משאלתו של הכומר
האב ברוניוס פאוקסטיס (Bronius Paukstys) נולד ב-1897 למשפחת איכרים מרובת ילדים. היו לו 10 אחים ואחיות. בצעירותו הפך לכומר והצטרף למסדר הסלזיאני.
לאחר כיבוש ליטא על ידי הגרמנים, החל האב פאוקסטיס להציל יהודים. הוא סירב ללכת בדרכם של הארכיבישוף וינסנטאס בריזגיז (Vincentas Brizgyz), ראש הכנסיה הקתולית בליטא, אשר התעלם מקריאתם של יהודי ליטא לעזרה בטענה שהדבר עלול לסכן את מעמדה של הכנסיה, או בדרכו של האב איגנטביסיוס (Ignatavicius) אשר ערך מיסה עבור אחת מיחידות המשטרה הליטאיות שהיתה מעורבת ישירות ברצח יהודים.
פאוקסטיס עשה כל אשר ביכולתו לסייע ליהודים: הוא השיג מסמכים מזוייפים עבור המחתרת היהודית בגטו קובנה, סייע ליהודים לברוח מן הגטו, הסתיר אותם במשרדיו ומצא מקומות מסתור נוספים בעבורם. בשל מעשים אלו היה נתון לביקורת רבה. פאוקסטיס סיפר לאברהם טורי, אחד היהודים שהציל, שהוא ננזף על ידי הממונים עליו והוזהר מפני ההשלכות שעשויות להיות כלפי הכנסיה אם פעולותיו יתגלו. האב פאוקסטיס לא שעה לאזהרות של הממונים עליו ולא חדל ממעשיו למרות שהעמיד את עצמו בסכנה אישית רבה. מעשיו היו גלויים עד כדי כך שבשלב מסוים נאלץ לברוח מקובנה. פנינה טורי, אשר הסתתרה בכפר ליטאי עם בתה, העידה כי האב פאוקסטיס נהג מעת לעת לבקרן במקום המסתור והעביר עבורה מכתבים בחזרה לגטו. בשלב מסוים נאלץ הכומר האמיץ לרדת בעצמו למחתרת לאחר שהגרמנים הפכו חשדנים כלפיו ופעילותו לטובת היהודים כמעט נחשפה.
הניצולים שניצלו בזכותו של האב פאוקסטיס התרשמו עמוקות מן הכבוד הרב שרחש להם בשל זהותם היהודית. כאשר אחת הניצולות, מאשה רבינוביץ, הגיעה אליו לאחר השחרור על מנת להודות לו על עזרתו ולקבל את ברכתו לנישואיה הקרבים, אמר האב פאוקסטיס לה ולחתנה: "אם אתם רוצים לכבד את רצוני, הינשאו כדת משה וישראל ותנו לחברי, הרב אושרי, לנהל את טקס הנישואין."
הניצולים של פאוקסטיס זוכרים לא רק את העזרה הפיסית שהוא הגיש להם, אלא גם את העידוד ואת השמירה על האמונה באדם. פנינה טורי סיפרה ליד ושם: "עצם ההופעה של אדם כמו ברוניוס פאוקסטיס שמרה על זיק של תקווה בליבנו שלא הכל אבד, שלא כל בני באדם הפכו לחיות טרף או לפחדנים, שישנם עדיין אנשים עם ערכים ומצפון, אנשים טובי לב ורגישים, ומעבר לזאת, אנשים בעלי תושייה יוצאת דופן ורצון להלחם ברוע."
גם לאחר השחרור היה האב פאוקסטיס נתון בסכנה – הפעם מצד השלטון הסובייטי, שלא סבל את הפטריוטיזם הליטאי של הכומר. הניצולים ניסו לשכנע אותו להגר איתם לארץ ישראל, אך הכומר הטוב לא רצה לעזוב את ארצו. "איני יכול לזנוח את צאן מרעיתי" אמר, "מקומי כאן. עליי להיאבק בבולשביקים כפי שנאבקתי בנאצים." לאחר שנאסר, אחת הניצולות, מאשה רבינוביץ, אספה יהודים אחרים שנעזרו על ידו ופנתה לרשויות על מנת לשחררו, אך ללא הועיל. פאוקסטיס נשלח לסיביר ושב לארצו רק ב-1956. הוא נפטר כעבור 10 שנים, ב-1966, בגיל 69.
ב-1977 יד ושם העניק את תואר חסיד אומות העולם לאב ברוניוס פאוקסטיס. אחיו, יאוזאס (Juozas) פאוקסטיס, פרופסור לחקלאות אשר סייע לו במאמצי ההצלה, הוכר אף הוא כחסיד אומות עולם.
בתמיכת: Claims Conference
