"היא דואגת לי כאילו הייתי ילד קטן"
יאן ויקטרינה (קטיה) קרייב היו זוג מבוגר ועני, שגר עם ילדיו בכפר לוסוסנה שבחבל גרודנו. בשנות ה-20 של המאה ה-20, שמשה יקטרינה כמטפלת לילדי משפחת ז'וקובסקי, משפחה יהודית מגרודנו. מאז נשארה בקשר עם המשפחה ובעיקר הייתה קרובה לבן, סולומון, שאותו גידלה. סולומון נעשה מורה ומרקסיסט מוצהר, ואף על פי כן נשאר קשור מאוד לאומנת שלו לשעבר.
כאשר גרמניה תקפה את ברית המועצות ביוני 1941, ניסה סולומון לברוח מן הכוחות הגרמניים הפולשים, אך נאלץ לשוב לגרודנו. למעלה מ-18 חודש שרד בגטו גרודנו בעזרתה של יקטרינה קרייבה, שנהגה להבריח לו מזון. בפברואר 1943, כאשר הגטו חוסל, נמלט סולומון ופנה לבית קרייב. על אף הסכנה, החביאה אותו המשפחה במרתף בו אוכסנו תפוחי-אדמה, ויקטרינה הביאה לו שלוש ארוחות ביום.
כדי להעסיק אותו הביאה יקטרינה לסולומון מחברת, כדי שיוכל לכתוב ולהתבטא – בעיקר כדי לסייע לו להתגבר על השעות הארוכות של חוסר מעש. "אתה יושב כאן ימים ארוכים ואתה כל כך עצוב. בבקשה תכתב כאן בשביל טייבע ואסתרק'ה [אחיותיו]. אם אני לא אצליח לשמור עליך, הן ידעו לפחות מה עבר עליך", כך אמרה לו. באפריל 1943, שבועות ספורים לאחר שהגיע לבית קרייב, כתב: " היא דואגת לי כאילו הייתי ילד קטן ואפילו מרוקנת בכל יום את סיר הלילה שלי. לפני עלות השחר היא עומדת על המשמר לבדוק שהכל תקין. היא מרגיעה את בעלה שלא ידאג כל כך, מפני שהוא חושש לעצמו ולילדים. היא מביאה לי עיתון פעמים אחדות בכל שבוע ומוסרת לי את כל הבשורות הטובות מן העיר". משפחת קרייב חיה בעוני – לא הייתה להם חלקת אדמה משלהם או נכסים אחרים כלשהם. למרות זאת חלקו את מזונם עם סולומון ולא ציפו לשום תמורה. בני המשפחה שמעו על יהודים שהסתתרו באזור, אך נתפסו ונורו. הם ידעו גם על כפריים, שסחטו כסף מן היהודים הבורחים ואחר כך הסגירו אותם. הסכנה הייתה מתמדת. בכל פעם ששוטר התקרב, היה סולומון בורח ליער ומתחבא שם למספר ימים.
יאן ויקטרינה קרייב הסתירו את סולומון ז'וקובסקי עד לשחרור האזור בידי הצבא האדום, ביולי 1944. לאחר המלחמה שמר ז'וקובסקי על קשר חם עם מציליו.
ב-12 בדצמבר 2000, הכירה יד ושם ביאן ויקטרינה קרייב כחסידי אומות העולם.
