תנועת הפרטיזנים

הפרטיזנים ניהלו מלחמה בקנה מידה נרחב נגד הגרמנים בשטחים הכבושים של ברית המועצות. השטחים העצומים, המכוסים ביערות עבותים ובאזורי ביצות, שירתו היטב את הלוחמה הפרטיזנית. מה שהחל כקבוצות קטנות ובודדות של מקומיים ושל חיילים לשעבר בצבא האדום הפך לתנועה מאורגנת עם גדודים ודיוויזיות, שהיתה בה שרשרת פיקוד מובנית המקבלת פקודות מברית המועצות. יהודים רבים ברחו אל היערות באביב ובקיץ של שנת 1942, כאשר הופעל הגל השני של הרצח בידי עוצבות המבצע (Einsatzgruppen). קבוצות הפרטיזנים היו ברובן עוינות כלפי היהודים. לעיתים קרובות כאשר היהודים באו לחפש מזון, מסרו אותם המקומיים לידי הגרמנים. גם  במחצית השנייה של 1942, לאחר שקמה תנועת הפרטיזנים המאורגנת ונעשו ניסיונות לפקח על הקבוצות השונות ולמזער את העוינות בין הקבוצות הלאומיות השונות, הפרטיזנים על פי רוב לא קיבלו את היהודים בברכה, בעיקר אם היו להם משפחות או אם לא הביאו עמם כלי נשק. זאת הסיבה שרק מפקדים מעטים קיבלו יהודים לשורותיהם. היהודים ארגנו יחידות משלהם והקימו מחנות-משפחה, שיעדם - הצלה.

על פי ההערכה היו בין 12,000 ל-15,000 פרטיזנים יהודים ברחבי בלארוס.