"פשוט ריחמתי עליו"
היינריך ליסט (Heinrich List, נולד ב-1882) ואשתו מריה (Maria, נולדה ב-1881) היו איכרים קתולים שהתגוררו בכפר ארנסבאך (Ernsbach) במדינת הסה (Hesse) בגרמניה. היה זה כפר הולדתה של מריה, ומרבית תושביו היו פרוטנסנטים. בנם לחם בחזית בזמן מלחמת העולם השנייה.
באחד הבקרים של נובמבר 1941, הופיע בפתח ביתם אדם בשם פרדיננד שטראוס וביקש מקלט. בני הזוג ליסט הכירו את משפחת שטראוס היהודייה דרך קשרים עסקיים מלפני המלחמה, ופרדיננד הגיע אליהם בתקווה שיסכימו לעזור לו. הגירושים של יהודים מגרמניה החלו חודש לפני כן, והוא חש שהוא בסכנה גדולה. שעה שהופיע בבית משפחת ליסט, היינריך היה בחוץ בשדות, אך מריה לא היססה להכניס את שטראוס הצעיר אל ביתם. הם אירחו אותו בביתם עד ה-16 במרץ 1942, כשהם מסתירים את נוכחותו מפני המשטרה ושאר תושבי הכפר.
במרץ 1942, הסתכסך היינריך עם פועל פולני שעבד אצלו בחווה והאחרון הלשין עליו בפני ראש הכפר הנאצי. המשטרה המקומית פתחה בחקירה וחקרה את בני הזוג המבוגרים. שטראוס הצליח להימלט בזמן מן הכפר ולחצות את הגבול לשווייץ. לאחר המלחמה היגר מאירופה. הוא נפטר ב-1983 בניו יורק.
לאחר שהכחישה בתחילה את ההאשמות כנגדה, נשברה מריה תחת הלחץ והודתה בפני חוקרי המשטרה שהם החביאו יהודי בביתם. כשנשאל היינריך למניעים שעמדו מאחורי המעשה, אמר: זה קרה פשוט בגלל שריחמתי עליו, והרשיתי לו להישאר בגלל שהכרנו אותו היטב זמן רב והיו לנו קשרים עסקיים טובים איתו."
ליסט נאסר ואחר כך נשלח למחנה הריכוז דכאו. ב-10 באוקטובר 1942, אשתו קיבלה מכתב רשמי ממפקד המחנה בו הודיע לה שבעלה מת בבית החולים של המחנה 5 ימים קודם לכן. רופא המחנה ציין זיהום ברגל התחתונה בתור סיבת המוות. גופתו נשרפו כמקובל במחנה. זו היתה דרכם המקובלת של רשויות המחנה להסתיר את הסיבה האמיתית למוות. חייה של האלמנה רוסקו עוד יותר כעבור שנתיים כשקיבלה דיווח כי בנה, יעקוב, הוכרז נעדר בחזית הרוסית באוגוסט 1944.
יד ושם שמע על הסיפור של זוג האיכרים בזכות עבודתם של מורים ותלמידים בתיכון מיכלשטט (Michelstadt). במסגרת פרויקט חינוכי מיוחד על העבר הנאצי הם חקרו ותיעדו את סיפורם המיוחד של זוג החוואים שלא היססו להסתיר יהודי נרדף בשעה שבנם לחם באותו הזמן בתור חייל גרמני בחזית.
ב-23 בדצמבר 1992, יד ושם בכיר בהיינריך ומריה ליסט בתור חסידי אומות העולם.
