השליח
יאן קוזיילבסקי (Kozielewski) נולד ב-1914 בלודז' ('קרסקי' (Karski) היה כינויו במחתרת אותו החליט לאמץ מאוחר יותר כשם משפחתו). ב-1935 סיים לימודי דמוגרפיה באוניברסיטת לבוב והחל לשרת כפקיד במשרד החוץ הפולני. אחרי כיבוש פולין על ידי גרמניה בספטמבר 1939, הצטרף למחתרת הפולנית, "ארמיה קריובה" (Armia Krajowa). בזכות זיכרון ההחזותי יוצא דופן נבחר לשמש כבלדר ושליח אל הממשלה הפולנית הגולה שישבה קודם בצרפת, ולאחר נפילת צרפת עברה ללונדון.
באוקטובר 1942, תקופת השיא של השמדת יהדות פולין, הצטווה קרסקי לצאת בחשאי ללונדון ולהעביר דין וחשבון מפורט על המצב בפולין בפני נציגי הממשלה הפולנית הגולה. מצב היהודים בפולין אמור היה להיות רק אחד הנושאים שיוצגו במסגרת הדיווח. מאחר והממשלה הגולה התעניינה בפוליטיקה הפנימית של המחתרות השונות בפולין, נפגש קרסקי עם מנהיגי הפלגים השונים, כולל היהודים הציונים ו"הבונד". כך ארע שזמן קצר לפני צאתו ללונדון נפגש קרסקי עם שני מנהיגים יהודים שהפצירו בו ליידע את העולם לגבי מצבם הקשה והנואש של יהודי פולין. המסר היה:
"העם היהודי עומד בפני הכחדה."
תחינותיהם של המנהיגים היהודים נגעו לליבו של קרסקי, והוא החליט שעליו לראות את הדברים במו עיניו על מנת שיוכל להעביר עדות חיה ואמינה. תוך סיכון חייו התגנב קרסקי בחשאי אל תוך הגטו הגדול בפולין – גטו ורשה – ואל מחנה באיזור לובלין. המראות הקשים בהם חזה זעזעו אותו ושכנעו אותו כי מוטלת עליו החובה להיות לא רק שליח של המחתרת הפולנית, אלא גם להיות לפה לזעקתם של היהודים הגוססים והמושמדים בפולין.
בנובמבר 1942, הגיע קרסקי ללונדון ומסר את הדין וחשבון לממשלת פולין הגולה. אחר כך יזם פגישות עם וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, ועם מדינאים אחרים, עיתונאים ואישי ציבור. משם נסע לארצות הברית ונפגש עם הנשיא האמריקני רוזוולט ומדינאים אחרים. קרסקי ניסה, ללא הצלחה יתרה, לעורר את דעתם של המנהיגים ואת דעת הקהל נגד השמדת היהודים. ב-1944, בזמן שהותו בארצות הברית, כתב קרסקי ספר על אודות המחתרת הפולנית ("סיפורה של מדינה סודית") בו הקדיש פרק נכבד לשואת יהודי פולין.
אחרי המלחמה נשאר קרסקי בארצות הברית, נישא לאישה יהודיה ניצולת שואה והפך לפרופסור באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה. הוא הקדיש חלק גדול מזמנו להנצחת זכרם של קרבנות השואה, הזדהה בכל ליבו עם הטרגדיה והסבל שהיו מנת חלקם של היהודים וסרב להשלים עם שתיקתו של העולם אל מול השמדתם של ששה מיליון יהודים. בנאום שנשא ב-1981 בפני קצינים של הצבא האמריקאי שהיו בין משחררי מחנות הריכוז, אמר קרסקי שהוא חש כי נכשל במילוי משימתו בעת המלחמה . עוד הוסיף:
"וכך, הפכתי גם אני ליהודי. וכפי שכל משפחתה של אשתי נספתה בגטאות פולין, במחנות הריכוז ובמשרפות – הפכו כל היהודים שנטבחו בשואה להיות בני משפחתי. אני מגדיר את עצמי כנוצרי יהודי. חונכתי בתור קתולי ועל פי עקרונות האמונה שלי האנושות ביצעה את החטא הקדמון השני. החטא הזה ירדוף את האנושות עד קץ הימים. וכך אני מאמין שצריך להיות."
ב-2 ביוני 1982, יד ושם הכיר ביאן קרסקי בתור חסיד אומות העולם.
קרסקי אמנם לא הצליח להציל אף יהודי אך מאמציו הבלתי נלאים, תוך סיכון חיים, לחשוף את מצבם של היהודים ומאוחר יותר לעורר את בנות הברית לפעולה להצלת מיליוני היהודים באירופה הביאו את הוועדה לציון חסידי אומות העולם לזכות אותו בתואר. הוא נטל סיכון עצום כאשר חדר לגטו ורשה.
המקרה של קרסקי הוא יוצא דופן מבחינות רבות. בעוד שמצילים אחרים קיבלו את ההחלטה הקשה לצאת ממעגל העומדים מהצד, לשבור את השתיקה ולפעול, קרסקי הביא את הדילמה הזאת אל פתחם של מקבלי ההחלטות בעולם החופשי.
ב-1994 זכה פרופסור קרסקי באזרחות כבוד של מדינת ישראל. בנאום שהעניק לרגל האירוע אמר:
"זהו היום החשוב והמשמעותי ביותר בחיי. באמצעות אזרחות הכבוד של מדינת ישראל הגעתי למעלה הרוחנית הגבוהה ביותר באמונתי הנוצרית. בדרך מסוימת הפכתי גם אני לחלק מן הקהילה היהודית... ועתה, אני, יאן קרסקי, שנולד בשם יאן קוזיילבסקי – פולני, אמריקאי, קתולי – הופך להיות גם ישראלי."
