הצלתו של נשיא בית המשפט העליון לעתיד
על אף היותם איכרים פשוטים, הצילו בני שתי משפחות – מוצוראיטיס (Mozūraitis) וראקוויציוס (Rakevičius) - מספר יהודים מגטו קובנה. בין הניצולים היה ילד בן שמונה, אהרון בריק (ברק) שמו, אשר עלה לישראל לאחר המלחמה עם הוריו ולימים הפך לנשיא בית המשפט העליון.
רצח יהודי קובנה החל זמן קצר לאחר הכיבוש הגרמני ביוני 1941. הגטו הוקם באוגוסט 1941 והרציחות נמשכו בכל תקופת קיומו של הגטו בפורט התשיעי, מבצר ליד קובנה, שהיה גם אתר הרצח של אלפי יהודים מגרמניה ומארצות אחרות.
בפרקי זמן שונים הסתירו ירוסלבאס ראקוויציוס ומשפחתו 20 משפחות יהודיות אשר הצליחו להימלט מגטו קובנה. ביניהן היו משפחות מלץ, טולישביץ (Tulishevitz), בריק, גולדשטיין, ליבמן ושפיר (Shapir). חלק מהן הוברחו מתוך הגטו על ידי ירוסלבאס ראקוויציוס ובניו, אשר ליוו את היהודים בדרכם ביערות עד לביתם בכפר קיידזאי (Keidžiai), הסמוך לעיירה ראזיניאי (Raseiniai), כ-100 קילומטרים מקובנה. כאשר השהייה בביתם הפכה מסוכנת מדי, גייסו בני משפחת ראקוויציוס כמה משכניהם וביקשו מהם להעניק מקלט זמני למסתתרים היהודים. מבצע ההצלה המורכב הזה היה מלווה בסיכון רב מאוד. הבית הוסב למעין מבצר שכלל שלושה מקלטים, נתיבי בריחה ונקודות תצפית על הגג. תוך גילויי תושייה רבים ובעזרתם של שכניהם הצליחה משפחת ראקוויציוס לשמור בסוד את הסתרתם של היהודים בביתם עד לשחרור האזור על ידי הצבא האדום.
לאה בריק ובנה בן השמונה, אהרון, היו בין האנשים שזכו למחסה ממשפחת ראקוויציוס. הם הצליחו לשרוד מספר הוצאות להורג המוניות, ביניהן אקציית הילדים שהתבצעה במרץ 1944, שבמהלכה נחטפו 2,000 ילדים וזקנים מבתיהם ונרצחו בזמן שהוריהם היו בעבודה. לאה בריק ובנה ברחו מגטו קובנה במאי 1944 ומצאו מקלט אצל משפחת ראקוויציוס. אך באוגוסט 1944, לאחר שנערך חיפוש בביתו ואף התגלה במקום סידור תפילה יהודי, החליט ראקוויציוס כי עליו למצוא מקום מסתור חלופי עבור המסתתרים. הוא פנה לחבריו יונאס ואונה מוצוראיטיס, זוג איכרים עני שחי בכפר לנקסאי (Lenkčiai) במחוז יורברקאס (Jurbarkas) יחד עם ארבעת ילדיהם: מפודייה, אלפונסאס, זוזנה וינונאס.
משפחת מוצוראיטיס ריחמה על לאה בריק ועל בנה אהרון והסכימה לקבלם לביתם. הם הקימו שתי מחפורות תת קרקעיות עבורם - האחת בתוך הבית והשניה בחצר. בשעה שאורחים ביקרו את המשפחה או שנערכו חיפושים אחר היהודים בבית, היו לאה ואהרון מסתתרים במחפורות. הם נשארו בבית משפחת מוצוראיטיס עד לשחרור הכפר על ידי הצבא האדום. לאחר השחרור, חזרו לאה ואהרון בריק לקובנה והתאחדו מחדש עם הבעל והאב, צבי בריק. ב-1947 עלתה המשפחה לארץ ישראל ושינתה את שמה לברק. אהרון ברק היה לפרופסור למשפטים, כיהן כיועץ המשפטי לממשלה בשנים 1975-1978, מונה לשופט עליון בשנת 1978 והיה לנשיא בית המשפט העליון בשנים 1995-2006.
בכנס שנערך בשנת 2002 ביד ושם לציון תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל, דיבר ברק על לקחי השואה על פי השקפתו:
"אילו לקחים ניתן ללמוד מן האירועים הללו ? באופן סכמאטי, אני סבור שישנם שני סוגים של לקחים. סוג אחד קשור לעם היהודי ולמדינת ישראל, למרכזיותה של המדינה הזו בחיים היהודיים, לציונות ולהגשמת החזון הציוני, לכוח הסיבולת שלנו, לחוסר האונים שאפיין אותנו, לצורך שדברים כגון אלו לעולם לא יוכלו להישנות, לאי יכולתנו לסמוך על אף אחד ולצורך שלנו להגן על עצמנו, למרכזיות של מדינת ישראל בחיינו וכיוצא באלו.
... לעולם לא אשכח את מסע בריחתנו מליטא לפולין, מפולין לרומניה, מרומניה להונגריה, מהונגריה לאזור הכיבוש הרוסי באוסטריה ומשם לאזור הכיבוש הבריטי באוסטריה. כשהגענו, חצינו את הגבול ולפתע פגשנו חיילים מהבריגדה היהודית שנשאו את סמל המגן דוד. אלו רגעים שלעולם לא אשכח. המראה של חיפה מן האנייה המתקרבת כשהגענו לראשונה ארצה הוא זיכרון שתמיד אנצור בלבי."
ב-15 ביולי 1976, יד ושם הכיר בירוסלבאס ראקוויציוס בתור חסיד אומות העולם.
ב-16 במאי 1993, יד ושם הכיר בצ'סלובאס יאוזאס ראקוויציוס בתור חסידי אומות העולם.
ב-28 בנובמבר 1994, יד ושם הכיר בינונאס ואלימנטאס ראקוויציוס בתור חסידי אומות העולם.
ב-22 ביוני 1976, יד ושם הכיר יונאס מוצוראיטיס, אונה מוצוראיטיין, מפודייה צ'פיין, אלפונסאס מוצוראיטיס, זוזנה לסקאוסקיין וינונאס מוצוראיטיס בתור חסידי אומות העולם.
בתמיכת: Claims Conference
