לתעד את השנים האבודות
ההחלטה להפרד מהילדים על מנת להצילם היתה מן הסתם מן הקשות שבהחלטות שהורים צריכים לקבל על עצמם בתקופת השואה. לפעמים היה זה הסיכוי היחיד להצלת הילדים מרצח; משמעותה של ההחלטה היתה למסור אותם לידי זרים, לחיות בנפרד מהם משך חודשים ארוכים, ואולי אף שנים, מבלי לדעת מה שלומם של הילדים, אם מישהו דואג להם, ובכלל, אם שרדו. הורים רבים ניספו ולא זכו לראות עוד את ילדיהם; אחרים שרדו את המלחמה והתאחדו שוב עם ילדיהם, אך חוו קשיים וייסורים אין קץ – היה קשה, ולפעמים בלתי אפשרי, למלא את החסר ולגשר על ההפסד של שנים משמעותיות בחיי הילדים – שנים בהן נוצרו קשרים הדוקים בין המצילים לילדים הצעירים שבטיפולם. איחוי השברים לאחר המלחמה היה ללא ספק אתגר עצום.
נראה שרִי פאקר ( Rie (De Wit) Pakker) מהעיר אלמלו (Almelo) שבהולנד חשה והזדהתה עם ייסורי הלב של הוריו של הילד היהודי הקטן שהובא אליה בחשאי, ולכן החליטה לתעד את התפתחותו. ביום שקבלה את התינוק, לקחה מחברת קטנה והחלה לכתוב יומן. כשהוריו יחזרו, כך קיוותה, יוכלו להשלים בעזרת המחברת את השנים החסרות בתולדות משפחתם.
אברהם פקטר היה בן שבעה שבועות כאשר הוריו החליטו להיכנס למסתור. לפני המלחמה, עבד אביו בעסק של אספקת ציוד חקלאי בעיר אנסחדה, אשר בחלקיה המזרחיים של הולנד ועל כן הכיר חקלאים רבים באזור. ההורים לא יכלו לקחת עמם את ילדיהם למסתור, ולכן נאלצו למסרם. אחד מלקוחותיו, מר פאוס מאלמלו, הציע לקחת אליו את בתם של בני הזוג פקטר, ומצא זוג צעיר בשם פאקר, שהיו מוכנים לקחת את התינוק לביתם. ההורים נכנסו למסתור במקום נפרד.
פרנס פאקר (Frans Pakker) היה דוור. הוא ואשתו קראו לתינוק וִים (Wim) וטיפלו בו באהבה רבה. כל הפרטים על התפתחותו נרשמו בקפידה על ידי רי פאקר במחברת: משקלו של התינוק, מתי יצאו השיניים הראשונות, וכך כל פרט ופרט. פרנס פאקר צילם את הילד ואשתו הוסיפה את התמונות למחברת הקטנה. בשנת 1944 נולד ילדם הראשון של הזוג פאקר, אך הם המשיכו לגדל גם את הילד היהודי. אברהם-וים המשיך לחיות אתם עד סוף המלחמה, אז חזר לחיק הוריו, ואתו המחברת.
משפחת פקטר עלתה לישראל אך הקשרים בינה לבין משפחת פאקר נותרו חמים והדוקים. רי פאקר נפטרה בגיל צעיר, בשנת 1953, אך אברהם המשיך לבקר את פרנס בהולנד עד מותו ב 2007. כאשר שאל אברהם את מצילו מה גרם להם להכניס לביתם ילד יהודי, בעיר קטנה שבה ידעו כולם שאין להם ילדים משלהם, השיב פרנס, שהיה ברור להם שזוהי חובתם, וכי מעולם לא הרהרו בתוצאות האפשריות של מעשיהם.
ב-25 בינואר 2009, הוכרו פרנס ורי פאקר על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם.
