דברי יעקב שטרנברג בפגישה שערכו לאוסקר שינדלר ניצוליו, ישראל, 1962

התרגשנו כולנו ממה ששמענו כאן הערב, ועוד יותר מעצם הפגישה עם מצילנו שינדלר.

לי אישית היו 2 ימים מאושרים ביותר בחיי. אחד - כאשר באתי לפני 12 שנה ארצה, והיום השני היה 28.4.62 כאשר קיבלנו פניו של מצילנו וידידנו. זה יום החג שלנו, כי מי יכול היה בפנטזיה שלנו לצפות כי יבוא יום ואנו נקבל את שינדלר בארצנו ובמדינתנו החופשית.

מאות הניצולים אשר באו לשדה התעופה ולפגישות איתו, ההתלהבות וההתרגשות הם העדות מה הוא שינדלר עבורנו.

17 שנה לא נתנו ביטוי לרגשות מסיבות שונות. גם כיום אין אנו מסוגלים להביע את תודתנו עבור מה שהוא עשה בשבילנו. אבל חשוב הוא כי ילדינו יידעו מה עשה עבור הוריהם.

טוב גם כי למרות שבארץ נכתב מעט על כל המפעל של שינדלר, נוכחנו לדעת כי הילדים שלנו שמעו מהוריהם על כך. תודה לכל הילדים, ובמיוחד לבתו של פכטהולד שכתבה מעומק הלב.

דובר כאן על הנצחה. חובתו היא לעשות זאת - ואני מניח כי כולם מסכימים לכך כי הניצולים יהיו מאורגנים בארגון, והוועד אשר טיפל בהזמנתו של שינדלר, יטפל גם בכך.

וכעת אבקשך לקבל מאיתנו טבעת מזהב ובה תמצא בפנים מלים בעברית המוקדשות לך. לא כגמול מוגשת לך מזכרת זו – אלא במקום אותה הטבעת אשר הוגשה לך ביום השחרור. חברנו ליכט אשר עשה את הטבעת אז, עשה אותה גם הפעם.

בסוף אוכל רק לומר: היה ברוך ומבורך בצאתך מישראל. ילוו אותך ואת אשתך ברכותינו ואיחולי כל טוב. הלוואי ונוכל להיפגש בקרוב שוב פעם.