"דמויות מופת עילאיות של אהבה, אומץ ומסירות"
ז'וז'ף לאנסו (Joseph Lançon) שכינויו היה "ז'ו" היה קתולי, אלמן שחי עם ילדיו בחווה צנועה בווייז'י-פונסנה (Veigy-Foncenex), כפר קטן בהרי האלפים הצרפתיים, מאות מטרים מגבול שוויץ. במהלך הכיבוש הגרמני הבריח לאנסו מאות פליטים לשוויץ על פי בקשתו שלך האב ז'אן-ז'וז'ף רוסיי (Jean-Joseph Rosay), גם הוא חסיד אומות העולם, שהיה הכומר של וייז'י ושל הכפר הסמוך, דוביין (Douvaine).
ללאנסו סייעו בתו הגדולה תרז (Thérèse Lançon-Neury) ואחד משכניו הצעירים פרנסואה פרייא (François Périllat). לשניהם הוענקו אותות חסידי אומות העולם. לאנסו היה חבר בצוות שזכה לכינוי "רשת הבריחה של דוביין", צוות שסייע למאות ילדים יהודים שהיו פליטים לחצות את הגבול אל שוויץ.
אחד הניצולים היהודיים, ז'אן ואלבו (Jean Valbot), שפגש את לאנסו באמצעות האב פיגו (Figuet), תיאר לאחר מכן את חציית הגבול. בפגישתו עם לאנסו הוחלט שהוא ומשפחתו יחצו את הגבול עוד באותו לילה, 9 בספטמבר 1943. אי אפשר היה להתעכב כיוון שהשליטה בגבול עמדה לעבור מהאיטלקים לגרמנים וחציית הגבול תחת שלטון גרמני היתה קשה בהרבה. מאוחר באותו לילה נפגשה משפחת ואלבו עם לאנסו, שהוביל את בני המשפחה היישר לנקודה שנבחרה לשם מעבר הגבול: פרצה בגדר התיל דרכה יכלו הפליטים לעבור לשוויץ. כך ניצלו חייהם של בני משפחת ואלבו כפי שניצלו חייהם של יהודים רבים אחרים.
ז'וז'ף לאנסו ביצע את מעשי ההצלה מתוך רגש אלטרואיזם טהור ולא ביקש לקבל תמורה. למרבה הצער שילם לאנסו ביוקר על מעשיו. ב-5 באוקטובר 1943 עצרו הגרמנים את בתו, תרז. היא שוחררה באופן מפתיע לאחר מספר ימים. ב-10 בפברואר 1944, בעקבות הלשנה, נעצרו פרנסואה פרייא, ז'וז'ף לאנסו, האב רוסאי (Rosay) והאב פיגו, שהיו פעילים ברשת ההברחה. פרייא, לאנסו ורוסאי גורשו למחנות ריכוז ונספו. מאוחר יותר תיאר אותם ואלבו כך: "דמויות מופת עילאיות של אהבה, אומץ ומסירות."
ב-16 במאי 1989 הכיר יד ושם בז'וז'ף לאנסו ובבתו, תרז נורי-לאנסו, בתור חסידי אומות העולם.
בתמיכת: Claims Conference
