הפרטיזן והסבתא
גנאדי ספונוב (Gennady Safonov) יליד 1913 היה סגן בצבא הסובייטי. הוא נפל בשבי כבר ביוני 1941, בימים הראשונים של ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות, אך הצליח לברוח והפך לאחד המפקדים של יחידת הפרטיזנים Narodnyye Mstiteli ( נוקמי העם) שפעלה ביערות רודניקי – דרומית לווילנה.
לצד פעילותו בתנועת הפרטיזנים עזר ספונוב ליהודים לברוח מן הגטאות שבאזור. שמחה פוגלמן ופייבל סולומיאנסקי (שעם עלייתו ארצה שינה את שמו לשרגא דגני) דווחו ליד ושם שספונוב מצא אותם ביער בנובמבר 1942. השניים ברחו מגטו איליה ב-7 ביוני 1942 כאשר הגרמנים החלו בהשמדתו. לאחר שתעו ביער במשך חודשים אחדים הביא אותם ספונוב ליחידת הפרטיזנים שלו, וכך הציל אותם ממוות מהקור החורפי ביערות.
ספונוב הציל גם את חייה של בריינה כץ אישה זקנה מדולהינוב. בריינה הייתה עם קבוצה של יהודים בני עירה שברחו ממבצעי הרצח הגרמניים ומצאו מחסה במחנה הפרטיזנים. באוגוסט 1942 קבל ניקולאי קיסילב, פרטיזן סובייטי, פקודה לפנות את המבוגרים, הנשים והילדים שהסתופפו במחנה הפרטיזנים ולשלוח אותם כמה מאות קילומטרים מזרחה אל מעבר לקווי החזית. בצאתם למסע נתקלו בכוחות גרמנים שעברו ביערות בחיפושיהם אחר פרטיזנים, ובריינה כץ נפצעה בשתי רגליה. האישה בת השבעים הרגישה שלא תוכל להמשיך, ובקשה להשאיר אותה מאחור. היא הצליחה לשרוד ביער משך כשבוע, ואז מצא אותה ספונוב במקרה. ספונוב אסף את הפצועה והביא אותה לכפר קרוב. למרות מחאות אנשי הכפר שלא רצו לטפל ביהודיה, ציווה עליהם לדאוג לה עד שישוב ואיים להפרע מהם אם יאונה לה רע. לאחר שבועות אחדים חזר ולקח אותה אל מחנה הפרטיזנים שלו, שם נשארה עד סוף המלחמה כשהיא מבשלת לפרטיזנים.
סיכויי ההישרדות של זקנים, כמו גם של ילדים, בזמן השואה היו דלים ביותר. המחויבות היחודית של ספונוב כלפי הסבתא הזקנה הביאה להשרדותה. כך זכתה בריינה כץ להכנס לדולהינוב עם הפרטיזנים ביום השחרור. זמן מה אחר כך, כאשר שבה משפחתה מן המזרח, הם נדהמו לגלות שהאישה הזקנה נותרה בחיים. בשנת 1947 עלתה בריינה לישראל. היא הצטרפה לבתה שעזבה את דולהינוב עוד לפני מלחמת העולם. אצל בתה, בקיבוץ דפנה שבצפון הארץ חיה עד לפטירתה בגיל מופלג בשנת 1966.
סם פוגלמן היגר לארצות הברית. בתו אווה פוגלמן היא חוקרת ידועה של חסידי אומות העולם ושל ההצלה.
יש עדויות למעשי הצלה נוספים של יהודים בידי ספונוב. יהודים אחדים התחבאו במחפורות ביער וספונוב סיפק להם אוכל. בעזרתו ליהודים ספונוב לא תמיד זכה לתמיכת אנשי היחידה שלו. היו ביניהם מי שגילו עוינות כלפי היהודים; אחרים סברו שתפקידם ללחום בגרמנים ושהעזרה ליהודים מאיטה את קצב פעולתם. למרות זאת ספונוב לא נרתע, והמשיך לעזור ליהודים הנרדפים. המחויבות שלו לא פגה גם לאחר השחרור. הוא התיישב בוילייקה והיה פעיל בהקמת יד לקורבנות היהודים מאיליה.
ב-2 בנובמבר 1992 הכירה יד ושם בגנאדי ספונוב כחסיד אומות העולם.
