כבוד רב הוא לאחותי ולי על שהוזמנו להשתתף בטקס המרגש הזה באתר ההנצחה המרגש ביותר בעולם.
עליי לומר שאיננו באמת ראויים להיות פה, כיוון שהאירועים שמוזכרים פה התרחשו ללא ידיעתנו או מעורבותנו. ידענו, כמובן, שאמנו נשארה באתונה גם לאחר שהעיר נכבשה על ידי הצבא הגרמני. ידענו גם שהיא עזבה את ביתה הצנוע על מנת לשמור על הארמון שהיה שייך לגיסה, הנסיך ג'ורג'. אך לא ידענו, ועד כמה שאנחנו יודעים היא לא סיפרה לאף אחד, שהיא העניקה מקלט למשפחת כהן, בשעה שכל יהודי אתונה היו נתונים בסכנת מעצר וגירוש אל המחנות.
במבט לאחור, מעשה ההתנגדות הזה עשוי להראות חריג, אך אני מאמין כי בשום שלב מעשיה של אמי לא נתפסו בעיניה כחריגים או יוצאי דופן. היא ראתה בכך מעשה אנושי לחלוטין כלפי אנשים אחרים שהיו במצוקה. עליכם לזכור שאמי היתה מודעת היטב לרדיפת היהודים על ידי הנאצים.
גם אני, שהייתי בן 12 בשנות ה-30, התוודעתי בעצמי אל הטירוף האנטישמי שקנה לו אחיזה בקרב חברי המפלגה הנאציונל-סוציליסטית בגרמניה של אותן השנים. בדיוק סיימתי את לימודי בבית ספר פרטי באנגליה ועברתי לפנימייה שהיתה שייכת לאחד מגיסיי בזאלם (Salem) בדרום גרמניה. מייסד הפנימייה, קורט האן, כבר אולץ לעזוב את גרמניה בעקבות רדיפות הנאצים, וכולם ידעו על כך בבית הספר.
בבית הספר היה נוהג למנות את אחד הנערים הבוגרים להיות אחראי על הנערים החדשים שהצטרפו. בזמנו לא הייתי מודע לכך, אך מסתבר ש"העוזר" שלנו, כך נהגו לקרוא לו, היה ממוצא יהודי. לילה אחד הוא הותקף במיטתו וכל שערו נגזז. אתם ודאי מסוגלים לשער איזו השפעה היתה למעשה עלינו, התלמידים החדשים. הבנו בצורה הברורה ביותר את משמעות המילה רדיפה.
רצה המקרה, וברשותי היה כובע הקריקט איתו שיחקתי בנבחרת בית ספרי באנגליה. הצעתי אותו ל"עוזר" ושמחתי לראות שהוא חבש אותו. מדובר במקרה זניח וחסר חשיבות, אבל הוא לימד אותי שיעור חשוב על יכולתו של האדם להיות חסר אנושיות – שיעור שאותו לעולם לא שכחתי. אנחנו יכולים לא לאהוב אנשים מסוימים בתור בודדים, אנחנו יכולים לחלוק על דעותיהם הפוליטיות, אך לעולם אין זה מקנה לנו את הזכות להכפיש את כל הקהילה שלהם רק בגלל מוצאם האתני או הדתי.
זהו לדעתי המסר העיקרי של אתר הזיכרון הזה. זהו מסר שכל מי שחי בתקופת השואה מבין. אך מובן מאליו שהמסר הזה צריך לעבור גם אל הדור הנוכחי ואל הדורות הבאים של כל העמים והדתות. השואה אולי הסתיימה, אך ישנן יותר מדי דוגמאות בעולמנו אנו ליכולתו של האדם לנהוג בחוסר אנושיות.
השואה היתה האירוע הנורא ביותר בתולדות העם היהודי והיא תישאר בזיכרונם של כל הדורות שיבואו. על כן, זוהי מחווה מרגשת ביותר שמונצחים כאן גם אלפים רבים של לא-יהודים, כמו אמי, שהזדהו עם סבלכם ועשו את המעט שביכולתם על מנת להקל על הזוועה.
