"את אומץ הלב הנדרש שאבנו מלבנו"
פייר ניקוליני (Pierre Nicolini) היה אסיר פוליטי צרפתי שהוגלה על ידי הגרמנים לפולין. הוא נשלח להלבשטט (Halbstadt), אחד מתתי המחנות של מחנה הריכוז גרוס-רוזן. באותו מחנה הועבדו גם מאות נערות יהודיות שהובאו באוקטובר 1944 ממחנה מאושוויץ בתור עובדות כפייה למפעל הנשק בהלבשטט.
רות אדלר היתה אחת מן הנערות הללו. היא נולדה בלודז' ושרדה את החיים בגטו ולאחר מכן באושוויץ, לשם גורשה בקיץ 1944. כשהיתה בת 16, נשלחה יחד עם 50 נערות נוספות מלודז' אל הלבשטט. נוסף להן, הגיעו עוד 550 נשים יהודיות מהונגריה אל המחנה.
האסירות היהודיות אולצו לעבוד 12 שעות ביממה וסבלו מיחס גרוע מצד סוהרי האס.אס. מנות המזון היו זעומות. הן התגוררו במסדרון ענק בתוך מבנה המפעל.
לאסירים הפוליטיים הצרפתים היו תנאי מחייה משופרים לעומת האסירים היהודים שהיו בתחתית סולם ההיררכיה של מערכת המחנות הנאצית. פייר ניקוליני וחבריו ריחמו על הנערות היהודיות והחליטו לסייע להן. על האף האיסור המפורש על כך, ניקוליני יצר קשר עם הנערות היהודיות והבריח להן מזון. באחד המקרים, סוהרי האס.אס החליטו לנעול את האסירות היהודיות במפעל ולמנוע מהן לאכול. רות אדלר ושתיים מחברותיה העידו כי הפועלים הצרפתים התערבו לטובתן ואיימו להשבית את המכונות, עד אשר האסירות המורעבות יקבלו מזון.
למרות התוצאות הקשות שמעשיהם עלולים היו לגרור, פייר ניקוליני וחבריו נטלו סיכונים גדולים על מנת לסייע לנערות היהודיות. הם עצמם היו קרבנות של המשטר הנאצי, אך בחרו לשמור על כבודם האנושי וחשו שעל אף מצבם הקשה, יש להם חובה מוסרית כלפי הזולת.
ב-13 במאי, 2008 פייר ניקוליני וג'ורג' פיירו (Georges Pierrot) הוכרו בתור חסידי אומות העולם
