מכתבו של הרב קרוגר ליד ושם

האיש הנ"ל היה אחד מחסידי אומות העולם. הוא גם אמר לי שהוא נצר מהאנוסים. ברחנו מבריסל דרך צרפת ביחד עם אלפי אחב"י שגורשו או ברחו מבלגיה ומצרפת, שהייתה כבר תחת ממשלת הרוצחים הנאצים ימ"ש.

אחרי טלטולים רבים וצרות רבות שעברו עלינו, ע"י הפצצות של האווירונים, הגענו לבאודא. שם מצאנו עוד אלפים מאחינו מתגוללים בחוצות וחוגים, במגרש הגדול שע"י ביהכנ"ס.

לפנות ערב הגיעה מכונית גדולה עם נהג ופתאום נעצרה על ידינו והדיפלומט הנ"ל יצא ודיבר איתי. הוא הזמין אותי לבוא לביתו ביחד עם זוגתי הרבנית וחמשת ילדינו ... הבכורה 10 והצעירה בת 2 שנים. כשבאנו לביתו הוא אמר לי שהוא הקונסול הכללי של פורטוגל בצרפת ושיש לו 13 ילדים. הוא הציע לנו להשתמש בכל הנוחיות של דירתו, אבל נוכחתי לדעת שאי אפשר לי לעשות זאת, מפני שלא יכולתי להיפרד מהקהל המתגולל בחוצות, וגם מפני שהבית היה מלא פסילים, וזה עשב רושם נורא על ילדינו והם סירבו לטעם שם מה הוא.

הודיתי לו בעד אדיבותו. בבוקר חזרנו לאחינו המתגוללים בחוצות, ואח"כ שבתי לדבר עימו ולהסביר לו שיש לנו רק הצלה אחת- וזה אם ייתן לנו חזות [ויזות] לפורטוגל. באמצע שיחתנו שמע סגן הקונסול מה שדיברתי איתו בלשון צרפתית והזהיר אותו שלא ייפול ברשת שלי בנוגע למתן חזות.

הוא פטפט בלשון הפורטוגלית, אבל כל זה היה ללא הועיל. מר מענדעס אמר לי שלי ולמשפחתי ייתן חזות, אולם בנוגע ליתר הפליטים הוא צריך לשאול במיניסטריום שלו בליסבון. השפעתי עליו שלא ישמע לסגנו, והוא אמר לי שאני יכול להודיע לפליטים שכל הרוצה יבוא ויקבל חזות. כמובן שתיכף הכרזתי זאת בין הפליטים ואני עזרתי לו במלאכה בשימת חותמת בכל דרכון והוא חתם אח"כ. הוא לא אכל ולא שתה כל היום עד שעה מאוחרת בלילה.

ובמשך זמן קצר נתן כמה אלפי חזות, עד שהצורך התקרב לבאודא והוכרחנו לברוח משם דרך ספרד. כשבאנו לגבול ספרד כבר היה צו המינסטריום בפורטוגל שכל החזויות שנתן הקונסול הנ"ל אין להם שום ערך. זה היה בערב שבת. ביקשנו משומרי הגבול להרשות לנו לעבור את הגבול בתור טרנזיט דרך ספרד. בעוד שאנו עומדים ומתחננים לשומרי הגבול הופיע הקונסול הנ"ל ואמר לנו לחכות קצת כי הוא רוצה לדבר עם שומרי הגבול. וכעבור שעה או שעתיים הוא בעצמו פתח לנו את הגדר ולכל  מי שהיה חזות ממנו נתנו לעבור את הגבול. משם עלינו על רכבת ההולכת ישר לליסבון. במוצ"ש הגענו לכפר הנקרא חילא פארמאזא, שזה על הגבול הפורטוגלי. שם נודע לנו שלא ירשו לנו להיכנס לליסבון, וידענו שיד היטלר באמצע, כי השפעתו על ממשל פורטוגל הייתה גדולה. התקשרנו עם ד"ר אוגוסטוס דע זאגואי ופרופ' משה אמזלג, שהיה ראש הקהל בליסבון, ולמד בביה"ס אחד עם ד"ר מענדעס, ובהשפעתו נתנו לחלק מהפליטים לנסוע לליסבון ואת השאר שלחו לערים אחרות. אני ומשפחתי הגענו לליסבון ושם ביקר אותנו ד"ר מענדעס.

הוא סיפר לי שפיטרו אותו ממשרתו בשביל עובדה זו. אולם הוא שבע רצון מזה כי אם אלפי יהודים סובלים בגלל קטולי אחד, כדאי שקטולי אחד יסבול בשביל כלל היהודים. והוא מקבל זאת על עצמו באהבה. ידוע לי שהיו לו רדיפות שונות מפני זה, וגם אחיו שהיה ציר פורטוגל במדינה אחרת, פוטר בשביל זה. ולבסוף הוא נהיה עני ואביון.

אני מצרף בזה תמונה שבו הוא מצולם איתי, וגם קטע מעיתון הטאג שבו סיפרתי בקיצור על מעשהו. אבקשכם לבלי לפרסם שום דבר בטרם תשלחו לי העתקה.

הרב חיים קרוגר - ניו יורק.