיית אהבתם לא היה למעשה שום עתיד.
לבסוף שבר קפקא את הקשר. לאחר שנפטר ב-1924, פרסמה מילנה הספד ב"נרודני ליסטי" בו נכתב כי "הוא נדון לראות את העולם בבהירות כה מסנוורת עד כי לא יכול לעמוד בכך והלך אל מותו". לאחר מות קפקא, נטשה מילנה את בעלה. תחילה עברה לדרזדן ואז בחזרה לפראג, והפכה לעורכת ב"נרודני ליסטי" ולבסוף- בפריטומנוסט. עבודתה כעורכת ביססה את מעמדה בתוך קבוצה של סופרים ועיתונאים צ'כים ממוצא יהודי ואף גרמני. בשנת 1927, נישאה מילנה לארכיטקט מזרם הבאוהאוס, יארומיר קרייצר, ובשנת 1928 נולדה בתה, יאנה. היא הפכה לפעילה במפלגה הקומוניסטית וכתבה לכתב העת של המפלגה " סביט פראצה", אך לאחר משפטי הראווה בברית המועצות בשנת 1936 עזבה את המפלגה.
סיפוח חבל הסודטים על ידי הגרמנים בסתיו 1938, הביא לפראג מספר עצום של פליטים, בעיקר יהודים. מילנה, כרבים אחרים, העריכה שעד מהרה, יכבשו הגרמנים את הארץ כולה ושהמתנגדים האידיאולוגים המתגוררים שם, בעיקר יהודים, יהיו הנרדפים הראשונים.
על כן החלה מילנה יסנסקה לעודד את עמיתיה היהודים לחצות את הגבול לפולין ולשים פעמיהם למערב. הבעיה החריפה עם הפלישה הגרמנית באביב 1939. ידידה הטוב של מילנה, הרוזן יואכים פון זדטביץ, ממוצא גרמני, סיפר לה אז על נתיב בריחה שהוכן עבור טייסים צ'כים שרצו להימלט לצרפת. צריך היה לחצות את הגבול סמוך למורבסקה אוסטרבה, בעזרתם של מורי דרך מקומיים, ואחר כך להמשיך לקטוביץ, פולין. משרד בניהול בריטי, ששכן במקום, סייע לנמלטים להגיע לאנגליה. יסנסקה וזדטביץ החליטו לעשות שימוש בנתיב הזה כדי להבריח משם את בני ארצם שהיו תחת איום. עד מהרה, הפכה דירתה של יסנסקה תחנה לאנשים במנוסה. כאשר הם שהו בביתה, דאגה יסנסקה לצרכיהם וציידה אותם במזון ובמסמכים מזויפים, שיהיו נחוצים להם במסעם.
במכתבו ליד-ושם מה-8 באפריל 1994, כתב זדטביץ :"פגשתי אנשים רבים בדירתה שבקורמסקה 6. שם מצאו מקלט והתכוננו לבריחה מעבר לגבול לפולין. בשל הצורך לשמור על סודיות, שמותיהם לא היו ידועים לי מעולם, ואולי גם שכחתי אחדים. עד מהרה הסכמנו, מילנה ואנכי, שאני מסוגל לעזור לה בפעילות הזאת. בדרך כלל לקחתי אנשים במכוניתי, אירו דו-מושבית, מהדירה של מילנה והסעתי אותם למורבסקה אוסטרבה, סמוך לגבול הפולני." זדטביץ הוכר גם הוא כחסיד אומות העולם.
העיתונאי הקומוניסטי היהודי, אויגן קלינגר, היה אחד מפליטים רבים שהסתתר בדירתה של יסנסקה וניצל בעזרתם של יסנסקה וזדטביץ. קלינגר שרד את המלחמה בלונדון. כאשר היה עדיין בפראג, ניסה קלינגר לשכנע את יסנסקה להימלט למערב, אך היא סירבה. יסנסקה האמינה שהסכנה שריחפה מעליה כאנטי-פשיסטית הייתה קטנה מן הסכנה של ידידיה היהודים, ועל כן סברה שעליה להמשיך בפעולות ההצלה ככל שתוכל. דבר זה התברר כמשגה גורלי.
ב-11 בנובמבר 1939, אסר הגסטאפו את יסנסקה. שלושה מכתבים מאת זדטביץ,שנמצאו בדירתה, הכילו מידע שהוביל למאסרו וכליאתו למשך 15 חודשים. לאחר שהייתה אסירה בבתי סוהר שונים, גורשה יסנסקה למחנה הריכוז לנשים-רוונסברוק. במחנה פגשה באסירה, מרגרט בובר-נוימן, שהיתה נשואה לבנו של מרטין בובר. ידידות נדירה התפתחה בין השתיים. בגלל תנאי המחנה, התדרדרה בריאותה של מילנה והיא נפטרה ב-17 במאי 1944, שלושה שבועות לפני יום פלישת בנות הברית לנורמנדי (D DAY ).
ב-14 בדצמבר 1994, הכיר יד ושם במילנה יסנסקה כחסידת אומות העולם.
