דילמה בלתי אנושית
לפני המלחמה גרה משפחת לם בכפר Parovske' Haj'e בסלובקיה. הכפר הקטן, בו חיו כשישים משפחות, שכן 6 ק"מ מערבית לעיירת המחוז ניטרה (Nitra).
ברוך לם, היה חוואי מקומי, שחכר שטחי אדמה גדולים בסביבות הכפר. באדמות גידלו בעיקר סלק סוכר ותירס. רוב תושבי הכפר ותושבים רבים מהכפרים בסביבה, כולם נוצרים קתולים, הועסקו ע"י משפחת לם היהודית כפועלים חקלאיים בחווה. בתקופות השיא בזמן האסיף הועסקו בחווה מאות פועלים בו זמנית.
משפחת לם - שכללה את האב ברוך, האם רחל (רוזליה) והבנות אדית (לימים וסלי), אלווירה-אלינה (לימים וייס) וקלרה (לימים שניידר) - התגוררה בבית מידות נאה בראש הגבעה בקצה הכפר על שפת היער.
ברוך לם היה ידוע ביחס הטוב שלו לעובדיו, והם זכרו לו את החסד. מערכת היחסים הזו עמדה במבחן העליון בתקופת השואה והביאה להצלת משפחת לם וארבעה יהודים נוספים.
מנהלי העבודה בחווה היו זוג כפריים, קתולים אדוקים וקומוניסטים מושבעים בשם פרנטישק ואנג'לה מלו (Frantisek & Angela Melo). משפחת מלו התגוררה ילדיהם – הבן שגם הוא נקרא פרנטישק, והבת ולריה - בבית קטן בכפר, לא רחוק מבית האדון.
בפסח 1942 יצאו המשלוחים הראשונים למחנות המוות מהעיר הסמוכה ניטרה (Nitra). לאחר הפוגה בשנת 1943, התחדשו הגירושים בשנת 1944. לאחר דיכוי המרד הסלובקי החלו הגרמנים במצוד אחר יהודים.
אולם משפחת מלו החליטה להגן על משפחת לם. יחד עם מרטין וסלי (בעלה של אדית לם), שמשפחתו כבר שולחה ונספתה, חפרו באדמה חלל למסתור בני המשפחה בתחתית מבנה קטן ששימש כאורוות סוסים הסמוך לבית משפחת Melo. הבור שנחפר באורך של כשלושה מטר, רוחב כשני מטר ובעומק של כשני מטר. פתח הירידה למחבוא הוסתר ע"י מספוא המאכל לבהמות וגם כוורות דבורים. לצורך איוורור נפתח פתח קטן במפלס הקרקע צמוד למדרגות הכניסה למבנה.
במחבוא הזה הסתתרה משפחת לם, ואליהם הצטרפו הגב' קרושבך ובנה טומי בן ה-6 אותם מצא מר מלו ביער הסמוך. מאוחר יותר הצטרפה גם גב' אטה מאייר דודתה של רוזליה. סך הכל היו במחבוא 9 אנשים.
מזג האוויר החורפי, הטחב והצפיפות הביאו להתפרצות מחלות ודלקות. מדי לילה היתה הגב' אנג’לה דואגת להביא אוכל וגם לרוקן את הסיר שהתמלא בהפרשות אדם. לעיתים, בלילות, היה מרטין יוצא מהמסתור ומצטרף ללוחמים פרטיזנים שפעלו באזור.
במשך כשנה הצטופפו תשע נפשות באותו מחבוא ובני משפחת מלו דאגו לכל צרכיהם ולביטחונם. הנאצים ומשתפי הפעולה המקומיים ידעו כי החווה שייכת ליהודים, ולעיתים, ניהלו מצוד וחיפושים אחר בני המשפחה. המחפשים נכנסו אמנם לאורווה, קולותיהם נשמעו היטב, אך לא מצאו דבר.
באחד הימים , זימנו הגרמנים את פרנטישק , בן משפחת מלו שהיה אז בן 22 . מאחר והיה ברור לבני הבית שהזימון הוא ככל הנראה פרי הלשנת מקומיים, עלה חשש כבד לשלום הנער.
הניצולים סיפרו שבאותו הלילה, ירדה אנג’לה אל בור המסתור ושיתפה את היהודים המסתתרים בדילמה אם להענות לזימון הגסטאפו. אם יתייצב, צפוי גורלו להיות מר, אך אם לא יתייצב, יבואו הגרמנים לחפשו, ויתכן וימצאו את היהודים המסתתרים. לאחר דיון ממושך, מייסר ניסחה אנג’לה את ההחלטה באמרה : "אתם תשעה והוא אחד, לפיכך אין בכוונתנו להסגירכם".
הנער אמנם נשלח לחיק הגסטאפו עם כל הסיכון הכרוך בהיענות מסוג זה. במהלך שלושה ימי חקירה עמד הנער בלחץ פיזי לא מבוטל בעוד הוריו עומדים בלחץ הנפשי שלא להתפתות במהלך ימים אלה להציל את בנם בהסגרת היהודים. ואמנם בתם שלשת הימים שוחרר הנער לביתו.
כל תשעת היהודים שהוסתרו ע"י בני משפ' מלו ניצלו.
בני משפחת לם עלו בשנת 1949 לארץ ישראל, הקימו משפחות ושיקמו את חייהם.
בשנת 1979 העניק יד ושם את אות חסיד אומות העולם לבני הזוג מלו ולבנם.
באוגוסט 2004, שישים שנה לאחר שניצלו, נסעה אדית לם-וסלי עם שני בניה, כלתה וששת נכדיה בחזרה לסלובקיה, לכפר הולדתה. לתדהמת המשפחה מצאו את בית משפחת מלו ולידו הצריף שמתחתיו הבור. הכל נשאר כפי שהיה שישים שנה קודם לכן. נכדם של בני משפחת מלו מתגורר היום בבית בראש הגבעה שפעם היה של משפחת לם. שלוש שנים לאחר המסע, נפטרה אדית וסלי כשהיא בת 84.
